"Japanese Garden" (ג'ין יוזו, סירופ סמבוק, ורג'וס, סודה, מלפפון) ליד "Yuzu Negroni" (יוזו ג'ין, ורמוט אדום, קמפרי)
"אני לא מרגישה בכלל אלכוהול"
"זה דבר טוב, לא?"
"לא. להיפך. אין באזז. איפה הבאזז?"
"הוא בטח יבוא. זה קוקטייל עם מלא אלכוהול, רק שבניגוד לכל המקומות כמעט, הוא מצליח להיות מאוזן ולא לתקוף אותך עם פטיש"
"אבל אני רוצה שיתקוף קצת. אני כן רוצה באזז. באזז זה חלק מהעניין. חלק גדול"
"אולי הבאזז יגיע. זה רק הקוטייל הראשון"
"אז שיגיע כבר"
לא מעט אנשים יחלפו על פני מעבדת הקוקטיילים "7:1" (Seven To One, על בסיס יחסי המידות של המפורסם בקוקטיילי העולם, הלא הוא המרטיני היבש והקלאסי - 2 ושליש ג'ין, שליש מרטיני, ובלי להיסחף יותר מדי למיקסולוגיה הראויה לא פחות של ג'יימס בונד) בלי לדעת בדיוק מה קורה בה.
המבנה הראשון של רחוב אחד העם מפנה גב לשכונת נווה צדק ומביט קדימה ומזרחה לתוך תל אביב, אך נטוע עמוק מאוד גם בשכונה וגם בעיר - אם כי העיר הזאת יכולה בקלות להיות גם סידני ולונדון.
המיקום אסטרטגי והוויב בטוח בעצמו, אך החלונות הגדולים שחושפים את הבפנים לבחוץ מספקים רק חלק קטן מהעניין. בתמצית - הם קוראים לזה "מעבדת קוקטיילים". זאת הגדרה מושלמת אך מעט קלינית. אתם יכולים לקרוא לזה "המקום הכי סקסי בתל אביב". זאת הגדרה מדויקת לא פחות, והכי לא קלינית שיש.
כוחו של הבאזז. 7:1
"Vetiver Highball" (ג'ין פטל, ליקר אננס, תמיסת וטיבר, סודה אננס, ורג'וס, פריחת הדרים), לצד "French 7:1" (ג'ין סלרי, יין שבלי לבן, ליקר סמבוק, ורג'וס, אגבה)
"עדיין אין באזז?"
"לא יודעת, אולי. לא בטוחה. מצד שני אמור להיות פה גם אננס ואני בקושי מרגישה אותו"
"כן, אבל זה כל הקטע שלהם - הם אמרו שהכול מדבר אחד עם השני, טעמים וארומות שיוצרים משהו קצת אחר"
"בסדר, לא משנה. אני חושבת שהבאזז מתחיל"
הבר החדש של ייגור פראוזנקו וקבוצת TYO הוא בר רק אם אתם מתעלמים באי-אלגנטיות מכל מה שהמילה הזאת לימדה אתכם בעברית כל השנים.
יש כאן מעט מאוד מקומות יחסית (בין 30 ל-45, תלוי בסידורי הישיבה ובגמישות המארחת), והרבה יותר נדל"ן מוקדש למקצוענים מאשר ללוגמים. העיצוב מתכתב עם אותם עקרונות ומפנה את רוב הפנים לכיוון האקשן, במעין פנג-שוואי אלכוהולי מוצדק מאוד. המסביב מעומעם ונוח מאוד לשתייה, המרכז מואר ונוח לא פחות לעבודה, והתחושה הכללית היא קונצרט או קרב איגרוף, תלוי מאיפה אתם שואבים את האדרנלין שלכם.
הלונה פארק הזה כולל, בין היתר, קוביות "טטריס" נעות המשרתות את הברמנים לפי הצורך, מגירות הקפאה עמוקות השולפות כוסות וקרח מותאמי קוקטייל, וגם קיר זכוכית המסתיר-חושף את מאחורי הקלעים של כל ההתרחשות הזאת. עוד נחזור אליו, אולי אחרי הדרינק הבא.
"Fake Champagne" (טנקרי ג'ין, קוצ'י אמריקנו, קרם קוקוס, מיץ לימון, תה יסמין, חלב), לצד "Art of Choco" (רום מנטה, ליקר צינאר, קורדיאל ליים, מיצוי שוקולד מריר)
"אוקיי, אני מרגישה את הבאזז. אני קצת שיכורה"
"את בטוחה? חשבתי שאין כלום"
"בטוחה-בטוחה, ושיכורה-שיכורה"
תפריט הקוקטיילים של 7:1 כולל 20 שורדים חזקים מספיק בשביל לעבור את הסינון הקשוח של פראוזנקו, ואת הסינון הקשוח לא פחות של הקהל. חלקם רץ איתו כבר שנים בראש, אחרים הותאמו בזריזות לטעם הישראלי. עשרה נוספים כבר ממתינים להזנקה, תלויי עונה וטמפרטורה, גידולים חקלאיים והמצאות אחרות.
