מ-29 ועד 450 שקלים - היינות המומלצים לפסח 2018

יש עדיין יינות בפחות משלושים שקלים ואפילו אפשר לשתות אותם. סדרות "המושבה" ו"טבע", הזולות להפליא של בנימינה, מוכיחות את זה. "המושבה, שרדונה 2017" הוא לא יין זול ומביך אלא כזה שאפשר בהחלט ללגום אותו, עם או בלי אוכל. הוא פירותי, שמח ונעים בהחלט ללגימה.

היינן סם סורוקה משדרג ללא הכר את יקב ירושלים. רבים מהיינות שהוא מייצר, כמו זה הנוכחי, אינם יקרים כלל. "ירושלים מרלו-קריניאן-שיראז" החדש הוא בלנד פירותי ומוחצן במעט מאד כסף, שמרגיש כמו יין ולא כמו מיץ, ומספק תמורה נהדרת לכסף. לרכישה בארגזים לארוחות מרובות משתתפים.

קשה שלא להוריד את הכובע בפני יקב כרמל על העבודה המרשימה שנעשתה שם בשנים האחרונות בקטגוריית היינות הזולים. סדרת "פרייבט קולקשן", פעם כזו שסיפקה יינות-פח, היא מופת של יינות יומיום ראויים. את יין הקברנה סוביניון החדש של הסדרה אפשר ללגום להנאה בבית עם המון אופציות. כייף אמיתי.

יקב ברקן הענק, האוחז גם ביקב סגל הקטן יותר, עבר שינויים רבים לאחרונה. עידו לוינסון המוערך משמש כעת כיינן הראשי, שחתום על שני היקבים. חילופי גברי מהסוג הזה מתחילים להרגיש אחרי שנתיים לפחות אבל נדמה שהיין הנוכחי מאותת על תחילתו של השינוי. חסר יומרה ולא יקר, מבוסס על קברנה סוביניון שבוקבק ללא סינון, הוא מספק תמורה לא רעה בכלל ל-65 שקלים. בקרוב ייצאו לשוק יינות נשהם פרי עבודתו המלאה של לוינסון. יש למה לחכות.

יזרעאל הוא היקב המתפתח הכי מעניין בשנים האחרונות והאוריינטציה הים תיכונית שלו משמחת מאד. יין הרוזה החדש שלהם, עם ניקיון, פרי ויובש טובים, הוא רוזה ים תיכוני ראוי לכל דבר ועניין, שנעים מאד לחלוץ ממנו פקק כשבחוץ מתחמם וללגום לצד אוכל ים תיכוני.

יקב וורטמן מחיפה הוא מהסימפטיים ביקבי הבוטיק המקומיים. "וורטמן, קולומבר 2017" כמו קודמו מהשנה שעברה, מספק חבילת פרי-מינראליות-חומצה מפתיעה בהקשרי היומרה והמחיר המתונים. מקדם גסטרונומי גבוה והנאה מובטחת לצד ארוחות מן הים או כאלו הכוללות בשרים לבנים.

קשה להפריז בתיאור הייחוד שמספקת האדמה המדברית באיזור מצפה רמון ליינות של יקב מדבר, בפרט אלו הלבנים. שנין בלאן שמרגיש פאנקי מאד בהתחלה וככל שהוא נושם יותר נחשפים בו רבדי מינראליות מקסימים למדי, לצד חומציות טובה ומימד עומק. יין שקשה שלא לסיימו מייד אחרי שפותחים. כדאי לשים לב ולא ללגום אותו קר מידי.

יקב ויתקין היה הראשון כאן לזהות את הפוטנציאל העצום של הים תיכוניות לתעשייה המקומית. כמעט כל היינות המיוצרים ביקב המשפחתי הסופר איכותי מכפר ויתקין נאמנים ל-DNA ים תיכוני (להבדיל מבורדולזי ו/או של "העולם החדש"). היין הנוכחי הוא הקברנה פרנק הראשון של ויתקין שהוא גם כשר. מדובר ביין מצוין שיש בו כל מה שהיינו רוצים לקבל מקברנה פרנק ים תיכוני ועוד. מטובי האדומים על המדף בקטגוריית המחיר שלו. מומלץ בחום.

100% ריזלינג. איזון, ניקיון, פרי מעודן מאד וסיבוב OFF DRYקטן ונעים. זה לא ריזלינג של אלזס או גרמניה. מקורו בגבעת ישעיהו, עמק האלה, אבל קשה לחשוב על לבן מוקפד ומדויק יותר ממנו בתעשייה המקומית. עונג צרוף שייטיב ללוות, לצד דגים, פירות ים ובשרים לבנים, גם ארוחות אסיאתיות מתובלות.

גבעות, יקב בוטיק גדול יחסית אותו מוביל היינן שיבי דרורי, נודע ביינות אדומים עגולים ואלגנטיים. היין הנוכחי, מרלו שדווקא נותן עוצמתיות, לא לגמרי טיפוסי לעשייה הרגילה של גבעות. עם זאת, הוא עשוי מצוין מבחינה טכנית ומספק תמורה נאה מאד לפחות ממאה שקלים.

