שייפ פטיסייר: הקינוחים המושחתים שתמר שילון *כן* מרשה לחסל

לפני הכול, גילוי נאות: היו ימים (כלומר, יותר מאחד) שבהם תמר שילון גררה אותי ברחבי מנהטן רק כדי לאכול בסוף במסעדה היחידה באפר ווסט סייד שלא מחזיקה מספיק שמן לטיגון עמוק. אני זוכר במעומעם שהיא דיברה איתי אז על סורבה שמרגיע נפילת סוכר רגעית, ועל תזונה נכונה, וכמה הכול יכול להיות טעים ומאוזן ונורמלי גם בלי להתנפל על כל צלחת.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

גילוי נאות נוסף, כי אני כבר במומנטום: זה לא עבד. לפחות לא כמו שהיא רצתה. כלומר, היה טעים, אבל לא חזרתי מאז למסעדה, ואת נפילות הסוכר שלי הקפדתי להרגיע מאז בעיקר עם דברים שהם *לא* סורבה.

עם המטען הרגשי והנוסטלגי (היי עבודת דיילי אוויר באל על, והאם מתישהו תחזרי לחיי?) הזה, אני עומד מול "שייפ פטיסייר", מיזם המתוקים הדי ותיק של שילון, שעבר ממש לאחרונה לבית משלו (ברחוב נחלת יצחק 28 בתל אביב) - אחרי שכבש כל חלקה טובה בבית הממשי שלה.

יש כאן שחיתויות של ממש, לרבות עוגות ועוגיות ושוקולד וממרחים סמיכים, מאפינס שחום ופאדג'י (מכוסמין, אבל לא תדעו בלי הספוילר הזה) ובלונדיז, קולקציית סניקרס פוטוגנית ומתחסלת וגם מה שמכונה בגאווה "עוגיות חנק".

כשאני תוהה מה הסיפור עם המיתוג הספציפי הזה, שילון מדברת על עצה טובה שקיבלה מאמא שלה ועל לקוחות מכורים, ומסבירה שאלו בעצם עוגיות יבשות, עמוסות בדברים טובים יחסית, שהולכות מצוין עם תה ומותירות מאחור חיוך שבע שלא צריך עוד מתוק. כמה שניות אחר כך, הן קופצות מהטוסטר ומבהירות שהיא צדקה, ושלפעמים מיתוג צריך לבוא עם ביס.

שילון, דיאטנית קלינית מוסמכת, מנסה בסך הכול לפצח את נקודת האיזון המדויקת שבין, ובכן, תזונה וקונדיטוריה. היא לא סופרת קלוריות, ולא מוכנה גם שיספרו לה קלוריות מהצד. בתמורה, היא מבטיחה ללקוחות (הרוב נשי, אבל הגברים מתחילים להגיע) קינוח ראוי, בלתי מתפשר, מתוק ו"קינוחי" ממש, אבל לא מתלהם, ולא עובד עליך ועל הגוף כדי שמיד אחר כך תרצה לדבר גם עם החברים שלו.

התוצאה של כל הגישה הזאת - Non Diet Approach, בשפתה - היא לא רק כוונות טובות ותסכולים מול מעגלי "שבירת דיאטה", למשל, אלא גם מתוקים על-אמת, הנרקחים משלושה מרכיבים עיקריים - משהו טבעי, חבלון וסיבים תזונתיים.

הכול נמדד ואישי, זמין למשלוחים (באתר או בוולט), רווי המלצות של שילון ל"מנות", טיפים קטנים וגם תשומת לב נקודתית ללקוחה שאולי "הזמינה קצת יותר מדי". מי יודע, אולי בכל זאת כדאי היה להקשיב טוב יותר וליישם הרבה יותר את הדיבור ההוא שלה בניו יורק.