פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תחושה של בית: הצ'ולנט של שטיסל

      היא אולי לא המנה הכי פוטוגנית, אבל היא ללא ספק הכי נוסטלגית, טעימה ומחממת בימי החורף הקרירים. השבוע המונה נוסע נסיעת ספיישל לבני ברק, מתענג על צ'ולנט בשטיסל ומוצא שם בית חם והרבה זכרונות ילדות

      שטיסל (קובי רובין)
      הצ'ולנט של שטיסל (צילום: קובי רובין)

      לקראת כל סוף שבוע, במיוחד בחודשים הקרים יותר של השנה, המונית נוסעת מעצמה לכיוון בני ברק. הייתה תקופה מסוימת בחורף שעבר שהקור היה בלתי נסבל בצורה קיצונית, סוג של קור ירושלמי שגרם לי להתכנס אל תוך עצמי, לא היה מעיל בתל אביב שהצליח להגן ממכת הקור (כן, בניגוד למה שכתבתי כאן בשבוע שעבר), היו רגעים בהם אפילו הדלקתי את החימום במונית לכמה דקות על מנת להפשיר את עצמי. כל הנתונים הללו מובאים כאן כדי להוביל למסקנה שקור כזה רק צ'ולנט יכול לפתור.

      כנוסע שבוי במונית ולא במהלך הסעה של לקוח כלשהוא, יום חמישי בערב, מרכז העיר בני ברק, העיר כמרקחה, ידיים מורמות מכל כיוון, לא מתרגש ולא אוסף נוסעים, נסעתי לכיוון מסעדת "מוכן ומזומן" הידועה, עליה כתבתי בעבר. במהלך הנסיעה חלפתי על פניה בדיוק כשדלת הכניסה נפתחה, וראיתי שבמקום עמדו צפופים המון חכמים ויודעי דבר בדרכם לאכול או לקחת הביתה, על מקום פנוי אין מה לדבר.

      אין ספק שזה סימן למקום פשוט ומעולה, אבל סבלנות היא לא מנת חלקי, ולכן המשכתי לרחוב הרב ש''ך, ידעתי שיש שם קיוסק שמוכר צ'ולנט. למזלי הייתה חנייה ליד מסעדת שטיסל, גם כאן הדלת נפתחה ומולי נגלה דלפק מלא כל טוב של יום חמישי, שכחתי את הקיוסק והחלטתי להשקיע בעצמי ולהיכנס לאכול כמו בן אדם.

      שטיסל (קובי רובין)
      אי אפשר לפספס את הגינג'י (צילום: קובי רובין)

      כבר בכניסה לשטיסל פוגשים בחור ג'ינג'י שאי אפשר לפספס, נראה כאילו הוא בכל מקום. המקום עצמו פחות צפוף ויותר רגוע ומזמין, בכניסה ישבו זוג ואכלו בהנאה טעמי ילדות, בהמשך ישבו להם חרדים מאמינים והתענגו כמו כולם, קבוצה של נשים עשתה הזמנה של ערב חמישי, כדי להגיע למחרת בבוקר לאסוף את האוכל, הצטרפתי אל התור בנימוס וחיכיתי לתורי.

      בצד היה סיר של צ'ולנט קודח מחום שבעבע לו, לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים, כל מי שעבר ליד הסיר הציץ לתוכו. במקום היה ריח מזוקק של ילדות, לקחתי שאיפה עמוקה פנימה, ריח הצ'ולנט מהול בריח הסוכר של הקיגל, אותן אטריות שהודבקו להן יחדיו, מאגר נתונים שמגיע ישר אל האזור במוח ששולח אותך אחורה בזמן.

      הזמנתי מהג'ינג'י צלחת של צ'ולנט עם אורז (לא יכול בלי אורז) מעל הכל הייתה חתיכה מכובדת של קישקע. צלחת צ'ולנט היא לא הדבר הכי פוטוגני שאפשר לצלם, אבל תסמכו עליי, מדובר במנה מושלמת. בצ'ולנט של שטיסל יש חתיכות של בשר הודו ובשר בקר, רך ונימוח, שנמס לו קלות אל תוך הצ'ולנט.

      שטיסל (קובי רובין)
      אי אפשר להוריד את העיניים מהסיר (צילום: קובי רובין)

      במהלך האכילה התחלתי לחייך, בילדותי כשישבנו ליד השולחן בארוחת שבת צהריים, היה ידוע תמיד שלא מזניחים קוקלה (קציצת סולת) בצלחת, אם במהלך האכילה סובבת במקרה את הראש מהצלחת, רוב הסיכויים שמישהו מהאחים היה מפלח לך את הקוקלה. הימים של הקוקלה עברו להם, אבל גם קישקע מזרח אירופאי יהודי יכול למלא את החסר, הקישקע של שטיסל ליווה אותי לאורך כמעט כל המנה, אך לקראת סוף האורז, מפלס הקישקע ירד לו, ואיתו החיוך שלי, ישבתי מול בחור ישיבה בשיטת הכסא החם, זרקתי לו משהו על כך שלצערי הקישקע נגמר לי, הג'ינג'י שמע את העצב בקולי ובשקט לקח את הצלחת שלי והוסיף עליה ישר מהסיר עוד נתח לא מבוטל של קישקע, כמו לומר לי, כאן זה הבית, הצלחת חזרה להיות מדושנת קישקע לרוב.

      צלחת ב-25 שקלים, קיגל קטן ב-4 שקלים, וסגרתי פינה לגמרי, ישר הביתה לישון. מכירים את התחושה שמחייכים מבפנים החוצה? אז ככה בדיוק הרגשתי, חיוך מתמוגג של תחושת שובע מושלמת לקראת שבת בחורף קר.

      שטיסל, הרב ש''ך 14 בני ברק, 03-5706005. שעות פעילות: ראשון - רביעי: 12:30-22:30, חמישי: 12:30-23:30, שישי: 09:30-13:30. כשר למהדרין