לפני כמה שבועות הגעתי לאזור דרום תל אביב ליום סידורים. בסביבות אחת עשרה בבוקר נזכרתי שלא אכלתי ארוחת בוקר, והתחלתי לפזול בחיפוש אחר מקומות של אוכל חדשים לצדי הדרך. על רחוב הרצל זיהיתי את המילה הסביח על שלט, העפתי מבט והחלטתי לעצור ולהצטרף לממתינים. ככל שהתקדמתי בתור ראיתי בזווית העין פרוסות קטנות של חציל מטוגן בקפידה, חתוך לגודל זהה עם אותו גוון של טיגון, ומיד ננעלתי על סביח בפיתה. ליד החצילים זיהיתי פרוסות עגלגלות של צ'יפס. בעלי המקום היו עסוקים בריצה קלה בין העמדות, אבל כל תנועה הייתה מדודה ונכונה, כולל ההגשה, הלקוחות במקום הפגינו איפוק יוצא דופן, הם גם היו נראים לי רגועים, הם כנראה יודעים בדיוק מה הם מקבלים, לראות בעיר תל אביב בן אדם סבלני ורגוע גם יחד, זה מחזה נדיר מאוד.
הגיעה עת ההזמנה. נקראתי אחר כבוד אל הדלפק, שיכבה עבה של פרוסות עגלגלות של חציל נכנסו בנדיבות לתוך הפיתה. אלו לא פרוסות שעברו טיפולים לספיגת השמן אלא פרוסות דשנות שספגו שמן בכמות מדודה. אני אוהב חציל כמעט בכל צורה, רק שיהיה טעים. החציל של הסביח לא מתנחמד ולא דיאטטי, הוא חציל של סביח אמיתי של אמא. לא שאני עיראקי, אבל בילדותי היה סביח בבית, אמא שלי הייתה עושה חציל בדיוק באותו הטעם. הצ'יפס של הסביח זהוב בצורה מדויקת, אי אפשר שלא לבהות בו, ולפספס את הדיוק בו הוא נעשה. כל שאר הסלטים רגילים וקבועים, סלט ירקות קצוץ וטרי, רגע רגע, מה מה יש שם על המגש הקטן, פלפלים מטוגנים פרוסות על האש, יש עליהם את הצריבה הקלה של האש, עם הטעם של האש עליהם ובתוכם, מוטי עושה אותם פיקנטיים עם קריצה לחריף, חובה לשים על הכל, אני ביקשתי כלי נפרד להוסיף על כל ביס.
אחרי ההכנה הקפדנית, עם כל ההוראות הקטנות שלי (בלי חומוס, למה להפריע לטעם של החציל? בלי סלט ירקות אני לא אוהב הבדלי טמפרטורה בתוך הפיתה, עד היום אני לא מבין מה מלפפון עושה בתוך פיתה?) סלט כרוב והרבה, קצוץ טרי כמובן, ולסיום ביצה טרייה עם צהוב רך תמיד באה טוב. אחרי ההכנה קיבלתי את המנה, היא לא היתה קלה בכלל, הרגשתי את כובד האחריות, המנה של הסביח מורגשת בבטן עוד לפני הביס הראשון. גילוי נאות, אני לא אוהב לחכות עם אוכל, כמו כל אדם עם בעיית משקל לא קלה, ההמתנה עד הבליסה יכולה להוציא אותי מאיזון, לפעמים עצם הצילום משגע אותי ובזמן הצילום הרעב מרגיש כמו נצח.
אחרי ההכנה של המנה, שילמתי ויצאתי לצלם ליד המונית, לפני שיצאתי מהמקום, משב של ריח נעים ליווה את התנועה החוצה. מוטי מכין במקום מנה סודית, הקבועים קוראים לה מנה הרצל, על שם הרחוב, מנה עליה אסור לי לכתוב. לא יכולתי להתעלם מהריח, יצאתי את המקום עם רעב מסוג אחד אכלתי יותר מחצי מהמנה בכמה שניות וחזרתי פנימה עם רעב אחר. אני לא נוהג לכתוב על שתי מנות שונות, אני אוהב לצמצם לקוראים את האפשרויות, קודם עניין המחיר ואחר כך הטעם. הסביח עולה 16 ש''ח, המנה הסודית עולה יותר, אני לא יכול להתעלם ממנה, היא קיימת והיא מעולה, תגיעו ותבקשו, שווה כל שקל.
הסביח. רחוב הרצל 97 תל אביב. 0526468894. לא כשר, כל המוצרים כשרים. שעות פתיחה:א'-ה' 10:00-17:00