בלנד ברוח "העולם החדש", מבוסס סירה (80%) בתוספת קברנה סוביניון ופטי ורדו (10% כל אחד), שיש בו שפע פרי, המון אלכוהול (15%) ומתקתקות מה. תמורה טובה לכסף לאוהבי יינות שופעים.

איתי להט הופך בהדרגה לכוח יצירתי מהמשמעותיים והאיכותיים בתעשיית היין המקומית. בליין היינות הפרטי הקטן שלו, הנושא את שם משפחתו, הוא מייצר בשנים האחרונות כמויות קטנות יחסית של "להט לבן" ו"להט אדום". "לבן 2016" של להט מושתת על רוסאן (56%), ויונייה (34%) וסוביניון בלאן (10%). המשחק המתקיים בו בין הרוסאן לויונייה מעניין ביותר. אלו שני זנים שנוכחות התיבול שלהם משמעותית, אבל כל אחד מהם בדרך אחרת. תענוג ללגום אותו, ושווה לשים לב - שלא יהיה קר מידי.

פטי קסטל, יין הביניים של יקב הבוטיק הגדול, הוותיק והאיכותי מהרי ירושלים, הוא מניה בטוחה. זה בלנד בורדולזי מגובש ומאופק שיש בו שפע איכויות של פרי ואיזון לצד מקדם גסטרונומי נאה. בקבוצת המחיר ובקטגוריה על בסיס התאמה לאוכל מדובר, גם השנה, באחד היינות הכי שווים על המדפים.

ככל שחולף הזמן מתגלה יוסי יודפת, האידיאליסט הגדול של תעשיית היין הישראלית, כיינן מצוין. כמו כמעט כל תוצריו, "עבייה, שוני 2015", מבוסס הקריניאן, הוא יין שכולו איכויות ואינטגריטי. מתובל, מאופק, נשען על פרי טוב להפליא ואוחז באיזו דקות מרשימה, שמזכירה יינות טובים ונכונים מדרום צרפת. אדום שניתן ללגום בקלות גם ביום חם.

מיה לוצ'ה הוא יקב הגראז' האישי, הזעיר והאיכותי במיוחד, של היינן קובי ארביב (שמונה בשנה שעברה ליינן ראשי ברקנאטי, לצד גיל שצברג הוותיק). ייחודו של היין הנוכחי, על בסיס קריניאן, סירה ומרסלן, בתסיסה של חלק מהענבים עם השזרות (שאר הענבים תססו כאשכולות שלמים). זהו בלנד רך ונעים, עמוק, מתובל היטב ואלגנטי באמת. כייף ללגום אותו לצד מנות על בסיס בשר טלה וכבש.

הבחירה האסטרטגית ברוסאן ומרסאן כזנים המרכיבים את יין הדגל הלבן של יקב רקנאטי, עוד תתואר בעתיד לבוא כאחד המהלכים המשמעותיים בתעשיית היין המקומית. אם ויתקין היו הראשונים לזהות את הפוטנציאל שבים תיכוניות, רקנאטי לקחו את המהפיכה שלב משמעותי נוסף קדימה. תיבול משמעותי, גוף מלא נוכחות, יובש נאה, מידה של קשיחות ופרי טוב; כל התכונות הללו הופכות ה-SR הלבן של רקנאטי לאחד הלבנים הטובים בתעשייה המקומית. גם היין הנוכחי מספק את הסחורה. לארוחות חג ללוגמים מיומנים ואנינים.

בן חיים הוא יקב בוטיק משפחתי מרמת השרון. היינן איתי בן חיים חתום בו על יינות עוצמתיים ועשירים במיוחד. היין הנוכחי אינו שונה מיינות היקב, שיש להם אוהדים רבים. עתיר פרי, מלא נוכחות של התיישנות ממושכת בעץ, ומספק את הסחורה שאוהבי הז'אנר נהנים למצוא בתמחור יחסית סביר.

דומיין סרור, היקב מרמת הגולן שבשיווקו הוחל באופן פעיל לאחרונה, הוא אחת היציאות הכי מרעננות בשוק השנה. מקצועית, חתום עליו היינן איתי להט, אליו הצטרף לאחרונה גם אילן זעפרני (בעבר ביקב אורטל). "סירה 2014" של דומיין סרור הוא יין דגל יקר אבל איכותי להפליא. שי בו כל מה שמצפים מסירה איכותי ועוד: פרי מצוין, רכות, איפוק, תיבול, אלגנטיות ואפילו טאץ' מאובק קלות. לארוחה של סועדים מבינים, עם טעם מגובש וברור.

הבלנד היקר והיוקרתי של יקבי רמת הגולן, על בסיס 82% קברנה סוביניון (לצד מרלו, מלבק ופטי ורדו במינונים קטנים), הוא יין נוצץ וראוותני. יש בו שפע מסחרר של טעמים וריחות, המון כוהל בנפח (15.5%) ונימת מתיקות בסיומת. כמו בדרך כלל עם יינות רמה"ג הגבוהים, עליהם חתום היינן ויקטור שונפלד, הוא מושלם לגמרי מבחינה טכנית. יין שופוני אמיתי, למי שטעמו מוחצן והפרוטה מצויה בכיסו.