החורף הלא יציב אשר פוקד אותנו מצליח לשטות בכולנו. אתה אף פעם לא יודע מה בדיוק ללבוש כאשר הטמפרטורה יכולה להשתנות בעשר מעלות בין הבוקר לצהריים או הערב- אתה מתחיל את היום עם מעיל וצעיף, מוריד מעיל ושכבה ומצטנן לקראת הערב. השנה בפעם הראשונה הרגשתי בתל אביב את הקור של ירושלים. בימים כאלה לא תצליחו לשכנע אותי לאכול אוכל קר בשעת צהריים- אם האוכל לא מהביל מחום, לא אשב לאכול אותו-הקור מכריע בקלות את כיוון המונית.
עבודות התשתית לרכבת הקלה בתוך תל אביב שהחלו לאחרונה, מקשות ומבלבלות לפעמים, ומחלחלות לעבר הרחובות מסביב. הכניסה לרחוב ריב"ל שינתה כיוון- לא הצלחתי להבין למה, לאור העובדה שאין ממש התקדמות בעבודות. הרחוב אשר היה מקבל כמות לא מעטה של רכבים דרך רחוב המסגר, הפך לרחוב שקט ורגוע ולא לטובה- מסעדות הפועלים נשארו. באחד הבקרים הסעתי נוסע נחמד שהלך לאסוף את הרכב מהמוסך ברחוב ריב''ל- על הדרך ראיתי שלט עם מחירי אוכל אשר מתחילים עם הסיפרה "1"- לא רק שכמעט כל המיוחדים התחילו בסיפרה "1", גם המנות הבשריות היו באותן המחירים, כלומר, לא יקרים במיוחד. חיכיתי לשעת צהריים כדי לפקוד את המקום. אחרי כמה סיבובים למציאת מקום חנייה תקין באזור, נכנעתי וחניתי בחניון, כי פשוט אין חנייה באזור.
הצצתי ארוכות בתפריט של המקום- הייתה שעת צהריים מוקדמת והמקום היה נראה מתוקתק ומסודר. להתחיל ללכת אל המונית חזרה בקור לא היה בא בחשבון, החלטתי ללכת גם היום על מנה בישיבה. גם בישיבה המחירים נשארו שפויים ואף מנה בתפריט לא עברה את ה-30 שקלים. לכל אחד יש חולשות, לא כולנו חזקים כל הזמן. יש מילים מסוימות שפועלות עליי קסמים; חומוס למשל, עובד חזק, המילה חריימה מבחינתי עוצרת את הזמן במקומו.
במבט יותר עמוק אל תוך התפריט זיהיתי את מילת הקוד חריימה; זיהיתי גם בישיבה, כלומר בצלחת. בצד שמאל היה המחיר 24 שקלים, לא ההפך חס וחלילה- מנת חריימה ב- 24 שקלים- בכוונה חזרתי פעמיים, כמו לחזק תפילה חרישית לכל הטוב שבעולם. חולשה קלה חלפה בגוף, חיכיתי למשוך את תשומת ליבה של שני הבת של בעל המקום. אחרי שלקחה הזמנה מלקוח שהיה לפני, הזמנתי את המנה בעודי שואל חלושות ובנימוס: "חריימה בצלחת? 24 שקלים?" כי בדרך כלל המחיר הוא ההפך, אמרתי לעצמי בלב.
שלי לקחה את ההזמנה והעבירה אותה לאח שלה עידן. כן, מדובר על עסק משפחתי עם כל הקושי שבדבר. עידן לא לקח צ'אנס והעביר את ההזמנה אל אביו. במהלך המזיגה שאל אותי האב אם אני רוצה את המנה חריפה, כלומר מדובר כאן על חריימה ידידותי למשתמש- מתחיל לא חריף עם רסיסי צ'ילי ואתם קובעים את רמת הצריבה. ביקשתי את המנה צורבת- היא הגיעה אלי ישר מהסיר הלוהט, סיר אותו העמידו על הבוקר, בתחילתו של היום.
מדובר כאן בחריימה מרוקאי ביתי, עשיר ומלא כל טוב, עם נתחי מושט מפולטים בצורה מושלמת. על הצד מגישים לחם מעוצב מידי לטעמי. חריימה אוכלים עם לחם שחור, זה רק יחסוך בהוצאות על הדרך. התחלתי לאכול את החריימה עם הלחם טבול עמוק בפנים. הלחם קיבל כבדות וחום, קצה הרוטב המהביל נגע באצבע, עצרתי לרגע לפני הכוויה, לא התאפקתי מספיק ולקחתי את הלחם הבצוע (לא חותכים לחם של חריימה עם סכין אף פעם ) הספוג לעייפה לטעימה. יצא לכם פעם לאכול ולחייך? זה הרגע- בכל הגוף שלי עברה צמרמורת קלה. התחלתי לאכול את המנה עם מזלג, היה אפשר לעבור לאכול אותה עם כף. היה שלב בוא לא ידעתי את התלהבותי ועצרתי לחשוב מה לעשות בדיוק, מאיפה להמשיך את מעשה התאווה. טוב לדעת שיש בתל אביב מנת חריימה שמתאימה לכל כיס.
סטקיית דן-גריל, ריב''ל 23 תל אביב. 03-5106876. שעות פעילות: ימים א'-ה' 09:00-18:00. כשר