ישראליים בזול - זה היה המוטו של הטעימה השבועית. ונלגמו בה, לא תאמינו, כמה וכמה יינות מוצלחים במיוחד, שמספקים תמורה מצוינת לכסף. העיקרון המנחה היה יינות שאינם עולים על 60 שקלים. בפועל, מרבית היינות כאן מתומחרים בפחות מ-50 שקלים. כמה מהם אפילו בפחות מ-40.
לתעשייה היין המקומית יש בעיית תמחור לא קטנה, זה ידוע. על רוב היינות כאן אנחנו משלמים הרבה יותר ממה שהיינו משלמים על מקבילי האיכות באירופה. בכל זאת, הטעימה הנוכחית חושפת מספיק בקבוקים ראויים לגמרי ללגימת יומיום נטולת יומרות. את הטובים שבהם, כדאי וצריך לרכוש בארגזים, ולפתוח ללא ייסורי מצפון, גם אם לא מתכוונים לחסלם בו במקום. הטובים שבהם גם יכולים לשמש כיינות יעילים במיוחד לבישול.
לחיים!
רקנאטי, יסמין לבן, שרדונה-סוביניון בלאן 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד של שרדונה וסוביניון בלאן מכרמי היקב גליל ובשפלת יהודה. צבע זהוב בהיר. באף פירות טרופיים. גוף קל נוטה לבינוני, 12% כוהל בנפח.
כמה? 42 שקלים.
הכי מתאים ל: גרבדלקס. כריכים עם חזה עוף. פסטה ברוטבי שמן זית.
דבר המבקר: השרדונה נותן את הפרי; הסוביניון את הגוף והחדות, עם החריכה הקטנה בקצה; זו המוכרת מסוביניונים אהובים מהלואר. יחד מתקבל יין, שאם יתמידו עוד מספר שנים בייצורו באיכויות הללו, אפשר יהיה לדבר על קלאסיקה מקומית, במובן הפשוט והטוב. קל במידה, רענן ושמח, אבל עם אופי ומקדם גסטרונומיות נאה ביותר. ובאותה נשימה: הוא קל ושמח דיו, על מנת שניתן ללגום אותו גם סתם כך, בגמיעות גדולות, בערב, במרפסת.
תמורה לכסף: 4.5/5.
בשמונה מילים: הכי הרבה יין לבן שאפשר לקנות ב-42 שקלים.
רקנאטי, יסמין אדום, קברנה-מרלו 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד של קרנה סוביניון ומרלו מכרמי היקב בגליל ובשפלת יהודה. צבע אדום. אף פירותי ומתובל. גוף קל, 14% כוהל בנפח.
כמה? 42 שקלים.
הכי מתאים ל: עוף בגריל. פיצה. בולונז.
דבר המבקר: לא תואר לו ולא הדר, ליין הזה, אבל הוא חמוד-חמוד. בלנד אמיתי, עם נוכחות ברורה וטיפוסית לכל אחד משני זני הענבים, איזון ראוי וחומציות טובה. למרות המחיר, אין כאן חוויה של לגימת גזוז עול ימים, אלא של יין שולחני סימפטי, כזה שתשמחו לפתוח בערב, עם סנדביץ', פיצה או נתח פולקע קר מאתמול וסלט ירוק. אחלה!
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בשתי מילים: כן ירבו!
כרמל, פרייבט קולקשן, קברנה סוביניון 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קברנה סוביניון מהגליל העליון והרי יהודה. 8 חודשי התיישנות במיכלים ובחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. צבע אדום. באף פרי אדום. גוף בינוני. 14% כוהל בנפח.
כמה? 50 שקלים.
הכי מתאים ל: פסטות. בף בורגיניון.
דבר המבקר: מפתיע שגם יין נטול יומרה לחלוטין יכול להיות בנוי לא רע, לאחוז בגוף, ולבטא מידה מכובדת של אלגנטיות. תמורה ממש מצוינת לכסף. אולי לא לסטייקים או לצלעות טלה, אבל היין הזה ראוי למספיק מנות בשר טובות.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בשבע מילים: מיציאות ה-VALUE FOR MONEY המרשימות של השנה.
כרמל, פרייבט קולקשן, שיראז 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי שיראז מרמת ערד והגליל העליון. 8 חודשי התיישנות במיכלים ובחביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות. צבע אדום נוטה לסגול. באף פרי שחור ותבלינים. גוף בינוני נוטה למלא. 14% כוהל בנפח.
כמה? 45 שקלים.
הכי מתאים ל: קבאב טלה. סינייה. בשר על האש (לא כולל סטייקים).
דבר המבקר: שיראז קומוניקטיבי ונגיש, מדויק וסימפטי. מתובל במידה, לא יוצא מגדרו כדי להחניף. נהדר למנגל ולמנות מן המטבח הגלילי-פלסטיני. 45 שקלים מוצדקים במיוחד.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בארבע מילים: יין המנגל הזול האולטימטיבי.
