שנים רבות ניטש בשכונת התקווה ויכוח גדול: למי יש את המרק הכי טוב. במשך הזמן הלכתי ובדקתי את המקומות העיקריים, שאת כולם מנהלים בני העדה התימנית.
אחד המקומות הכי ידועים בשכונה מצוי במרכזה. כבר הרבה זמן הקסם שם הלך לאיבוד. שנים של זלזול מחפיר בלקוחות נאמנים הביאו לכך, שהמקום נראה נטוש, ובצדק. כשאחד מחברי הטובים ביותר, בעל חנות באזור, החליט שחייבים ללכת לאכול מרק בשוק, הודעתי לו חגיגית, שאני מאוכזב קבוע של אותו מקום שכולם מכירים. עבר בי חשש מסוים, שהוא רוצה לקחת אותי לארוחת תיקון שם. לשמחתי, גם הוא אמר לי שנטש את המרקייה הידועה, ושאינו פוקד את המקום כבר שנים. מצד שני, הוא גילה כוכייה חדשה, שבה מגישים מרק בשר מעולה.
הרמתי גבה והודעתי לו נחרצות, שאם המקום מספיק טעים ומעניין, אני משלם על הארוחה. אם לא - הארוחה על חשבונו. על המקום הוא הסכים, ואמר לי להכין את הארנק. לקח לנו שבועיים עד שלוח הזמנים העמוס של שנינו הצליח להצטלב. עלינו למונית, והסעתי אותו לשכונה.
הרחובות המצטלבים עם רחוב האצ''ל בנויים אלכסונית, מה שיוצר מצב די מצחיק, ולפיו חלק מהחנויות בנויות על הצד. כלומר - מסעדת המרקים של חנה, שאליה הגענו, היא מסעדה משולשת. אתה נכנס וישר מרגיש את הקירות סביבך, כי טכנית נכנסת לתוך פינת אוכל, הצמודה למטבח הקטן.
תחושה ביתית ולא מחייבת מלווה אותך בפנים. הכול קרוב ונגיש. רוצה משהו קר לשתות? בקש מהבעלים, והוא יצעד שני צעדים למקרר, להביא לך. מה שגורם לך להבין, שבפעם הבאה כדאי לך לקום ולקחת מהמקרר בעצמך. אני אוהב מקומות כאלה, שבהם יש הרגשה שהגעת הביתה.
את מסעדת המרקים של חנה פתחו חנה וירון, בנה הצעיר. אחרי שנים של בישול לאנשים זרים, החליטו להשתקע בשכונה, לפתוח מקום משלהם ולהכין את המאכלים המוכרים מבית, מבלי לסטות מדרך הטעים והמוכר.
בדרך כלל, כשאני מזמין במסעדות מרק בשר, אני תמיד מבקש יותר בשר ופחות שומן. טעם של שומן שלא בושל מספיק יכול להרוס לי את כל חוויית האכילה. אני יכול להסתדר עם שכבה דקה, אבל חתיכות שלמות של שומן לא טעימות לי. ברוב המקרים אני בכל זאת מקבל מרק שומן עם מעט בשר.
חיכתה לי הפתעה חיובית כשגילי שירון הקשיב לי, והביא לי את מה שביקשתי: מרק בשר בלי הרבה שומן. איזה כיף. כל כך פשוט לתת שירות. "למה לסבך את הלקוח עם מה שהוא לא רוצה? תן לו בדיוק מה שהוא רוצה", אמר לי ירון בפשטות.
מרק הבשר עצמו היה טעים ועדין. לא מתובל מדי, לא מלוח מדי, הבשר רך במידה הנכונה, לא מתפורר, אבל מאוד נעים בפה. בדיוק כמו שאני אוהב. ירון מבשל את המרק בעצמו, ודואג לשמור על טעמו המאוזן.
הוצאתי את הארנק והנחתי על השולחן. היה לי ברור שאני משלם. גבר אמיתי יודע מתי הפסיד בהתערבות. מטעויות תמיד לומדים, אבל איזה טעות טעימה זו הייתה. 35 שקלים למנה.
המרקים של חנה. רחוב אצ''ל 58, תל אביב. 03-6875004. א'-ה' 08:00-20:00, ו' 08:00 עד שעה לפני כניסת השבת. לא כשר, אם כי כל המוצרים כשרים והבשר חלק.
