אפשר לזהות אותי בקלות, אני בחור גדול שמנסה להזמין חצי מנה. זה לא שאני בדיאטה, אבל אפשר ללמוד הרבה על מקומות לפי היחס שנותנים למי שרק רוצה לסגור פינה. יש מקומות שממש כועסים עליך כשאתה מנסה להזמין חצי מנה, כאילו נכנסת להם לכיס. או שיש את שיטת הענישה, בה בעלי המקומות החמדניים מעלים את מחיר חצי המנה בכוונה בשביל שתוציא יותר ממה שתכננת. היה מקום בגבעתיים שהגזים וחצי מנה עלתה בו 10 שקלים, כאשר מנה עולה 16 שקלים, שלא לדבר על העובדה שהמנה לא שווה 10 שקלים. לכל אותם בעלי מקומות שעדיין חושבים שהעולם מלא בפראיירים, אני לא אכתוב עליכם אף פעם, ובואו לא נדבר אפילו על אלה שממש מעירים בגלוי שאני עם החצי מנה שלי לא מספיק ריווחי בשבילם, הרי תודעת שירות בארץ אף פעם לא הייתה מזהירה גם ככה.
הגעתי למקום של תמיר אחרי ששמעתי שמציעים כאן הרבה מאוד שניצל. שאלתי על הטעם, הבנתי שגם האיכות לא פחותה, אבל עדיין, שמתי לב שהדגש הוא על הכמות. אחרי כמה סיבובים (חנייה באזור זה סוג של משחק ניחושים) חניתי כמו כולם באלכסון, מסתכל כל הזמן על המונית, יש פקחים באזור והם רעבים מאוד. הצטרפתי אל התור, כולם עומדים בסדר מופתי, ההמתנה לא קצרה, נא לא להישבר. היו שזיהו שזו הפעם הראשונה שלי במקום של תמיר, הבחור לפני הודיע לי שרק אמיצים מצליחים לגמור באגט שלם עם שניצל, הבחור שמאחורי הצטרף לשיח ואמר שאפשר לצום יום לפני ולשבוע עד הערב. הרגשתי את השריר של הגבר גבר מתחיל לפעום, האגו שלי התחיל לרוץ מסביבי, החזה התנפח, לשנייה חזרתי לגיל 18.
סופסוף הגעתי לראש התור, אחרי שמישהו לפני קנה לכל המשרד. תמיר עובד בקצב שלו ולבד, יש מאחוריו צוות עובדים שכל הזמן מוסיף לו שניצלים טריים בפיסות גדולות וקטנות, זו השיטה שלו עוד מהתקופה שאבא רוני פתח את המקום לפני 28 שנים. בסך הכל זה היה בוטקה קטנטן שעם השנים ברוך השם גדל, עד לימים אלו בהם תמיר משמר את מסורת הטריפל שניצל שאבא השאיר לו. תמיר התחיל בהכנה, לקח לידיו באגט ענק ובצע אותו. הוא התחיל להניח שניצל בתוך הבאגט ופשוט לא הפסיק לערום שניצלים. זוכרים טריפל? אני ספרתי שלוש שכבות מלאות של שניצל, כמות הבשר שהונחה הייתה מעל לגובה הבאגט עצמו, את הצ'יפס קיבלתי בנפרד בשקית נייר, הסלטים נמצאים בצד ימין.
הבחור מאחורי העיר לי בחצי חיוך, נראה אותך גומר את זה. האגו שלי חזר להתחבא, הלכתי למונית לצילום, וחזרתי עם הזנב בין הרגליים. חתכתי את התור רק בשביל שתמיר יחלק לי לחצי, פה מגיע השלב של הדאבל. גם חמי רודנר היה מקבל פחד מהבאגט הזה. אתה ניגש אליו באלכסון ולאט, אין מצב שלא תנגוס לפחות דרך שתי שכבות שניצל, לפעמים שלוש, לא כולל שכבה של סלט על הדרך. השניצל עצמו רותח בפה, בדיוק כמו שצריך, עם כל ביס תחושת השובע מתהדקת והקיבה מתמלאת בהנאה מרובה.
עכשיו למחיר, בהתחשב בעובדה שיש מקומות שגובים על באגט עם שניצל מעל שלושים שקלים, אם מדברים על תל אביב אז שם בכלל יש מקומות שחותכים את המנה של השניצל ומתאימים את הגודל שלו לבאגט קטנטן, כאן המחיר מעולה. כי אין דבר יותר מעצבן מבעל דוכן של שניצלים שפורס לך את השניצל לחתיכות, אתה לשנייה מרגיש כמו ילד קטן שלועסים לו את האוכל, אז לכו לתמיר, שלמו 28 שקלים, תאכלו חצי ב 14 שקלים, את החצי השני תאכלו אחר כך, זה מקום חובה.
השניצל של תמיר. מרכז מסחרי כורזין גבעתיים. 0505271619. שעות פתיחה: א'-ה' 10:00-16:00 כל המוצרים כשרים