אזור התעשייה של בני ברק מצדיק היטב את המוניטין שלו בכל אחד מימות השבוע, אבל בבוקר שישי מדובר בקונצרט של הצדקות, אישוש דעות קדומות וקיעקוע נוסף של סטיגמות, שיחזיקו לפחות שבוע אחד נוסף.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
נכון, קצת מתעורר פה לאחרונה, ואפילו הפיל הלבן ששנים היה בניין פינתי בלתי גמור קיבל בחודשים האחרונים איזשהו קיק של פיתוח נדל"ני, אבל הבסיס נשאר אותו בסיס - מגדלים חדשים ונוצצים יחסית, שדוחקים לאט, מאוד-מאוד לאט, עשורים של הזנחה.
כך, תמצאו כאן שלושה מוסכים וחמש חנויות שמזמן אמורות היו להיות אאוטלט על כל ויטרינת פוקי, תריסר רחובות שעד עכשיו לא מובן איך נכנסים אליהם ואיך יוצאים מהם על כל בייקרי של חיים כהן ושתי כיכרות תנועה שרק מסבכות את התנועה על כל ביסקוטי.
יש כאן לכלוך אינספור ואבק שמספיק לכל הדייסונים בארץ, רחובות צדדיים שהם חומר לעונת הקאמבק של "הסמויה" ואפס צל, אבל אם תחפשו מספיק טוב, תמצאו גם כמה מדוכני אוכל הרחוב הטובים באזור. סביח השרון, למשל.
נווה מדבר. סביח השרון
אין צורך, וממילא לא התיימרתי, לאסוף ממני המלצות על רשת הפיתות המשגשגת הזאת. היא התחילה בהוד השרון, התפתחה והתרחבה על בסיס מודל זכייני, ומחזיקה כיום הרבה מאוד סניפים בהרבה מאוד ערים. זה של בני ברק, על רחוב הירקון, נמצא כאן, לדוגמה, כבר שבע שנים, כך שאני כאן לא כדי לבשר, אלא כדי לאכול.
האיש שעומד מאחוריו הוא שגיא משה, אחד ממקימי ומשותפי תחנת המקור, וסביחולוג מדופלם בזכות עצמו. שבע שנים תמימות, ראשון עד חמישי, והראש עושה מכפלות של שעות עבודה וטיגונים, הרכבה מדוקדקת של פיתות ושירות מלא חיוכים. שלשום, היה זה יום שישי הראשון שבו נפתח הסביח כאן, ולעבור על פני הדלתות הפתוחות עם האוטו היה כמו לחלוף על פני נווה מדבר ב, ובכן, המדבר שלנו.
נכנסנו, ברור שנכנסנו.
התפריט כאן קטן עד כדי אינו קיים. סביח, וזהו (כלומר, גם סלט סביח, אבל הנקודה ברורה). בניגוד לאינספור מקומות אחרים שרק מתחילים שם ומתרחבים לאט-לאט, מאבדים מגע עם נקודת הבסיס שלהם ובסופו של דבר מתנתקים ממנה, פה זה הדבר, והדבר בלבד.
רוצים מקומות שיודעים לעשות רק דבר אחד? הנה, מילולית. מנה ב-28 שקלים. חצי מנה ב-20 (כן, זאת המתמטיקה האקזוטית של אוכל הרחוב), סלט ב-39, חמש מילים מפורסמות ("הכול שטויות, רק הסביח אורגינל") שמקבלות את פניך על השלט, וחמש מילים מפורסמות פחות אבל מופלאות הרבה יותר ("עוד רגע, החציל יורד מהאש") שמקבלות את פניך בעשר בבוקר.
שגיא מלהטט את המנה בלי גימיקים ובלי שטויות, אבל עם מיומנות עתירת ניסיון. מריחה של חומוס, קומה ראשונה של חצילים, ביצה קשה, עגבניה-מלפפון, קוביות קטנטנות של בצל סגול, מלפפון חמוץ, ירוקים, חריף, מלח-פלפל, טחינה ועמבה, וחוזר חלילה. וחס וחלילה שתוותרו על משהו.
התוצאה היא - אין טעם בסנסציות - סביח. אבל מצוין. טרי שבטריים, ועם הכול ביחד בכל תנועת פה ושיניים. הפיתה נהדרת, לא פחות. מתפקעת בקטע שדורש מתיחה נמרצת של פרקי האצבעות, אבל מחזיקה את עצמה עד השנייה האחרונה של הארוחה הזאת, כולל הקרדיטים שבסוף.
והסוף הוא שובע טוב, אמיתי. בלתי מושחת ובלתי שמנוני. שובע בול, בדיוק כמו שהתכוונו כאן לעשות בכל אחד מימות השבוע, ועכשיו גם בשישי. מסביב הכול יכול להשתנות, ואולי גם הכול עוד ישתנה, אבל כאן יישאר. כמו שצריך.
סביח השרון, הירקון 8, בני ברק, 050-8451582