30 בספטמבר 2019, "כל יום שלישי, ורק ביום שלישי, החל מ-8 בערב ועד ההמבורגר האחרון. השומר 1, תל אביב". 26 באוקטובר 2019, "לב שימו לב. הפופ אפ מחליף מיקום! עוברים לרחוב ******חיים חבשוש 31***** בתל אביב כמובן. תהיו שם". 30 בנובמבר 2019, "פופ אפ המבורגר דריי אייג' של ג'ורג' דה בף. משנים מיקום! המשיכו לעקוב, נפרסם בקרוב את הכתובת". 3 בדצמבר 2019, "*** הודעה דרמטית *** הפופ אפ בורגר עושה עצירה השבוע. נתראה במיקום חדש! המשיכו לעקוב". 10 בדצמבר 2019, "המבורגר דריי אייג'… אז אולי היום לא יהיה, אבל שבוע הבא אנחנו מכינים לכם משהו לא מהעולם הזה! בן עזריה 20, תל אביב". 12 בדצמבר 2019, "זה סוף סוף קורה! יש לנו כתובת חדשה, ואפילו יש מחסה מהגשם! תרשמו טוב טוב שלא תשכחו! *** בית אשל 9 ***". 23 בדצמבר 2019, "לצערנו - לא - נערוך את הפופ אפ השבוע. אנחנו לא מתפשרים! חשוב לנו לתת לכם את השירות הכי טוב ולכן אנחנו במרדף אחר המיקום המושלם. מיקום שנכון לעכשיו עוד לא נמצא". 19 בינואר 2020, "הבורגר שלנו חוזר לסגור לכם את החודש ביחד עם הבירות המדהימות של אגנס. יום שישי, בין 12:00 ל-17:00, הקישון 7, תל אביב". 12 בפברואר 2020, "זהו, אין יותר פופ אפ, חוץ מזה שקורה מחר! אבן גבירול 22, תל אביב. מתחילים ב-6 בערב ועד 11 בלילה. נתראה שם".
מסע הדילוגים המופרע הזה של "GDBURGER" - ספרנו 6 מיקומים שונים בפחות מחצי שנה, וגם זה בגלל שלא הסכמנו "לקעקע את הפרטים על היד", כמו שפקד אחד הפוסטים - היה מפיל כל אחד בדרך. ברצינות, צריך להיות קרוב משפחה מדרגה ראשונה בשביל להתעקש ככה על המבורגר אחד מסוים בתל אביב מוצפת הקציצות. זה התחיל בקצביית "פרימיום" שרצתה קצת יותר מזה, המשיך בפופ-אפ אינטימי יחסית בשוק הכרמל, קפץ מעבר לשדרת הדוכנים אל כרם התימנים הסמוך, ניסה שני לוקיישנים נוספים ואפילו מכירת כרטיסים קצת מוזרה מראש, השתדך לבר ולבסוף נחת - עם כל המחתרתיות וואנבי - דווקא באחד הצמתים הקולינריים המרכזיים בעיר, 260 מ' בלבד מהמלך. אין מספיק ריטלין להפרעת קשב כזאת, אבל אולי החלבון יעזור.
וכך, התחנה האחרונה של "המירוץ למיליון" הזה ניצבת כעת בערך איפה שהתור של ה"וויטרינה" מתחיל בכל צהריים, וזאת חתיכת הצהרה, גם אם היא מתבססת על שילוב לא מאוד נדיר במקומותינו (אך עדיין ראוי לציון) של ביטחון עצמי, חוצפה בריאה וישבן מלא טקס. עכשיו רק נותר לבדוק אם יש לכל המשחק המקדים המתיש הזה גם קבלות.
התייצבנו במיקום החדש של "GDB" בשעת ערב מוקדמת, נרתעים מתורים פוטנציאליים, מחיילי קרייה רעבים לפני חמשוש ומוויראליות סושיאל מעט אגרסיבית שכבר הרסה לא מעט המבורגריות אחרות באזור (וכשאני כותב "אזור" אני מתכוון ללפחות 3 המבורגריות שאיכלסו את הלוקיישן הזה בדיוק בשנתיים האחרונות). קיבלנו בתמורה מקום נינוח בימיו הראשונים, צוות שעדיין מצליח לחייך וכמות לקוחות אידיאלית - בלי תור, אבל עם מספיק מבטים מסופקים בשולחנות ומישהו שבדיוק סיים לאכול והעניק לנו בדרך החוצה רוח גבית - "זה היה וואחד המבורגר", כהגדרתו.
