שולה גלעדי עומדת מאחורי דוכן העץ המקסים - למעשה שני דוכנים שחוברו להם יחדיו באופן הכי טבעי שיש, בדיוק כמו כל המיזם הזה האמת - ולא צריכה להוציא מילה מהפה.
יש כאן סירים גדולים עם תבשילים גדולים בתוכם, תבניות ומחבתות וכל מיני כלים אחרים שעלו מקומת המטבח של מלון קרלטון, אז העסק די מסביר את עצמו. יש כאן אוכל מבושל, בואו, זה בערך כל המשפט שמספיק כדי להעמיד פה סקרנים ולמשוך אורחים ולמגנט כבמעשה קסם אנשים שבכלל ירדו מהים או עלו ממנו, ופתאום כאן, משנים תכניות או מפסלים אותן לצרכיהם.
הצורך הזה הוא אוכל, ברור, אבל הוא גם הרבה יותר מאוכל.
כמוסת אופטימיות. פופ-אפ שולה משתולה
פופ-אפ "שולה משתולה" (חמישי ושישי, עד אמצע אוגוסט) הוא תוצר שיתוף הפעולה בין גלעדי ובין אנשי קרלטון בתל אביב. היא, כפי שניתן אולי היה לנחש, מתגוררת בשגרה ביישוב הצפוני-צפוני, 680 מטר מעל פני הים, ומרחק דומה, תן או קח ויכוחים היסטוריים, מקו הגבול עם לבנון.
שגרה, הבנו כבר מזמן - עוד מעט עשרה חודשים - היא עסק מתעתע. רגע אחד השגרה של שולה הייתה אירוח ושמחת חיים, אנשים שבאים לשמוע אותה מבשלת ולשמוע אותה מדברת ולשמוע אותה שרה, ובמשנהו השגרה של שתולה היא "היום נפלה שם עוד רקטה", והשגרה שלה עצמה היא פינוי, וניסיונות אמיצים לשמור על אופטימיות בתוך כל הכאוס.
והאוכל שלה הוא כמוסת אופטימיות. מטבח כורדי שנשען על מתכונים ותיקים וידיים עובדות, וקיבל חיזוק מצוות המלון בהובלת ערן נחשון, למה שהבשיל מהר מאוד, כמעט על אוטומט, לחיבור שחייב, פשוט חייב, לא לעצור בתום התקופה הקצובה.
יש כאן קובה בשרי או צמחוני (55 שקלים לארבע יחידות) שגולגלו ביד (אלף יחידות, תודות לאחותה), עלי גפן ממולאים (55 שקלים) שעברו אותו טיפול , קבבים שמנמנים שמצליחים לשמור על עסיסיות ותיבול שובר שגרה, קציצות בקר גדולות ברוטב אדום וסמיך, וגם שתי מנות צמחוניות נוספות - שעועית לבנה עם פטריות ואורז-שעועית, 25 שקלים - שמצליחות להמחיש אפילו יותר את העסק.
העסק הזה הוא כמובן לא רק ביזנס. אגדיל ואכתוב שהוא בכלל לא עסק כרגע. היא מפונה, ומשתכנת לא רחוק מכאן, מקיימת ארוחות פרטיות שהן יותר חווית ערב מתגלגלת, ועדיין לא יודעת מה יוליד יום, ותיכף מה תוליד שנה, אלוהים.
אבל הבישול, והאירוח, וכמובן האנשים, שווים יותר מהשורה התחתונה. "בישלי עם הרבה מאוד אנשים ודמויות", סיפר נחשון, "אבל הסיפור שלה מעורר בך רצון לעזור איך שאפשר". הוא הקים את הדוכן עם הסיפור הזה בראש והוסיף לו כמה שיותר צמחייה וירוק, כי הסתכל על תמונות וראה שהבית שלה נהנה מהטבע הגלילי. "הייתי חייב לנסות לגרום לה להרגיש קצת כאילו היא שם. בכל זאת בשלנית כורדית מהצפון היפה והטוב שלנו".
הדיבור הזה, והמעשים האלה, נתקלו בחיבוק בילט-אין. היא הגיעה לצוות מטבח שהוכפף לה, ולעגלות עם חומרי גלם מוכנים לעבודה. התרגשות נרשמה, הדדית, וכעת היא מתעקשת רק על דבר אחד. "תרשום שבלעדיו כל זה לא היה קורה", השביעה.
גלעדי, בת 72, עבדה יותר משלושה עשורים כגננת, ופרשה בשיא. "החלטתי להפסיק ושלוש שנים טרפתי את החיים, ואת העולם", שיחזרה, "עד שהחלטתי שזהו, ושהגיע הזמן להישאר בבית, ולהתחיל את השלב הבא".
"שולה משתולה" שלה הוא הצלחה מסחררת. הוא, ולא היה. עוד יהיה. יש לכך הרבה סיבות, אבל העיקרית שבהן ברורה מאליה. "אני לא מתלוננת ולא מאשימה אף אחד", הבהירה, "לא נזרקנו ברחובות. שמו אותנו במלונות עם צוותים מחבקים ומדהימים, ואני רק מנסה לקחת את מה שטוב מהמצב, ולבנות על זה. מאמינה שצה"ל יעשה הכי טוב בשבילי והכי טוב בשביל המדינה. על זה אני בונה".
המילים האלה נאמרות מאחורי דוכן העץ המקסים. שני דוכנים שחברו לאחד. בלעדיהן זה היה עוד פופ-אפ אוכל. איתן זה כבר ישראל כולה.
פופ-אפ שולה משתולה, חמישי ושישי עד אמצע אוגוסט, מלון קרלטון, אליעזר פרי 10, תל אביב