כרמל, פרייבט קולקשן, סוביניון בלאן 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי סוביניון בלאן מהגליל העליון. היין לא עבר התיישנות. צבע זהוב ירקרק. באף הדרים. גוף קל. 12% כוהל בנפח.
כמה? 35 שקלים.
הכי מתאים ל: כריך פסטרמה (עוף או הודו), בראנץ', פיקניק.
דבר המבקר: מתחיל לא רע בחיך, אבל הולך ונעשה שטוח בהמשך, וקצת נעלם בדרך. לא יין רע, אבל מחוויר בעליל ליד אחיו, "פרייבט קולקשן שרדונה" המצוין, שנסקר ממעל.
תמורה לכסף: 2.5/5.
בעשר מילים: הפחות מחודד מבין ארבעת יינות פרייבט קולקשן שנלגמו בסקירה זו.
כרמל, פרייבט קולקשן, שרדונה 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי שרדונה מהגליל העליון. היין לא עבר התיישנות. צבע זהוב בהיר. באף פרי טרופי. גוף קל. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 38 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים, מאכלי ירקות, פסטות ברוטבי שמן זית וחמאה. בראנץ'. פיקניק.
דבר המבקר: כשאפילו היין הבסיסי יותר מצליח להימנע מלהיות מיץ פירותי, מתקתק, עם קצת אלכוהול בפנים, כמו מרבית המקבילים בתעשייה המקומית, מבינים שמשהו טוב אמיתי קורה. עוד לא שרדונה בורגון סטייל, אבל יין עם חומציות טובה ומספיק אופי כדי שניתן יהיה לגמוע ממנו במאסות ולרכוש בארגזים.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בשבע מילים: שרדונה ישראלי ראוי ב-38 שקלים? בטוח? כן!
.
דלתון, רוזה 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה חצי יבש על בסיס בלנד של 40% קברנה סוביניון, 29% שיראז, 16% גרנאש ו-15% ברברה. צבע ורדרד. באף פרחים ותות. גוף קל נוטה בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 44 שקלים.
הכי מתאים ל: פיקניק ובראנץ'.
דבר המבקר: רוזה חצי יבש שנזהר ממתקתקות יתר, ומצליח, על אף הנגישות הרבה שלו, לעקוף את סינדרום הרוזה הישראלי המבאס. קרי: הוא איננו גזוז עם קצת אלכוהול. פירותי מאוד, לפי מיטב חוקי הז'אנר; לא רציני מדי, מלא בעליצות. יין נעים, שגומעים בלגימות גדולות. מתאים להפליא לצהרי יום קיץ חם וללגימה על שפת הים.
תמורה לכסף: 4/5.
במילה אחת: פנאן.
בנימינה, BIN, שרדונה 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי שרדונה מכרמים במספר אזורי גידול. תסיסה במיכלי נירוסטה בלבד, ללא חביות כלל. באף תפוח, הדרים וליצ'י. צבע זהוב. גוף קל נוטה לבינוני. 13% כוהל בנפח.
כמה? 53 שקלים.
הכי מתאים ל: פסטה, פיצה, מנות עוף ודג.
דבר המבקר: שרדונה מדויק ועשוי היטב, פירותי וארומאטי, נגיש, מאוד "עולם חדש"; ועם זאת נשמר היטב מחנפנות ומתקתקות יתרות. מוצר מהנה. מוצלח במיוחד מסוגו.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
במילה אחת: שמייח!
יקבי רמת הגולן, ירדן, הר חרמון לבן 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: לראשונה עברו יינות "הר חרמון" בידול מסדרת "ירדן", והם ממותגים עתה כ"הר חרמון" בלבד. ענבי סוביניון בלאן, שרדונה, ויונייה וסמיון מכרמים בצפון רמת הגולן. צבע זהוב בהיר. באף פירות טרופיים והדרים. גוף קל נוטה לבינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 48 שקלים.
הכי מתאים ל: גבינות.
דבר המבקר: "הר חרמון" הוא מותג היין הנמכר ביותר בישראל, שבשעתו נדחף קדימה הודות לחיבור בינו לבין סדרת "ירדן" היוקרתית. כל היינות היו בעצם "ירדן, הר חרמון". לימים, נראה היה שסדרת "ירדן" החלה להיפגע תדמיתית מהחיבור בינה לבין "הר חרמון". זה, אולי, הרקע להפרדה, שבה החלו יקבי רמת הגולן השנה. את "הר חרמון לבן" עצמו זה לא ממש שינה, וחבל שכך. בלנד לבן יבש נגיש זה בסדר גמור. אבל נדמה שהחשש משינוי מה בסוס המנצח לא ממש עובד לטובתו של המוצר. כש"רקנאטי, יסמין לבן" ו"פרייבט קולקשן, שרדונה" נושפים מאחור ב-42 ו-38 שקלים ועם הרבה יותר אופי, יכול להיות שהאנשים הטובים ברמה"ג צריכים להתחיל לעשות חושבים.
תמורה לכסף: 2/5 (יקר מידי).
