היינות המומלצים של וואלה! אוכל לפסח 2019

קשה לחשוב על בקבוקים שמספקים כל כך הרבה יין בכל כך מעט כסף, כמו יינות 'פרייבט קולקשן'. פעם זה היה מותג אפור וזנוח. בשנים האחרונות מושקעים מאמצי אמת בסדרה והתוצאות מספקות מאד. יין שיכול ללוות בלי בעיה כל ארוחת בשרים רבת משתתפים.

המון פרי, הרבה תיבול ולא מעט מתיקות. יין שמזכיר יותר שיראז אוסטרלי מסירה של הים התיכון, ועשוי ברוח יינות "העולם החדש". כמו קודמו, גם הוא מספק הרבה במעט כסף. יהלום לחלוטין גם ארוחות פיקניק של חול המועד. אפשר ללגום אותו להנאה גם כשהוא מקורר.

סוביניון בלאן מודרני מוצלח במיוחד, עם שפע פירות טרופיים, חמיצות מוצלחת במיוחד ונימה מינראלית מפתיעה ממש. יין לא פחות ממצוין מסוגו שמספק תמורה מעולה לכסף. יופי של בחירה לפרק הדגים של הארוחה.

יקב בנימינה מיטיב להתמקם בשנים האחרונות בפסגת משבצת ה-value for money של הענף. מרסלן 2016 החדש שלהם, ללא ספק משקף את המגמה. יין ים תיכוני עם פרי טוב, תיבול עוצמתי, אדמתיות כפרית ראויה ואפילו אופי. יותר מזה, תמורת שישים שקלים, אנחנו באמת לא צריכים.

עתיר פרי בשל למדי, מתובל, חומצי, גוף בינוני, מוחצן. מקדם תמורה לכסף מוצלח במיוחד, ביין שילווה ללא קושי כל עיקרית בשר, כולל טלה וכבש.

רוזה מבעבע "פט נאט" (בעבוע שמקורו בתסיסת היין הראשונה, הטבעית). קל, פירותי, מתון אלכוהול (11%), עם פקק 'רגיל' (כמו פקק בירה), פאנקי ומגניב ממש. מושלם לפיקניק אביבי.

בלנד לבן יבש שמחבר ים תיכוניות וארומאטיות. הדרים, פירות טרופיים, פרחים, חומציות כייפית, רעננות. קל יחסית, גסטרונומי מאד, מתאים גם ללגימת אחה"צ נעימה שלא לצד תקרובת. מתון יומרה אך מלא איכויות.

לחובבי הרוזה שגם מבינים משהו ביין עומד מבחר מקומי מצומצם במיוחד. רוב יינות התעשייה נוטים למתיקות חנפנית. הרוזה של יקב וורטמן החיפאי אחר לגמרי. הוא נשען על מסורת יינות הרוזה מפרובנס, שמקפידים על ניקיון ויובש רב, ובמקום שפע ועושר מעבירים רזון, שהופך אותם לגסטרונומיים מאד. רוזה מוצלח במיוחד ויין אוכל מצוין ממש.

ביקב הגלילי הסימפטי, הפועל בכפר כישורית בו חיים אנשים עם צרכים מיוחדים שגם משמשים כעובדים ביקב, יודעים לעשות יינות לבנים. 'כישור, לבן 2018' שלהם הוא לבן יבש קל למדי, פרחוני, עם פרי לא עמוס וחומצה מוצלחת. הוא מספק חוויית לגימה נעימה עד מאד ואביבית ביותר. מוצלח במיוחד לצד דגים, פירות ים ו/או אוכל צמחוני.

'מאיה' הוא ליין היינות הים תיכוני של יקב טוליפ. ביין הנוכחי, המושתת על זני ים תיכון (קריניאן וסירה בתוספת מורבדר) יש פרי נעים, מגע תיבול משמעותי ונטיה למתינות ואיפוק מבורכים. הוא לא מעמיס על החיך, אפשר ללגום אותו קר, ואפשר גם, ללא כל חשש, ללגום גם בצהרי ימים חמים.

דלתון עושים יינות 'עולם חדש'', כלומר כאלו שיש בהם נטייה אל המוחצנות והדרמה. איכשהו לאורך השנים מצליחים שם למצוא את דרך המלך לשמור על מידת האיפוק ולא להיגרר לפופוליזם נמוך. מצליח להם. 'עלמה קרימסון 2016' למשל, בלנד של קברנה סוביניון, קברנה פרנק, שיראז, גרנאש ומרלו, ידבר ללוגמים מתחילים, שזקוקים ליינות מהסוג הנגיש; ויעבור בהחלט גם אצל לוגמים מנוסים יותר, שמחפשים מורכבות ונרתעים ממוחצנות יתר. יין לכו-לם.

יינות יקב מדבר מערד תמיד מעניינים. האדמה באזור מצפה רמון, שם שוכנים כרמי היקב ותנאי האקלים במקום (יובש ניכר והפרשי טמפרטורות ניכרים בין יום ולילה) מספקים יינות עם אופי ייחודי שאין שני לו. ביין הסוביניון הנוכחי יש רעננות, ניקיון, חדות, מינראליות ויובש מצוין. יין לא סטנדרטי ומוצלח במיוחד, למבינים, שכייף ללגום לצד מנות דגים, פירות ים ובשרים לבנים.