התפריט מנסה להיות ממוקד - אחד קלאסי (200 ג'), אחד טבעוני (קציצת בטטה), אחד לילדים (120 ג') ואחד "GDB" (עם לחמניה מיוחדת שעוד נחזור אליה, צ'דר וגאודה בילט-אין, וגם קריצה פיקנטית קלה) - אבל לא שוכח את מנהלי הסושיאל מלמעלה. בייקון אנטריקוט, 70 גרם של סינטה, כבד אווז וגבינת טאלג'יו יועמסו על ההמבורגר אם רק תבקשו (ותשלמו), כל הדרך לפריים המושחת הנכסף. התוספות היו ממוקדות אפילו יותר, בואכה מאכזבות - צ'יפס מילניאלי חלש וחיוור משקית ותו לא ("בהמשך יהיה גם סלט קיסר", נאמר, אם כי זאת לא בדיוק הבשורה שתציל את מה שאמור להיות הצד הכיפי של התפריט). בהינתן שכל רשת פאסט-פוד גנרית כבר מציעה לא מעט אופציות-צד ברמת טיגון-עמוק משתנה, יש סיכוי שג'ורג' והחברים של ג'ורג' יצטרכו לחשוב על ההחלטה הזאת מחדש.
אז איך?
ההמבורגר הקלאסי (51 שקלים) מורכב מבשר מיושן שמקבל תיבול רק שניות לפני הגריל ולא מעט הברשות ולטיפות שומניות כשהוא כבר מונח עליו. התוצאה מיטיבה להצדיק את הקונספט של ג'ורג' המיתולוגי - "הבשר בפרונט". וזה עובד. הביס שונה. מלא אופי בקטע טוב, ועסיסי ממש, לא רק בתיאוריה. טעם הבשר עמוק יותר מרוב להטוטני הסמאשינג שמככבים עכשיו בעיר, והגודל - קצת יותר מהשטוחות היבשושיות, קצת פחות מהמפלצות שחלקנו כבר לא יכולים להתמודד איתן - מושלם.
ארוחת ה-GDB (יחד עם הצ'יפס המפוהק ההוא ובירה) הציעה את אותו המבורגר כבסיס, שידכה לו צ'דר וגאודה, העמיסה חלפיניו, מרחה משחת פלפלים ודיברה גם על שום קונפי (אם כי קשה היה לשים לב לנוכחותו בבהלה הקרניבורית). כל זה נכנס לתוך "לחמניית-כיפה" שכבר קיבלה חיים משלה באינסטגרם (מעין פחמימה עם מעטפת שחורה עליונה של אבקת שום שחור פריכה, תוצרת ערן שוורצברד) אך לא ברור לעת עתה אם מדובר בהייפ מוצדק או בגימיק מיותר (ה"כיפה" שלנו למשל, התפוררה עוד לפני הביס הראשון, פיזרה בקופסת הקרטון משהו שהזכיר התפרצות געשית והותירה את הלחמניה מקומטת ובלתי אטרקטיבית, מה גם שהפריכות שלה הייתה רק שמועה רחוקה). הביס של ה-GDB, עם זאת, היה קוהרנטי, פחות מופרע מהמצופה, וטעים ממש. לא חריף מדי ולא "רגיל", אבל גם לא באמת נחוץ ומובן לאור איכות הבשר והרצון (המוצדק) לדחוף אותו לחזית. כשיש לכם כבר סולן כזה, יכול להיות שכל הסופר-גרופ קצת מורידה.
כך או כך, כ"דיל" זה מושך קצת גבוה ברמת המחיר, אבל כארוחה (78 שקלים, ולא מתקטטנים פה על החלפת השתייה הקלה בבירה) זה בערך מה שהעיר הזו חולבת מכל מכור המבורגרים באשר הוא, ובשקלול הסופי אכן מדובר בתמורה טובה לכסף, ובביס בשרי שכבר לא כל כך רואים וטועמים כאן.
הליכה קצרה על אבן גבירול צפונה - יותר דשדוש מהליכה, לאור העמסת החלבונים האמורה - הובילה אותנו במהירות לפאתי ה"וויטרינה". מבט פנורמי על התור הכי יציב בתל אביב לא זיהה (בינתיים) הרהורי עריקה על פני הממתינים, אבל יכול להיות שהגריל שם קצת מתחיל להתנדנד. עוד טיפת יציבות, שיופי תפריט קלים, ואפשר יהיה לדבר על מלך חדש.
GDBURGER, אבן גבירול 22 תל אביב, כל יום מ-17:00 עד 23:00 (אבל תעקבו, אי אפשר לדעת איתם)