עשרה קבין של אוכל ניתנו למדינת ישראל. באר שבע, עיר לא קטנה שהולכת ומתפתחת בצעדי ענק, זכתה במעט מאד מהם. אמנם אוכלוסיית היעד הרלוונטית בבאר שבע רבתי עצומה למדי - חישבו על תושבי העיר, על מאסת הצעירים הענקית הלומדת באוניברסיטה ועל כל היישובים הסמוכים - סצינת מסעדות של ממש לא התפתחה שם.
הגענו לבירת הנגב בתום טיול בדרום, היפה להפליא עדיין בטרם יצהיב. קפצנו לאכול בסמילנסקי - מהמסעדות הלא עממיות היחידות שפועלות בה. סמילנסקי ממוקמת באזור המכונה "העיר העתיקה" של באר שבע. צריך לא מעט דמיון ועוד קצת רצון טוב כדי לחבר בין האזור העתיק, המוזנח למדי, בו נמצאת סמילנסקי לערים עתיקות מהסוג המוכר לנו; ובכל זאת, הפוטנציאל למתחם בלייני הומה קיים שם בהחלט. חבל שמספר נקודות הבילוי בפועל מזערי כרגע.
סמילנסקי קוראים לעצמם טפאס בר אבל נראים כמו פאב מקומי מאמצע-סוף ההניינטיז; כזה שמשמיעים בו את איפה הילד ורדיוהד. הקשר בין טפאס/פינצ'וס לאוכל בסמילנסקי מקרי, אם בכלל, גם הוא. יש מנות קטנות יותר, כאלו המיועדות לחלוקה, המכונות כאן טפאס. בפועל הן גדולות מהפרופורציה המקובלת לטפאס. יש גם מנות גדולות יותר, שבוודאי אינן טפאס. גם הקולינריה עצמה איננה בדיוק ספרדית. מדובר, אם כבר, במגוון וריאציות לא יומרניות ותקשורתיות למדי על מנות מהסוג המקובל במסעדות רבות כאן. ישראליאנת העשור האחרון נוכחת כאן כולה, בעצם. לכאורה - קלישאת אוכל-אווירה ועיצוב מהסוג היותר בנאלי. אבל איכשהו, כשיושבים שם, מתחברים החלקים
הגענו בשבת לפנות ערב, רגע לפני שמתמלא והלכנו על שלוש מנות מהסוג המכונה כאן טפאס: סלק צלוי עם מדליוני סנט מור (27 שקלים), קרפצ'יו סינטה (48 שקלים) וטרטר סלמון אסקונדידו (42 שקלים). שום דבר בשלוש המנות שהגיעו לשולחן לא היה חדשני או מקורי. מכולן טעמנו בצורה כזו או אחרת במספיק מקומות. גם מקומו של טאץ' העדכנות התל אביבית נפקד. ובכל זאת, שלושת המנות היו בסדר גמור. הסלק נצלה לדרגה הנכונה. נגיעת שמן האגוזים, הדבש והבלסמי על סלסת אגוזים ובצל ירוק, הייתה מעט בנאלית; בכל זאת, היה טעים. בקרפצ'יו, שהגיע עם חומץ בלסמי ופרמזן וסלט עלים קטן ליד, היה בשר באיכות טובה. בטרטר הסלמון, עם קרם אבוקדו ולימון, הייתה חמצמצות עדינה ונעימה ותוספים סימפטיים. כל המנות היו במינונים נדיבים ולצד לחם טוב שימשו כסיפתח יותר מנעים לארוחה.
מנת "דניס גרגירי חומוס" (49 שקלים) הוזמנה מאגף ה"טפאס דגים" וכללה פילה אחד, קרי חצי דג, צרוב, על תבשיל חומוס גרגירים עם לימון כבוש. התבשיל, עם הרבה כוסברה ושום, סחב לצפון אפריקה. הוא היה גס בטעמיו. גרגירי החומוס לא היו רכים דיים. הסה"כ כאן לא היה מוצלח. זו הייתה הנפילה הממשית היחידה בארוחה.
מקטגוריית המיוחדים לשבת הזמנו טורטליני ראגו בקר (56 שקלים) שהיה מוצלח למדי. הבצק היה עשוי היטב. הראגו נעשה ללא קיצורי דרך וקרן טעמי בשר עזים וטובים. רוטב עגבניות-שום-שמן זית-בזיליקום היה רענן וכייפי אף הוא. כל רכיבי המנה הזו התחברו היטב אלו לאלו. כמו כל מה שאכלנו עד כה, גם כאן לא הייתה כל פרופורציה בין התמחור המתון לכמויות. המון בצק ובשר היו שם, שסגרו לנו לגמרי את הארוחה.
קראמבל תפוחי עץ עם גלידה, רום וצימוקים (34 שקלים) התגלה כקינוח שגור לגמרי בטעמיו ומתוק מידי. הוא נראה היה שונה מכל מה שהוגש עד כה ויש לשער שלא נולד במטבח של סמילנסקי אלא הגיע לשם מבחוץ.
לא מדובר אולי בארוחה מתוחכמת או אנינה אבל גם יומרה להללו אין כאן. רוב המנות שהגיעו לשולחננו היו בסדר, מחומרי גלם ראויים וברמת ביצוע נאותה. התמחור הרבה יותר ממתון. בתל אביב היינו משלמים על מאסת אוכל מקבילה הרבה יותר. 275 שקלים (לפני שתייה ושירות) הם סכום שנדיר למדי שייצג תשלום עבור ארוחה מלאה וסבירה. אם אתם בבאר שבע, רוצים לשבת ולא מסתפקים בז'אנר סמי וסוסו על הטיותיו, קחו את סמילנסקי בחשבון.
סמילנסקי. רחוב סמילנסקי 23, באר שבע. 08-6654854. לא כשר
