באנה: המסעדה הזאת סומנה כתו תקן מקומי, האם היא עדיין עומדת בו?

מסעדת "באנה" התל אביבית היא יותר מעוד מסעדה טבעונית, היא מין אורגניזם חי ונושם שלומד את הקהל שלו ומתאים את עצמו באופן שוטף ודינמי למציאות בה הוא מתקיים. כשנפתחה בשנת 2017, באנה הייתה מין אי ירוק בים של אספלט תל אביבי. מסעדה טבעונית שלא מחפשת להציע לקהל המקומי עוד תחליפי בשר מעובדים, וגם לא מנסה להמציא מחדש את הקולינריה המקומית. לא עוד "המבורגר" או "פיצה". במקום, באנה הציעו תפריט טבעוני עשיר, שהיה הכי קרוב למסעדת "פארם טו טייבל" במובן הנקי והטהור של המילה.

זה עבד. בשנים הראשונות שלה "באנה" הפכה לתו תקן מקומי. לאחת המסעדות המגוונות והאיכותיות בתל אביב. בעוד טבעונים מרחבי הארץ הגיעו לפקוד אותה כדי לנסות את מנות הדגל שהתבססו בתפריט והפכו לשם דבר בזכות הרשתות החברתיות, התל אביבים זכו לנסות את המנות המשתנות תדיר של המקום, שהפכו את "באנה" למין מקום כזה שאף פעם לא משעמם להתגלגל אליו.

תקופת הקורונה מצאה את "באנה", כמו את רוב עסקי המזון בישראל, בקרב הישרדות. ממקום שכיף להגיע, לשבת בו וליהנות מהאווירה הפסטורלית, השירות האדיב וההמלצות היומיות המשתנות - לפתע המקום הפך להתנהל על על בסיס משלוחים. לפתע, מה שהרגיש כמו תפריט עשיר בישיבה במסעדה נראה כמו קטלוג עמוס באפליקציות הייעודיות. מנות שפחות מתאימות למשלוחים יצאו מהתפריט, ובמקומן נולדו מנות בפיתה שאיימו לשנות את כל האופי של המקום.

זה לא קרה. התפריט אולי השתנה, אבל "באנה" המשיכה לשמור על מקומה כתו תקן מקומי בכל הנוגע למסעדות טבעוניות שמכבדות את עצמן. לא עוד מזללה, אפילו שיש בתפריט שלה פיתה עם פטריות (אחת המנות הטובות בעיר, אגב). לא עוד מסעדת שף מפונפנת, אפילו שהיא משתמשת בעשבי תיבול שהיא מגדלת בגינה האחורית.

כששמעתי שהמסעדה משיקה תפריט חורפי חדש, שמחתי להגיע ולטעום. במפתיע, המלצרית שקיבלה את פניי לא ידעה על איזה תפריט חדש מדובר. מלצרית אחרת הגיעה, הסבירה לי שיש שתי מנות חדשות בתפריט, אחת מהן - הריזוטו - לא קיימת יותר. הזמנתי את המנה החדשה היחידה בתפריט, למרות שבהמשך הגיעה המלצרית הראשונה שוב והסבירה לי שהיא טעתה ובעצם כל התפריט חדש. זו הייתה התנהלות קצת מונטי פייתונית, דבר שבאופן אישי אני מעריך, מה גם שכל הנושא לא פגם בשירות אלא הפך אותו לקצת יותר משעשע.

הזמנו למנות הראשונות (שמגיעות כחלק מעסקית) סלט חורפי קטן ומרק קרם כרובית, שניהם היו טעימים וטריים, ופתחו את התיאבון בדיוק במידה. לעיקרית הגיעה "המנה החדשה" היחידה בתפריט שזכתה לשם הלאו דווקא מזמין "פנה כוסמין, עם חמאת שום ושמנת סלק צלוי". בגדול: פסטה עם רוטב ורוד. המנה טעימה, אבל התחושה הייתה שמדובר במשהו די פשוט למסעדה עם מוניטין כמו של באנה, בטח כשהוא מגיע עם תו מחיר של 59 שקלים למנת פנה צנועה.

בנוסף ניסינו את הקארי טופו. מנת אורז שמגיעה עם שעועית ירוקה, בצל צלוי, ברוקולי ובטטה צלויה שהופכת את כל הצלחת ליפהפיה וצבעונית. הטריות של הירקות מורגשת כמעט בכל ביס, והשילוב עם רוטב הקארי (שלא "מטביע" את המנה ברטיבות וחריפות) הופך אותה למנת חורף מצויינת וקלילה.

בשורה התחתונה, כמו תמיד נעים להתגלגל ל"באנה". השירות היה קצת מפוזר, בדלי סיגריות הפתיעו אותנו במאפרה, המנות לא הגיעו ביחד (ואחרי שהגיעו, נזכרו להגיד לנו שהמנות לא יצאו ביחד) ועדיין - לא היה ביס אחד בארוחה שלא עמד באותו תו תקן שהמסעדה הציבה לעצמה בפתיחה. זה לא מעט.

באנה, נחמני 36, תל אביב