ביקור באותה מעבדה סודית הכי לא סודית שיש מערבב בראש את המילים של פראוזנקו עם ההבטחות המעבדתיות. יש כאן, בין היתר, מכונה אחת שממצה חמאת בוטנים ושוקלד מריר לכדי ליקרים מוכנים לעירבוב, מעשנת דבש וצמחים ארומטיים שרק אוקראינים מכירים, וגם מפלצת שיודעת לקחת סלרי ולהפוך אותו לתזקיק עדין אך נוכח, ומכונת קרח שהצליחה להתגבר על הביורוקרטיה הגרמנית הדקדקנית ביותר.
על הקירות יש אביזרים שנקנו, אני מניח, בעסקת חבילה עם המכון הביולוגי בנס ציונה, ועל הרצפה שוכבת מכונה שמבקעת נוזלים בעשירית זמן עבודה. אני חושב שעל פחות מזה זומנו לאיראן פקחים של הסוכנות לאנרגיה אטומית, אבל לא אכפת לי.
כל זה, מאיים מהצד ומעט מציף כשאתה חושב על ההשקעה והאנרגיה, מתכנס מטרים ספורים משם - מעבר למסך הזכוכית, ולפחות שישה דציבלים יותר של מוזיקה - לכדי כוס אחת מושלמת. כלומר, עשרים כוסות מושלמות. אני יודע, ניסיתי מספיק בשביל להגיד.
"Bananavardier" (וויסקי שעורה, קמפרי, ורמוט אדום, בננה טריה), לצד "Cardi P" (יין שרי, קרם דה קסיס, ברנדי פיסקו, מיץ ליים, הל, קצף טבעוני)
"אתה בטוח שיש בזה בננה?"
"כן, ככה כתוב, את לא מרגישה?"
"לא, אולי קצת באף. ואיך לא רואים אותה? איך היא לא מעכירה את הקוקטייל והופכת אותו לשייק?"
"לא ברור, זה צלול לחלוטין"
"כן. הייתי שואלת, אבל אני שיכורה לגמרי"
לצד הקוקטיילים, מגישה 7:1 אוכל מהידיים המיומנות של יאמה סאן, השף הוותיק של TYO. תמצאו כאן חשודים מיידים דוגמת גיוזה עוף (62 שקלים) ואחותה הצמחונית (58 שקלים), יקיטורי מגוונים וגם צדפות, אבל אתם כאן בשביל הדגים, והסושי של הדגים.
שנים ארוכות בתל אביב הובילו את יאמה להבנה כמעט סינרגית של בלוטות הטעם המקומיות, ולהתעקשות מעוררת הערכה על איכות וביצוע ממולדתו. זה אומר, בפועל, ניגירי וסשימי בחיתוכים מרהיבים, נתחי דג צרובים בדייקנות, רולים טריים שבטריים ויציאות מיוחדות יותר דוגמת לובסטר רול, האמצ'י יוזו ולוקוס וואסבי.
המחירים, כפי שניתן לצפות מכל המלל הזה, גבוהים. הדגה הטרייה תעשה את זה לכל ארנק, והקוקטיילים עצמם מתחילים בדגדוג של רף 60 השקלים, ומטפסים מהר מאוד למעלה. עם זאת, אין כאן חריגה בוטה ממחירי תל אביב, וכחוויה כוללת - דרינק או שניים ומשהו קטן ליד, או ארוחה של ממש - אפשר להגיד בקלות שמדובר באירוע שאינו מתרחש לעתים קרובות מדי במקומותינו, ולכן מצדיק את ההשקעה, שלהם ושלנו.
פראוזנקו עלה ארצה לפני כארבע שנים בלבד, עם חלומות על בירמון ואובססיה מעוררת קנאה, שפועלת כל העת כדי להגשים אותם. הוא קורא, רוקח, לומד ומארח במעבדה ומחוצה לה, ומעמיד רף מקצועני בלתי ישראלי בעליל.
אני מנסה לתאר לו מה אני מרגיש על הלשון עם אותה בננה חמקמקה. כל איש מקצוע היה צוחק עליי בשלב הזה - קוקטייל רביעי, ויכולת ניסוח מילולית שיודעת את זה - אבל הוא מהנהן ומחייך, שואב הנאה מלגימה מעורבבת היטב.
בראש, ניתן להבחין, מתחילה אצלו כבר הכוריאוגרפיה שתאפשר בעוד כמה שבועות ריקוד נוסף ליד הבר. ככה זה עם מדענים סקסיים.
7:1, אחד העם 1, תל אביב. ימים ראשון-שבת, 18:00-1:00, האפי האוור מ-18:00 עד 20:00. טלפון: 03-6700112