על יקב רקנאטי מדברים בדרך כלל בהקשרי יינות ייחודיים מסדרות יוקרתיות וגבוהות. כבודם של הללו במקומם מונח אבל הלחם והחמאה של יקבים גדולים הוא ביינות היקרים פחות. היין הנוכחי למשל, לא מסתובב במסעדות אולי אבל מדובר בלא פחות מפצצת תמורה לכסף. כל החבילה המתבקשת מאדום של בשר ועוד, עם עודף ממאה. אם מביאים בחשבון גם מבצעים של לקראת החג, מדובר ביין שלחובבי הז'אנר כדאי מאד לרכוש בארגזים.

שפע פרי, אדום ושחור, המון תבלינים, אחוז אלכוהול גבוה, מתיקות מה ומעוגלות חד משמעית. 'ירדן, מרלו' הוא סוס מנצח כבר שלושה עשורים, וסוס מנצח לא מחליפים. זה לא היין האנין, המורכב או המעניין ביותר של התעשייה אבל זה ללא ספק מהיינות המייצגים בצורה המדוייקת ביותר את טעמו של הלוגם המקומי הטיפוסי. בעצם, זה אחד היינות שעיצב לאורך השנים את יסודות הטעם הזה. מושלם לגמרי מבחינה טכנית. 'ישראל ישראלי' של התעשייה המקומית.

מאז עבר היינן עידו לוינסון ליקב הענק במונחים מקומיים - ברקן (ושלוחתו הקטנה יותר - סגל), מתחוללת שם מהפיכה של ממש. מיקב שמנפק יינות מצערים ממש, הולך ברקן ומתמקם בצד הנכון והטוב של העשייה. היין הנוכחי הוא דוגמה מצוינת לכך. סירה מכרם בעל (ללא השקיה), שהענבים המשמשים להכנתו תססו עם שזרותיהם, ללא הפרדה או מעיכה. זו טכניקה המקובלת בדרום צרפת והיא משמשת להדגשת אופיים הייחודי של הזנים האדומים הים תיכוניים, על הפרי והאדמתיות שבהם. זה סירה לא פחות ממצוין, שיש בו את כל מה שהיינו מפללים מיין כזה - פרי, חומציות, תיבול, איבוק מה ואיפוק מצוין. יין בשר מצטיין שמספק תמורה מעולה לכסף.

היינות שמייצר היינן ויועץ היין איתי להט בכמויות קטנות בשנים האחרונות הם מהטובים והמעניינים כאן. לעשייה של להט יש קו סגנוני ברור ויינותיו מלאי אופי. מבין יינות להט הכה ראויים שטעמתי 'לבן 2017' הוא הלבן השלם והבשל ביותר. איזוני הפרי-חומצה, התיבול, נוכחות המינראליות; כל אלו ועוד חוברים לבלנד לבן ים תיכוני שראוי לכל שבח. ככה בדיוק צריך לעשות יין לבן ישראלי.

מגע פרי טרופי רב נוכחות אך מאופק, חמיצות מאזנת, תיבול מוצלח, מינרליות משמעותית ומורכבות רבה. אבי פלדשטיין, מותיקי הייננים בארץ ואחד הטובים שבהם, עושה ביקב הבוטיק שלו יינות מעניינים ורבי אופי שקשה לטעות באיכויותיהם. יין הסוביניון בלאן האחרון שלו, שהתיישן בחביות עץ כשנה, הוא מהלבנים המקומיים היותר שווים שיש.

קריניאן ים תיכוני ראוי במובן היפה והיותר שלם שיש. פרי לא עמוס, תבלינים עוקצניים לא מוגזמים, גוף בינוני שיש בו מידה של דקות נהדרת המשווה ליין מקדם גסטרונומי גבוה מאד. יין בשר מצוין.

קובי ארביב, יינן ראשי ביקב רקנאטי (לצד גיל שצברג), לא מוותר על היקב הזעיר הביתי שלו, על גג בית הוריו באור עקיבא, וטוב שכך. ביין הנוכחי ענבי סירה ששני שליש מהם תססו עם שזרותיהם. זו פרוצדורה שהעניקה ביטוי עמוק לנוכחות הפרי ביין. מדובר בפרי מצוין. איפוק העבודה עם עץ מצטרף לפרי המצוין והופך את הסירה הזה ליין לא פחות ממצוין. בן לוויה אופטימלי למנות על בסיס בשר טלה.

בשאטו גולן עושים יינות בומבסטיים - עשירים, שופעים, עתירי פרי, גבוהי אלכוהול, מוחצנים במיוחד. אלו יינות שמתכתבים עם דרכי העשייה של עולם היין החדש. הם מאסיביים במיוחד ואין עוררין על כך שהם מצוינים מסוגם. 'גשם אדום 2016', הוא יין נוסף במסורת העשייה הזו, אותה מוביל היינן אורי חץ. מרגישים את הפרי הבשל, התבלינים והאלכוהול. יש לו עוצמה מתפרצת ומתיקות מה. בז'אנר אליו הוא שייך, זה יין שמייצג מצוינות ברורה. לארוחות בשרים מושקעות.