בימים שבהם צ'ק-אין מלונאי הוא ברוב המקרים - בטח בחו"ל - לא יותר מ-SMS לנייד ובוט כלשהו שמסביר לך איך מגיעים ונכנסים לחדר, ומה הסיסמה לוויפיי, מתפקדת עמדת המארחת (והמארחת שמאחורי העמדה, ברור) של מלון אימפריאל כדיספאץ' שוקק פעילות, נקודת מוצא להרפתקאות הבאות שלך.
אתה נכנס למלון שכבר אינו מלון מרחובות מחורצים כל כך עד שאתה לא בטוח שהם עדיין רחובות, ומזנק כמעט מיד אחורה בזמן. המבואה צנועה, מעוצבת כמו פעם, כשלא קראו לזה עיצוב, והדלפק של סדרנית השמחות לוחש את עצמו אליך בצניעות. שום דבר לא מכין אותך באמת לבאות, לבד מהידיעה שעוד כמה שניות תיפתח דלת ותשאב אותך פנימה - לאימפריאל עצמו, ללה אוטרה, או ל-LP, ובכל מקרה לעולם אחר, טוב יותר.
זה לא צ'ק-אין מלונאי. זה קונסיירז' פנטזיות.
עולם אחר, טוב יותר. LP
ההגשמה האחרונה של הקבוצה הוקמה במעמקי אותה מבואה, יחד עם עינב אזגורי, שותף ותיק לשגעונותיה הרבים, ומורה דרך בטירוף החדש הזה.
קשה להסביר מקום של אוכל, בוודאי מקום של אוכל *כזה*, דרך הפלייליסט שלו. בלתי אפשרי לאפיין אותו באמצעות פוסטר. מוזר עד מאוד להתחיל לספר אותו עם רמקול, ועם הסאונד המאוד מסוים של אותו רמקול, וחריג עד כדי אישפוז עיתונאי להגיד את כל אלה עוד לפני שנוגעים בדבר עצמו.
ובכל זאת, LP היא ככל הנראה מה שקורה כשאזגורי מסיר לרגע את האוזניות מהאוזניים, או מנמיך (באופן זמני, ניכר שלא מדובר באיש של הנמכות) את הווליום, ואז מחזיר חזרה, ומגביר עוד קצת. מחייך, ואז שוב מגביר. וכל זה תוך כדי מטבח של אש, ומשחקי שליטה עם להבותיו.
כך, כנראה, נוצר חיספוס כבר מהצעד הראשון. חדש שמרגיש בנוח, בבית שאיכשהו אתם יודעים שכבר נכנסתם אליו - כמעט בטוח עם נעלי בית. העץ נוזל פה מהקירות, והחלל מסליל אותך לשחות בין הבר המעוקל שבכניסה ובין השולחנות החברתיים יותר מאחורה, עד הפינות היפות שאיכשהו מצליחות להיות נסתרות ומסתוריות במקום חשוף כל כך.
הרוק אנד רול בועט פה מהתקרה ועד הרצפה. מוזיקה שכבר לא שומעים פה יותר, שכבר לא שמים פה יותר, מצליחה להעלות אדרנלין ולגרום לך לתהות על טיב צירי הכיסאות, בהיותך זז פתאום. זז ממש. זז כמעט מעצמך.
האוכל הוא כל זה, ועוד קצת. צלחות של אש רעיונאית ועשן מעשי. נקודת בעירה שמפגישה חלומות ותיקים של אזגורי ומימושים עכשווים של סביבתו, גריל יפני ופחם מיפן עם יד ישראלית.
התפריט מחולק לשלוש חלקות - ים, צומח ובשר - ומצליח לנער מוסכמות ולאתגר תובנות. סשימי דג ים, נכון, אבל עם פפאיה מוחמצת, הבנרו, בצל ירוק וסויה (68 שקלים), אספרגוס או בצלצלי שאלוט, אבל עם שילוב נפלא של טארה יפני ושמן זית מפה. שיפוד חלומי, כן, אבל עם דבש מותסס, שום, לימון וזעתר. או פרגית עם ריבת צ'ילי, בצל ירוק ובוטנים.
לכל מנה סיפור. הפיהוק משם הוא הטוויסט של כאן. אזגורי מבין את זה, ומבין גם את המשמעויות של זה. "עבודה יותר קשה בשבילי", הוא מסכם בצחוק.
מה עוד? עוד הרבה. צלעות תירס עם ביסק סרטנים (52 שקלים) שהן מיתולוגיה שנכתבה כבר ביום הראשון של LP, ומותירה אותך עם דילמת "מה עושים עם הרוטב שנשאר" רק כדי להבין לבד שלא אכפת לך מה חושבים, ופשוט לשתות, וגם שיפוד תמנון ועגבניות עם רוטב יוגורט-נענע וחמאה רותחת, שתי מילים שלבדן מרתיחות מיד את כל החמאתיות הפנימית שלך.
