עולה מאיילון על הרמפה להרצליה מרכז, עובר 100 מטר - ובום. עוד 100 מטר, עוד בום וכן הלאה וכן הלאה. באיזושהי ספרייה ברחבי הגלובוס חבוי ספר השיאים הלא רשמיים של המתחרה של גינס, ובו מוכתר הגוש הרצליה-רעננה כמלך הבלתי מעורער של פסי ההאטה בעולם. נתונים העולים בראשי מספרים על 70 פסי האטה לכל תושב, נתונים אחרים מעידים כי מדובר ב-1,000 (המספרים מומצאים לחלוטין, כמובן, בפועל זה הרבה יותר). למעשה, מדיווח שהתקבל זה עתה, עולה כי משלחת של מועצת הרצליה ביקרה במסלול מרוצי פורמולה 1 במונקו והמליצה להתקין בו פסי האטה. אחרי הכול, החבר'ה שם נוסעים קצת מהר.
אם שרדתם את הטלטלה הגופנית הזאת בלי זעזועי מוח ובלי שהשאסי של הרכב יצעק הצילו והגעתם בשלום, תוכלו לפגוש במרכז הרצליה את רצועת סוקולוב. בדיוק כמו הרחוב הנושא את אותו שם ברמת השרון הסמוכה ובחולון, גם פה יש מוקד מסחרי נחמד, עשיר ונקי ביחס למרכזי ערים גדולות אחרות. ספק אם נחום סוקולוב, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית והעיתונאי החשוב ביותר שקם בארץ ישראל, ידע שהמורשת העיקרית שתישאר מפועלו באזור מישור החוף על גבול השרון היא דוכני פלאפל, חנויות שמלות ופיצוציות שמוכרות מלבי. מצד שני, אני יודע בוודאות שהייתי רוצה שזו תהיה המורשת שלי. "שמע, פתחו אחלה חומוס ברוזנטל". האם יש הנצחה ראויה מזאת?
הכוונה בביקור בהרצליה הייתה לקפוץ לשווארמייה מפורסמת ומוערכת. בדרך לשם, ממש על קרן הרחוב, פגשתי מכר שהסיט אותי מהרעיון המקורי. "לך עוד כמה מאות מטרים, לצארום". התלבטתי, אחרי הכול לא פשוט לשנות תוכניות. ועדיין, המלצה של מקומיים אמורה להיות שווה זהב. כמובן שחייו מרגע זה תלויים על בלימה, שכן אם הוא מפיל אותי אני לא לוקח שבויים. אף אחד לא יתעסק עם נושא כל כך קרוב ללבי. אז התקדמתי במעלה הרחוב והגעתי לשווארמה צארום.
זה המקום להבהיר על מנת למנוע בלבול: יש מסעדת צארום ברחוב ברל כצנלסון, המגישה תפריט רחב יותר שכולל מגוון מאכלים מהמטבח התימני, ויש את שווארמה צארום, תחת אותה בעלות, בסוקולוב - דוכן קטן עם אפשרויות מאוד מצומצמות. על משקל "מכוער, מכוער אבל טייס", פה מדובר ב"קטן, קטן, אבל עם שלושה גלגלים". וכמו שצריך כל אדם באשר הוא לעשות משחר ההיסטוריה, כשיש פרגית, הודו וכבש/עגל בוחרים באופציה האחרונה.
אני כמעט אף פעם לא לוקח לאפה, אבל הפעם חרגתי ממנהגי והזמנתי (48 שקלים). איני יודע מה הוביל אותי להחלטה, אבל כאחד שלא מרבה בבחירות מוצלחות בחייו, הפעם אני יכול להתגאות באינטואיציה שלי. צארום, כאמור, הוא בית אוכל תימני. לכן, הלאפה שלו היא לא בדיוק לאפה קלאסית, אלא יותר הכלאה בין לאפה ללחוח וזה יוצא לא פחות מ-מ-ו-ש-ל-ם - הנימוחות של הלחוח עם הטעם המוכר של הלאפה, מיזוג מושלם של מרקם בין אווריריות ודחיסות, בלי האובר-בצק המאפיין בעיקר את הביסים האחרונים. וכן, גם הבשר מעולה. עשוי בדיוק במידה, לא שמן מדי, כיפי ומשתלב היטב עם הפיתה העוטפת אותו.
לא חשבתי שיגיע היום שבו אכריז כי בהרצליה קיימת אחת השווארמות הטובות בתחום שבין חדרה לגדרה, אבל צארום הוכיחה שגם בלי להתבלט מדי ובלי יחסי ציבור (כולו 60 ביקורות בגוגל), אפשר לייצר לאפה מופלאה שתגרום לכם לרצות לחזור שוב ושוב, גם אם אתם לא גרים באזור.
כטוב אשר על לבי פילסתי את דרכי לרכב, וחשבתי על הבעיה העיקרית עם כל הסיפור הזה: לך תסיים לאפה, תיכנס לאוטו ותעבור את כל פסי ההאטה שבדרך.
שווארמה צארום, סוקולוב 73, הרצליה