בארבע מילים: סוס מנצח שהתבגר קמעא.
יקבי רמת הגולן, ירדן, הר חרמון אדום 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד של חמשת זני בורדו (קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו ומלבק). צבע אדום ארגמני. אף פירותי מאוד. גוף קל נוטה לבינוני. 14% כוהל בנפח.
כמה? 48 שקלים.
הכי מתאים ל: עוף בגריל, פיצות, פסטות ברוטבי שמן זית ועגבניות.
דבר המבקר: פירותי וסופר קומוניקטיבי; זה היין שעשה היסטוריה במונחי מכירה לאורך זמן. צריך לעשות כבוד לו וליוצריו, אבל בדיוק כמו קודמו בסדרה, הלבן, הוא קצת יקר מדי, ומאחור רושפים יינות זולים יותר ומעניינים יותר. את הקונים בסופר זה, אולי, עדיין פחות מעניין. אבל גם לוגמים מתוחכמים קצת יותר מחפשים יינות יומיום זולים. עבורם, זוהי אופציה רלוונטית פחות.
תמורה לכסף: 2/5.
בארבע מילים: איך אומרים בורדו בקליפורנית?
יקבי רמת הגולן, ירדן, הר חרמון אינדיגו 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד חדש של קברנה סוביניון וסירה מכרמים ברמת הגולן. באף פרי שחור ותבלינים. צבע אדום-סגלגל. גוף בינוני. 14% כוהל בנפח.
כמה? 48 שקלים.
הכי מתאים ל: קבב טלה.
דבר המבקר: נוכחות ענבי הסירה מרככת מחד ומתבלת מאידך את הקברנה סוביניון כאן. כצפוי, יין קומוניקטיבי, פירותי מאוד, לא רע בכלל מסוגו. ייתכן שזה הניסיון של יקבי רמה"ג לשלב משהו מהטעם החדש ההולך ומתפתח כאן, בסדרה המצליחה ביותר. צריך לקוות שהקו הזה יימשך. המוצלח מבין שלושת יינות "הר חרמון" החדשים.
תמורה לכסף: 3/5 (לא רעה).
במילה אחת: סימפטי.
ארזה, A, מרלו 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי מרלו מכרמים בפאתי כרם בן זמרה. צבע אדום ארגמני. באף פירות אדומים. גוף קל נוטה לבינוני 13.4% כוהל בנפח.
כמה? 45 שקלים.
הכי מתאים ל: כריכי פסטרמה וסלמי. פסטות ברטבים על בסיס שמן זית.
דבר המבקר: היקב הוותיק של משפחת שור (החל את דרכו ב-1847 בעיר העתיקה בירושלים) כבר שחרר כמה וכמה יינות סימפטיים. המרלו הזה אינו אחד מהם. לא מאוזן, נטול עידון, שלא לומר אגרסיבי. ללא הרכות של מרלו חביב. יין מפוקשש.
תמורה לכסף: 1.5/5.
במילה אחת: מאכזב.
ארזה, A, קברנה סוביניון 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קברנה סוביניון משני כרמים בפאתי כרם בן זמרה. צבע אדום ארגמן. באף פרי אדום. גוף קל נוטה לבינוני. 13.4% כוהל בנפח.
כמה? 45 שקלים.
הכי מתאים ל: תבשילים על בסיס בקר. עוף ביין.
דבר המבקר: בעייתי ואגרסיבי פחות מקודמו, המרלו, ובכל זאת,
לא ממש שפיץ. בתמחור הזה ופחות ממנו אפשר למצוא בטעימה הנוכחית יינות מוצלחים בהרבה.
תמורה לכסף: 2/5.
בשתי מילים: אפשר יותר.
טפרברג 1870, גוורצטרמינר טרה 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי גוורצטרמינר מכרם בהרי שומרון בגובה 850 מ'. צבע זהוב ירקרק. באף פרי טרופי. גוף בינוני. 12.6% כוהל בנפח.
כמה? 59 שקלים.
הכי מתאים ל: אוכל אסייתי מתובל.
דבר המבקר: פירותי, ארומטי, נגיש, עשוי ללא דופי. חמדמד בכל מובן, אבל מעט יקר בהשוואה לסקציית הבסיסיים והזולים הנסקרת כאן.
תמורה לכסף: 2/5.
ב-12 מילים : חביב, אבל כדי שיהיה גם מומלץ, מחירו צריך לרדת ביותר מ-10 שקלים.
טפרברג 1870, רוזה סילבר 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין רוזה על טהרת ענבי קרנה סוביניון מכרם במבוא חורון. צבע ורדרד. אף פירותי מאוד. גוף בינוני.
כמה? 40 שקלים.
הכי מתאים ל: בראנץ' ופיקניק.
דבר המבקר: הצפת פרי מרוכז, לא ספינת הדגל של יינות הרוזה בישראל, אבל מספק את הסחורה בהתחשב במחירו.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
בשבע מילים: נחמד לפיקניק שבו נוכחים לוגמים לא מנוסים.