"חרף העובדה שהדז'ה וו נקשר לעתים למחלות, מדובר על פי רוב בתסמין של אנשים בריאים לחלוטין. מדענים מעריכים כי התופעה מבטאת אירוע זמני שבמהלכו המוח, שחשוף מדי יום למיליוני גירויים, מתפקד באופן לקוי ומערבב את העבר עם ההווה, ומזהה זיכרון חדש כאילו מדובר בזיכרון ישן"
ד"ר עידן גורן ניסה כבר לפני חמש שנים וחצי להסביר בצורה מושכלת מה זה דז'ה-וו, התופעה המוזרה שכולנו מכירים וחווים. הוא עשה את זה, כהרגלו, בשפה שגם אני הצלחתי להבין, ובצורה שגרמה לי להנהן עם הראש ולחשוב שחבל שלא הלכתי ללמוד רפואה, כי בבירור הייתי טוב בזה.
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
היו שם מילים כמו "שכיחות" ו"הפרעה תפיסתית זמנית" וגם "תהליכי זיכרון", אבל זה היה קצר, והכול התכנס יחד למשהו שאפילו בוגרי תואר ראשון בתקשורת. בגלל זה, דווקא בגלל זה, אני נותר מבולבל כשאני צועד לתוך המרפסת של "מנחם", וחווה דז'ה-וו קשוח במיוחד, אבל עם סוף טוב.
המסעדה-מעדנייה-בר החדשה יחסית מנסה לרפא את כל הצלקות שהותירה הפינה הזה (רחוב הירקון 88 וסוף בוגרשוב) על יזמיה, מסעדניה ולקוחותיה בשנים האחרונות.
היו באזור הזה - בפינה הספציפית הזאת וממש בסמוך לה - מספר דו-ספרתי לפחות של מקומות, רובם באו בטוב (זכור אפילו קינוח ברולה פטריות פורצ'יני אגדי ב"פיצרוי" שהקדימה מעט את זמנה לא רחוק מכאן), כולם התקפלו חזרה מול האוויר המלוח שמגיע בקו ישיר מחוף הים.
האנשים הטובים של מנחם, באופן טבעי, רוצים יותר מזה. בשלב הזה אפשר להחזיק להם אצבעות ולקוות שזה יקרה. עוד שעה בערך, כשאסיים להסתובב כאן, אני אוכל בקלות גם לבסס את התקווה והתמיכה הזאת על האמונה, היכולת, היד והחיוך.
אותם אנשים טובים הם עומרי קאופטייל ונועה ברלינסקי, חברים בני 24 שהסתובבו כמה שנים בעולם האוכל התל-אביבי והחליטו לקפוץ ראש למים. או סמוך למים, הים פה אכן מאוד נוכח ומאוד קרוב.
אתה שומע פינה מקוללת וחברים בני 24 שהחליטו לפתוח מקום, והראש זז מהר מאוד לעולמות ה"ראיתי את זה כבר, זה לא יעבוד", אבל הראש הזה צריך בדיקה אצל ד"ר גורן, להליך שנקרא בעגה הרפואית "הסרת מקדם ציניות".
יש כאן מעדנייה פנימית, עם חלונות שקופים שמהם מציצים נקניקים, גבינות, סלטים וממרחים, מדפי עץ מסביב עם דברים טובים שיכולים להיות הארוחה הבאה שלכם, ועוד המון מיקומים שמכל אחד מהם ניבט משהו טעים.
אתה עושה חישוב ומתחיל להרכיב נוסחה - הלחם הזה + החמאה הצרפתית השמנה + נקניק ממקום שלא דובר עברית, או אולי שקית צ'יפס מספרד + יין צונן + חתיכת גבינה + עוגיה של אמא. 3 יחידות מתמטיקה, עובר בקושי, אבל פתאום אתה הופך לאלגוריתם.
מטבח של ממש. מנחם
לבד מאלה, שנמכרים הביתה או נשלחים לשולחנות כפלטות, יש כאן מטבח של ממש, עם הרבה יכולות ומעט מאוד תעופה עצמית - המקום התחיל עם דיבורים על שף, ותיקן מהר מאוד לעבודה ללא פרזנטור. לא אכלתי כאן קודם, אבל נראה שהאזימוט החדש נכון הרבה יותר.
תוכלו למצוא כאן כריך רוסטביף ורגלי קלאמרי מטוגנות, סביצ'ה דג עם קרם דובדבן, "סלט טעים" שמספק קבלות לשחצנותו ואגף מזטים מתבקש עם נוף פנורמי שכזה, עם סלמון מעושן ותפוחי אדמה מהתנור וקרעי כרובית.
מה עוד? ארוחות בוקר וכריכים, ואוכל "רציני" יותר, אבל כזה שממוקם היטב בסביבתו. כלומר, המבורגר ומנת פסטה קיצית, קבב דגים וגם סטייק, ויש גם עסקיות, ודיל מזטים ואפרטיבו וקוקטיילים במחירים של תל אביב 2011.
קשה לשבת על המרפסת של "מנחם" בלי לחייך קצת. הרחבה הארכיטקוטנית ששופכת את רחוב בוגרשוב לחוף הים אמנם מוזרה מאוד תכנונית, אבל היא נמוכה ושטוחה, והמים לא זזים מהעיניים.
זאת התרחשות שעומדת בפני עצמה בקטגוריית "תענוגות קיץ אורבניות". תוסיפו לה חתיכה קטנה של גבינה, ביס ממשהו שיצא מהתנור וקוקטייל פימס שלא מקבל כל כך הרבה ויטמין D בממלכה, והחיוך מתרחב באופן אוטומטי.
זרקתם פנימה גם פינה תל-אביבית מקוללת ושני צעירים שלא מפחדים מעבודה קשה (ברצינות, הם לא נחו לשניה בזמן שהייתי שם, והיה כיף רק לראות את החיוך הגאה מצד אבא של עומרי)? מזל טוב, הדז'ה-וו נעלם.