זה לקח לה 364 ימים ועוד 20 שעות, אבל בסוף 2020 הצליחה לפצח את זה.
חודשים ארוכים של משלוחים ואיסוף עצמי ממסעדות "על אמת" הותירו בראש (ובעיקר בבטן) תחושה עמומה של כמעט. פה מנה שמצליחה יותר מאחרות, שם איזה טריק מתוחכם שגורם לאוכל להיות קצת יותר "מסעדתי", אבל בגדול - לא כל כך.
ואז, בערך בשמונה בערב של יום חמישי, או כפי שרבים אחרים קראו לו - "הסיבוב האחרון של כדור הארץ השנה, במה שהוא לבטח תוכנית מצלמה נסתרת אכזרית שאיבדה שליטה" - הבטנו מלמעלה על שולחן האוכל החגיגי שלנו, והרגשנו מסעדה.
ולא סתם מסעדה. מסעדת שף. סליחה, מסעדת שני שפים.
או בקיצור - ארוחת הסילבסטר של רז רהב ואוראל קמחי.
אתגר 80-20. הארוחה של קמחי ורהב:
הערב האחרון של 2020 השיק המון מיזמים ושיתופי פעולה קולינריים ראויים ברחבי המדינה, אך "Gold Line Dinner by Beluga" כיוון מלכתחילה מעט גבוה יותר (כמה גבוה? 980 שקלים לזוג גבוה).
הקונספט היה פשוט - ארוחת סילבסטר יוקרתית אך ביתית של קמחי ("פופינה" בשגרה) ורהב ("OCD" ו"ברווזי"), בת 12 מנות שמגיעה עד הבית, ודורשת מכם עוד כ-20% עבודה להשלמת העבודה.
חלק יראו בזה ניג'וס וישאפו מלכתחילה למשהו שאפשר לאכול היישר מהקופסא בלי לשבור את הראש. אחרים, ואנחנו בתוכם, שמחו לאתגר וחשו בסופו כסו-שפים שמעולם לא זכו להזדמנות המתאימה בענף. מוגזמים כמו כל השנה הזאת.
המשלוח העמוס הגיע לפתח הדלת שלנו אחר הצהריים בארגז עץ, צידנית קפואה ועוד קופסת קרטון. בפנים היו תפריטים, קישוטים, שמפניירה, הוראות הכנה מדוקדקות, פלייליסט מושקע, כמויות עברייניות של אלכוהול (כנדרש משנה כזאת), וכמויות תואמות של אוכל.
אז מה אכלנו? ראשית, קוקטייל "בלוגה קולינס" (וודקה בלוגה גולדליין, סירופ סמבוק, לימון וסן פלגרינו) חזק, חמצמץ ומאוזן. לחמניות "פארקרהאוס" שחוממו בתנור היו מתפצחות מבחוץ ורכות וכיפיות מבפנים, ליווי מצוין לפנקוטה ארטישוק ירושלמי וקוויאר אוסטרה ישראלי שהוגש לצדן - עד כאן ללא הרבה מאמץ מצדנו.
ההמשך כלל מעין "סנדוויץ'" בהרכבה עצמית שכלל שני חלקים של מיץ סלק מיובש ובתוכם קרם סנט מור-דבש. גירסה מתוחכמת-מתחכמת של קוגל הייתה למעשה טבעת קטנה של תפוח אדמה פריך, שלתוכה נדרנשו להזריק קרם שאלוט ופלפל שחור. השלב הזה בארוחה היה, אם לא הבנתם, שתי מנות שהן שני ביסים - אבל איזה ביסים.
הלאה. טרטר דג מתובל בג'ל לימון-ג'ינג'ר, ויניגרט עצמות דגים מעושנות, וקינואה פריכה מלמעלה דרש לא יותר מקצת קורדינציה והשתלמות אדריכלית בהרכבה, וסיפק תמורה ראויה. קרפצ'יו שורשים אפויים, צ'ימיצ'ורי פינגר ליים היה חמוד אך לא יותר מכך.
פטה כבד ברווז, עם ג'ל אפרסמון מלמעלה, הגיע מוכן לאכילה והיה כבד, נימוח ועשיר כמתבקש. אחריו מרק וישיסואז דלעת מקורמלת, ציר עוף וטרטר שורש שדרש חימום והזכיר - סליחה מראש - מרק כתום מעט דודתי.
עוד קוקטייל - הפעם "ספייסי בלוגה" (וודקה, קינמון סאוור, פלפל צ'ילי) - בישר את המעבר לעיקריות: דג לבן אפוי במעטפה, אפונת שלג, בייבי לפתות וחמאת הדרים חריפה שהוכנס לכמה דקות בלבד לתנור, סלט עלים חריפים, ויניגרט חומץ שרי, אגוזי מקדמיה שהפתיע ברעננות אבל היה - שוב סליחה - סלט ירוק ותו לא, וכן פילה בקר (מעט משעמם), גראטן כמהין (נהדר) וציר עוף חום (סמיך וחורפי).
לקינוח הרכבנו טארט שקדים-תותים, קרם אנגלז וקרם דיפלומט מתובל שהיה עשיר מאוד, ופתחנו קופסה של "מרקמי שוקולד ופודינג אורז" שהיה עדיף אם הייתה "מרקמי שוקולד וזהו".
המהלך המרשים של וודקה בלוגה ושני השפים ביקש "לחגוג את ערב השנה החדשה בארוחה מיוחדת", שתייצר "חוויה קולינרית יוצאת דופן, ותשאיר לסועדים טעם טוב אחרי שנה שבמהלכה המסעדות כמעט ולא פעלו".
זוהי מטרה ראויה לכל הפחות, שחלק גדול ממרכיביה הוגשם כמעט במלואו. העבודה במטבח - קלה ובלתי מאומצת אך גם כיפית - סיפקה כמה דקות מרעננות של פנטזיית שפים, התמונה הסופית של השולחן הערוך הייתה מרעננת ביחס לתמונות שקיבלנו מאותו שולחן לאורך השנה, והמבחן החשוב באמת עבר גם הוא בהצטיינות - האוכל היה טעים, ורוב המנות בארוחה היו מיוחדות, שוברות שגרה, וכן, יוצאות דופן.
האם נרצה לחגוג ככה גם את סילבסטר 2022? ברור שלא. האם נמצאה סוף סוף דרך להכניס באמת קצת מסעדתיות הביתה? כנראה שכן. בשלב הזה של חיינו, זה טוב מספיק. שנה טובה!