וטרטר בקר אמריקן ליד סמאש צ'יזבורגר עם רוטב ביג מק, משחקי שיפודים דוגמת שקדי עגל שמנוניים עם וואסבי טרי (84 שקלים), דונר קבב עם שומן משתיק מצפון ושטויות, לבבות עוף עם טחינה וצ'אטני ונקניקיות טלה עם פרי. וצ'יצרון עוף פריך בצד, או קימצ'י מנגו בוסר, וחריף. והנה פתיחת שולחן של שיפודיה, אחרת, משופרת.
הקינוחים באים גם הם עם גיטרה, ותופים, ובעיקר עם שירים חדשים שעדיין לא שרו כאן כמוהם.
יש כאן שיפוד מרשמלו עם קרמל שוקולד מלוח וקרמבל בוטנים (32 שקלים), טארט רום וסוכר חום (52 שקלים), פלאן קרמל עם שנטילי (44 שקלים) שמצליח להיות גם שקט מאוד וגם כריזמטי וקרפ סוזט (54 שקלים) שלוקח את תפוזיותו לטיול ספונטני אך מאורגן, עם עצירות בלקניות (גבינת חלומי) וערביות (פיסטוקים) רק כדי לנחות חזרה מטרים ספורים מקו החוף של תל אביב, ולהגיד "שלנו". הכי שלנו.
כל הגירויים האלה חגים סביבך במערבולת של אפשרויות, וכדאי מראש להתמסר אליה, ולתת לתפריט האלכוהול לרכך מעט את ה-Ride. כמצופה מקבוצת האימפריאל, מדובר בריכוך ארטילרי, של הגוף ועוד יותר מזה של הנפש.
קודם כל, יין הבית, צימוד נוסף של מילים שאוטומטית מעלה חיוך, גם בארנק. רוזה ב-28 שקלים, לבן גם. בלי התעסקויות, בלי טרדות, רק לשתות. אחר כך, אתם יכולים להתפנות לפינוקים מושקעים ויקרים יותר - שמפניה צרפתית, אדום ספרדי, ריזלינג גרמני.
הקוקטיילים כמעט מתחבאים בצד, בוודאי מובלטים פחות ממקומות אחרים במלון הזה, אבל הולכים בעולם הזה בידיעה ברורה שאין להם מה להצטנע. "קלאסיקות עם טוויסט", מצהירים פה שחור על גבי לבן, עם קו תחתון ובולד ועיגול אדום וחץ. הטוויסט הזה של היום יהיה הקלאסיקה של מחר.
יש פה, למשל, גימלט עם טרגון ולימון (48 שקלים), בלאדי מרי מאוזן עם רוטב אויסטרים ו-MSG, פאלומה עם חליטת אולונג (54 שקלים) וסזראק עם סירופ טבק. כמו הצלחות, גם מצעד הכוסות הזה מבליט מקצוענות, מבהיר ידענות, ממיין איכות. חגיגה, אבל חגיגה שיש רק כאן.
ב-6 במרץ 1977 הופיעו חברי הראמונס ב-Georgian Room של מלון אולימפיק בסיאטל. החדר הקטן הכיל לא יותר מ-400-500 מעריצים צעירים, אבל זה הספיק בשביל להרעיד את הלובי, להרעיד את הסיטי, להרעיד את העולם.
ההופעה הזאת סתרה את מיקומה - מלון ישן עם קהל אורחים מבוגר בשגרה - וסטרה לכל השאר. "החלל התמלא פתאום במבקרים עם מעילי עור, והלקוחות הקבועים לא הפסיקו להתלונן בקבלה", תיאר אחד הנוכחים, "ניסיתי להסביר לצוות מה בדיוק הבעיה, אבל המנהל התעלם. הוא אמר לי שיש להם כאן נשפים של תיכוניסטים באופן קבוע".
הפוסטר הכתום הבהוק של ההופעה הזאת - כרטיסים ב-5(!) דולר במכירה מוקדמת בחנויות התקליטים שבאזור - משקיף על LP מפינת הקיר הגדול ביותר שלה, ומחבר את הכול. יש כאן משהו חדש, הוא כורז, וגם אם הוא לא יוביל מהפיכה, רעש הוא ודאי יעשה.
על הרעש הזה, להבדיל, אף אחד לא יתלונן.
LP, מלון אימפריאל, הירקון 66, תל אביב, 073-2649464