לפני כמה שנים הבאתי לאבא של אשתי כנאפה מהדרכים. חמי הסתכל עליי בזלזול והודיע לי תודה, אבל לא תודה. שאלתי לפשר התגובה החד משמעית, ואז הוא הודיע לי שהוא לא אוכל כנאפה עם הכתום מעל. באותו רגע הוא הציב לי אתגר קשה לפיצוח. למצוא כנאפה בלי הכתום הפך למשימה כמעט בלתי אפשרית.
כשאני מסתובב בארץ אני תמיד אוהב להביא אוכל הביתה. ברוב המקרים אשתי מסתכלת על השקיות בתמיהה, על מה בדיוק חשבת כשקנית כל כך הרבה? ואני אף פעם לא יודע איך אשתי תגיב למה שאני מביא. אני מסתובב בשקט מחכה לרגע שהיא תגלה במקרר את ההפתעה. לפעמים הדברים מקבלים תגובה ברורה שרק אני אוכל את מה שהבאתי, הפעם, התגובות היו חד משמעותיות, הכנאפה מעולה ולא מתוקה מידי, ו"אתה צריך להביא לאבא שלי".
החלטתי ללכת לאכול פטאייר, זה מקום שכתבתי עליו לפני כמעט שנתיים, אותו בצק טרי וחם שממולא במיני עשבים נהדרים. בעודי חוזר למונית פגשתי את בעלי הפטאייר שהמליץ לי על הכנאפה. שאלתי עם מדובר על הגירסה הכתומה, הוא חייך ואמר לי שמדובר בסאלח, הוא מכין לכל הכפר כנאפה לחתונות. השארתי את הרכב בחניון של הירקן. ניגשתי ברגל למקום, זה בסך הכל חצי בוטקה על הכביש, משני הצדדים סאלח שם יריעות בד עבות, הוא ספון לו ביניהם בשקט, לודעי דבר בלבד.
מגש ענק של כנאפה, מאחורה עוד מגשים. שאלתי מה יש שם?, כנאפה, שוב שאלתי, רק כנאפה? אותו סוג של כנאפה? כן וכן ענה סאלח, ביקשתי בנימוס לשחרר לי חתיכת כנאפה, סאלח הוריד לי לצלחת חתיכה ענקית, בלי שום טיפה של כתום. למעלה נערמו שערות קדאיף שחומות במידה המדויקת, בהמשך טעם מתוק בלי יותר מדי רוטב, הקריספיות והרוך מתנגשים בכל ביס. הגבינה הייתה מלוחה מעט, בדיוק כמו שצריך להיות, בכנאפה המליחות הקטנה הזאת שוברת את המתיקות. אני אכלתי רק חצי ממה שרואים ומה שאתם רואים בתמונה זו חתיכה של 10 ש''ח. סאלח לא חוסך ולא מתחשבן, הוא מוריד חתיכה שאם לא תחזיקו טוב את הצלחת היא תקפל אותה. לא התאפקתי וקניתי שלוש חתיכות הביתה, את הראשונה אכלתי, נו, אתם יודעים, צריך להעלים ראיות, נקודת חובה בכל נסיעה לצפון מבחינתי.
כנאפה בלי צבע מאכל על הכביש 4. כביש 4 לכיוון דרום, 100 מ' לפני הכיכר הגדולה, פוראדיס. רק בשבת 10:30-20:00 סאלח 0542610479