עוגת שיש בחושה עם פטל ולימונדה

העוגה בתנור, הכלים כבר שטופים, בחוץ יורד מבול ואני מתיישבת לכתוב. ניחוחות הוניל, הלימון והפטל מתערבבים בריח הגשם שמגיע מבחוץ ומתחילים להתפשט בקונדיטוריה. נספגים בבגדיי ובשיערי ובוודאות מזכירים משהו, אבל מה?

אתם מכירים את התחושה הזו שריח יודע לעורר? את הידיעה הברורה שהניחוח הזה טומן בחובו סיפור, חוויה אמיתית שעברתי ואני לא מצליחה להיזכר ולתפוס אותה. כמו שקית ניילון שמתעופפת ברוח - בכל פעם שאני חושבת שהנה קלטתי קצה זכרון, היא מסתחררת ברוח ונעלמת. אוף. זכרון חמקמק.

מצמצמת את עיני ומביטה הצידה. בסרטים זה תמיד עובד. רק להישאר שם דקה עם הפרצוף המוזר והזיכרון יעלה. לא הולך. הקמטים כבר חרושים עקב המאמץ להיזכר ואז הוא פתאום מציף, הזיכרון המיוחל, ואני נזרקת שנים אחורה.

הייתי ילדה עם עולם פנימי מאד עשיר (שרק אני ידעתי על קיומו) בקיץ הייתי מטיילת בשדות או ביער, טווה סיפורים ובחורף תמיד קוראת יותר ספרים. אהבתי מאוד להגיע לספריה בקיבוץ ולבחור בכל פעם ספר אחר שהקסים אותי. ריח הדפים הישנים הולך נהדר עם ניחוח אדמה ספוגת גשם. הספרנית תמר הייתה ממליצה לי על ספרים ואני הייתי נשארת לעזור לה לכרוך אותם ביריעת פלסטיק עבה ושקופה שגם את ריחה אהבתי כל כך.

הסיפורים היו עבורי חלון להביט דרכו על העולם הענק שבחוץ, דלת להציץ מבעדה לתוך בתים של משפחות אחרות, שולחן להסב אליו עם חברים שאספתי בסיפור זה או אחר. רכבתי על אפניים עם נמצ'ק בהונגריה, השתובבתי עם בילבי בשבדיה, בכיתי עם מוכרת הגפרורים הקטנה בדנמרק הקפואה אבל ניחוח העוגה שבתנור מזכיר לי בנחרצות את התחושה שהציפה אותי כשפגשתי לראשונה את צמד המילים "לימונדה ורודה" בספר שקראתי.

אני זוכרת שיכולתי מיד לחוש בטעמה החמוץ-מתוק של הלימונדה בפי ואף לראות את צבעה הטרופי בעיני רוחי. משהו בשתי המילים הללו הילך עלי קסם. המשקה הקיצי הצית את דמיוני בחורף ומאז לקחתי אותו איתי למחוזות הדמיון. ישבתי שעות לשחק משחקים עם חבריי הדמיוניים. לי קראו ענת והייתי מורה לאנגלית. כל ההתרחשות סבבה סביב שולחן ארוחת הארבע שהוגשו בו, בין היתר, כריכוני חמאת בטנים ודבש, פשטידות בשר, ביצים קשות בצבעי פסטל וכמובן המון לימונדה ורודה.

מזגתי ומזגתי לימונדה לתוך כוסות בלתי נראות לכל אורח דמיוני שקפץ לבקר, כשאני מדובבת בלחש, כדי שאף אחד לא ישמע, את כל התפקידים בעברית עם מבטא אמריקאי. קבלו ממני מתכון לעוגת שיש לימון ופטל, עדינה וחמצמצה. מכיוון שהעוגה נהדרת גם אחרי הקפאה, אני תמיד ממליצה להכין בעונת הפטל הטרי ולהקפיא.

• לבלילת עוגת הלימון: 420 גרם קמח מנופה (3 כוסות)
• 250 גרם סוכר (1/4 1 כוסות)
• 1 שקית סוכר וניל
• 15 גרם אבקת אפייה
• 1 כפית שטוחה מלח
• בקערה נפרדת: 240 מ"ל מיץ לימון סחוט (1 כוס)
• 150 מ"ל שמן (3/4 כוס)
• קליפה מגוררת מלימון שלם
• 10 חלמונים
• בקערת מיקסר: 10 חלבונים
• 25 גרם סוכר (2 כפות)
• ליצירת בלילת הפטל: 150 גרם פטל (אפשרי טרי ואפשר קפוא ומופשר)
• ציפוי לימון (לא חובה): חצי כוס אבקת סוכר
• 2 כפות מיץ לימון

1. בקערה גדולה מערבבים בעזרת מטרפה קמח מנופה, סוכר, סוכר וניל, אבקת אפייה ומלח.

2. בקערה נפרדת מערבבים את הרטובים - מיץ לימון סחוט, שמן, קליפת לימון מגוררת וחלמונים. יוצרים גומה במרכז החומרים היבשים ומוסיפים את הרטובים. מערבבים בעזרת מטרפה כדקה, עד להטמעת הקמח. חשוב לא להגזים בערבוב, ואם נותרים גושים קטנים זה לא נורא.

3. בקערת מיקסר מקציפים חלבונים על מהירות גבוהה. מוסיפים את הסוכר בהדרגה וממשיכים כארבע דקות, עד להיווצרות קצף לבן ומבריק. מוסיפים את הקצף לבלילה שבקערה בשלוש פעימות, תוך קיפול עם לקקן. את הבלילה שנוצרה מחלקים לשתי קערות.

4. מחממים תנור ל-175 מעלות ומכינים את הפטל. מרסקים במעבד מזון, מסננים במסננת ומעבירים את המחית הנקייה מזרעים לאחת מהקערות עם בלילת עוגת הלימון. מערבבים בעזרת לקקן.

5. מעבירים את שתי הבלילות לקנקנים. משמנים את התבניות בחמאה ומקמחים במעט קמח.

6. מוזגים את התערובות לסירוגין במרכז התבנית העגולה, עד למילוי חצי ס"מ משפת התבנית. צורת מזיגה זו תפיק עוגת זברה מרהיבה ביופיה.

7. אופים כ-35-40 דקות. מקררים מעט ומגישים בליווי פטל טרי.

8. אם רוצים להוסיף את ציפוי הלימון, מערבבים היטב את אבקת הסוכר ומיץ הלימון ומצפים את העוגה.