זאת הייתה הפעם ה-2,433 שעורך ערוץ האוכל הציע לי לטעום תחליף בשר ולחוות עליו דעה. כמעט סירבתי, כרגיל, כי יש גבול לכמה אדם תבוני יכול לזייף התלהבות מחלבון אפונה וסויה.
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
עברו תשע שנים מהפעם האחרונה שאכלתי בשר, והטעם כמעט נשכח, או לפחות הודחק - אך טרם נגסתי בקציצת פטריות עסיסית ותהיתי אם מדובר בהמבורגר הכי טעים שאכלתי בחיים.
לא הפכתי לטבעוני בגלל שבשר זה לא טעים, מעטים עושים את זה מהסיבה הזאת. אלא שרגע לפני שסירבתי, הגיע הטוויסט - את תחליף הבשר הזה ניתן לטעום במסעדת "נאם" התל אביבית. זה שינה את כל התמונה מבחינתי.
חוויה של חושים ותחושות. פאד קא פאו בנאם:
נאם היא אחת המסעדות החביבות עליי, בטח כטבעוני. כמעט את כל המנות בתפריט ניתן לקבל בגרסאות ללא מוצרים מן החי, וצוות המלצריות מאוד ידידותי (תופעה נדירה למדי במסעדות העיר באופן כללי) וספציפית מאוד מסביר פנים לטבעונים. העובדה שהיא החליטה להכניס לתפריט שלה תחליף בשר חיצוני עורר את סקרנותי, ועוד למנה שכל כולה מבוססת על טיב הבשר שבה, כמו פאד קא פאו.
הבשר הקצוץ של המנה מגיע מחברת הפוד-טק המקומית "רידיפיין מיט". מדובר בחברה שמשיקה מוצרים מן הצומח בלבד, אבל עם טוויסט מפתיע שעוד עלול להפוך אותה למובילה בתחום. הטוויסט? מתוך 80 עובדי החברה - 75 אוכלים בשר.
למעשה, נראה שהחברה ממש מנסה להתרחק מאיזו תדמית טבעונית ובמקום זה מנסה למכור מוטו אחר - אנחנו אוהבים בשר, ואנחנו יודעים לעשות בשר טעים כמו שרק אוכלי בשר יכולים.
באתר החברה קשה להבין ממה עשוי הבשר שלה, ובמקום הם מדברים על הטעם ועל המרקם במושגים של חובבי בשר. לא תמצאו שם את המילה "סויה" או "קוקוס" ובטח שלא "מוסר". במקום איזה וריאנט של עלה ירוק, סמל החברה הוא פרה אדומה הפוכה, עם הלוגו: "בשר חדש". לא טבעוני, לא צמחי - חדש.
מאמציה של מחלקת השיווק של החברה כמעט הצליחו לשכנע אותי שמדובר במשהו פורץ דרך, עד שנזכרתי שעם כל הכבוד למעטפת המקורית, בסופו של דבר המוצרים של החברה ששמה מתיימר "להגדיר מחדש" בשר ייבחנו במבחן החך. ולכן, ובמקום סירוב, יצאתי לסניף דיזנגוף של נאם כדי לנסות את הפלא החדש.
ביקור בנאם לא באמת שלם בלי מנת יאם מאמוואנג (61 שקלים), המכונה בלשון העם "סלט מנגו ירוק" על שם המרכיב העיקרי והגאוני שבו. החמצמצות המדוייקת של הירקות לצד הטופו הפריך הופכות את הצלחת הפשוטה למראה לאחת ממנות הפתיחה הטבעוניות הטובות בעיר. אבל כאמור, לא באנו לכאן לאכול ירקות - אלא לנסות את מנת הבשר הכי פופולרית בתאילנד, בגרסה טבעונית.
הבקשה שלי לאקסטרה חריף זכתה לחיוך שרק בדיעבד הבנתי את מהותו. הצ'ילי החריף כמעט הצליח להשתלט על הטעם, אך האיזון עם הירקות והאורז המאודה הפכו את המנה לחוויה של חושים ותחושות. גם במזגן שהדחיק את החום של אוגוסט היה קשה שלא להזיע מהחריפות שהפכה מנה מוצלחת לבלתי נשכחת.
בנאם יודעים מה הם עושים. טבעונים יבואו לטעום את המנה הייחודית והבלעדית, ולא יסתפקו בפעם אחת. לא יודע אם אוכלי בשר לא ישימו לב להבדל, כפי שבוודאי אנשי "רידיפיין מיט" היו רוצים שאכתוב, אבל בשורה התחתונה מדובר באחת מהמנות התאילנדיות הטובות שאכלתי בישראל בכלל, ולבטח אחת מהמנות הטבעוניות המדויקות והמשובחות בעיר שמלאה באינספור אופציות טבעוניות.
מה שכן, הגרסה הטבעונית (שמכונה בתפריט "פאד קא פאו רידיפיין מיט") מתומחרת ב-79 שקלים, וזה ראוי לציון לאור העובדה שהגרסה הבשרית - שכוללת גם ביצת עין שלא זוכה לתחליף בגרסה הטבעונית - עולה "רק" 71 שקלים. נדיר לראות מסעדות שגובות תוספת על "טבעון" של מנה בשרית, ובמחירים הגבוהים ממילא של נאם זה אפילו קצת מעצבן לראות תוספת של שמונה שקלים למנה.
את המנות של "רידיפיין מיט" ניתן למצוא בעוד כמה מסעדות, ובעתיד צפויות להגיע לרשתות השיווק הגרסאות שלהם להמבורגר, נקניקיות, סיגרים ממולאים ובשר טחון. הטעימה הראשונה מהבשר "שנעשה על ידי חובבי בשר" לכל הפחות פתחה את התיאבון לנסות את שאר המוצרים.