לאחרונה יצא לי להיקלע לא אחת ליפו. פעם אחת, בערב חמים של אמצע אוקטובר, היה זה לחתונה (שילמתי מלא כסף על חניה), ובפעם אחרת הגעתי לפגישה (שילמתי המון כסף על חניה). בפעמיים נוספות זה היה למטרה האמיתית שלשמה צריך כל אחד להגיע לשם - כדורגל בבלומפילד. לא שילמתי בפעמים הללו, אבל חניתי במרחק קילומטר מהאצטדיון. זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו - רובע צפוף שמייצר עבורך שתי ברירות: תשלם או שתחנה רחוק. מאוד רחוק.
רגע, לפני שממשיכים, קבלו הדגשה, למקרה שפספסתם: שילמתי על חניון לפני חתונה. 40 שקלין וטקילין ליד אולם שלא מספק חניה. זהו, הוצאתי קיטור, אפשר להמשיך.
העניין עם יפו הוא שלמרות אכזריותה כי רבה לנהגים, משתלם להגיע אליה משום שהיא מספקת את הסחורה הקולינרית. יש בה הכול - מארוחות בשר כבדות, דרך מאפיות אותנטיות ועד קינוחים מוערכים. ועדיין, בשל ההיכרות הרבה איתה הכול מרגיש לי כמו משהו שכבר חוויתי. מה כבר אפשר לחדש, חשבתי, עד שהגעתי לפיתה מחניודה.
פיתה מחניודה (אין קשר למסעדה המוכרת של אסף גרניט) היא מזללת בשרים שהחלה באמת ובתמים בירושלים. בקצרה, שלושה שותפים עבדו בפוד טראק ירושלמי, פתחו סניף באשדוד ואז העזו להיכנס לתחרות הקולחת של שוק הפשפשים. הם הלכו על כל הקופה, מהתפריט השגרתי של "על האש", הכולל שווארמה, קבב, כבד ועוד סוגי בשרים, דרך עראייס ולחמג'ון ועד נקניקיות מרגז, שניצל ועוד. בקיצור, תפריט רחב זרועות שרק מקשה את הבחירה.
"על מה אתם ממליצים?", שאלתי והחבר'ה החביבים מיד המליצו על השווארמה "הנדירה", כהגדרתם. משהו הרגיש לי לא נכון לבחור בשווארמה אבל זרמתי. אתה מגיע למקום כזה והולך על הבחירה הבנאלית כל כך? ובכן, התשובה היא כן, לקחתי שווארמה עגל בפיתה (45 שקל) ועראייס (42 שקל).
נתחיל מהעראייס דווקא: הוא היה חרוך היטב בקצה, נימוח בטירוף, כשהבשר משתלב היטב בפיתה העוטפת אותו. זו הייתה מנה פשוט מושלמת וגם משביעה בפני עצמה, שווה כל שקל. עם השווארמה, לעומת זאת, הייתה לי בעיה. היא לא הייתה רעה, אבל גם לא "נדירה" כמו שהתכוון המשורר. היא הייתה בסדר אך נטולת כל ייחוד, ויכולתי רק להצטער על כך שהתפתיתי לקחת אותה.
היה מאוחר מדי לעשות פניית פרסה, הרי כבר אכלתי וגם לקיבולת המופרעת שלי יש גבולות. הלכתי משם מלא רגשות חרטה. אם עכשיו אכתוב ביקורת שתכלול חוויה בינונית כתוצאה מהזמנת מנה שלא באמת רציתי זה יהיה מאוד לא הוגן. אמנם אנשי המקום הם שהמליצו על השווארמה ולכן האחריות, לכאורה, היא שלהם, אבל הרי אני זה שחש בהחמצה הגדולה ומרגיש את הטעם החסר. כאן הפקתי לקח מטעות עבר שעשיתי: אם הזמנת מנה שלא היית שלם איתה, מן ההגינות שתתקן כל עוד אתה יכול.
ואני יכול, כי אני עובד בתל אביב ופיתה מחניודה עושים משלוחים לאזור שלי. אמנם לוקח לא מעט זמן, אבל בסוף זה מגיע. יומיים לאחר מכן כבר הזמנתי למשרד את המנה שחשבתי עליה מלכתחילה - פיתה עם אנטריקוט ונתח קצבים (59 שקלים). כשהמנה נחתה היא נראתה מאוד משעממת וחיוורת, ואם אתם אוכלים בעיקר עם העיניים סביר שלא תתלהבו ממנה, אבל הביס הראשון הבהיר לי כמה שצדקתי עם התיקון. זו הייתה מנה דליקטס, מיקס ערב לחיך, שילוב של טעמים שכל כולו חותם של איכות. בכל ביס הרגשתי אוויר הרים צלול כיין, בון טון ירושלמי. בנוסף, הפיתה הייתה מלאה ומשביעה דיה כדי שהמחיר לא יצטייר כמוגזם והוא אכן לא כזה. אם במשלוח זה הגיע כל כך טוב, תוכלו רק לדמיין את האיכות של המנה במקום עצמו.
זה לא היה הליך שגרתי. בפעם הראשונה אי פעם עשיתי מקצה שיפורים לטובת ביקורת ולא הצטערתי לרגע. לטעמי, לו הייתי כותב על שווארמה סבירה, אחת שיש טובות ממנה ואפילו לא רחוק מהמתחם עצמו, היה נגרם עוול לפיתה מחניודה.
את החוויה הייתי מחלק כך: העראייס חובה ונתח הקצבים עם האנטריקוט הוא דליקטס. השווארמה? היא בסדר, לא יותר, למרות המראה המפתה שלה. מסיבה זו, ראוי להתמקד במנות האקסקלוסיביות יותר ולקבוע שבמדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות) המקום הזה מקבל את הציון 8.5.
אני מאוד ממליץ על החוויה במחניודה. כיף, טעים ואפילו לא כל כך משמין. אחרי הכול, כשתסיימו את הארוחה תחכה לכם הליכה של 4 ק"מ לאוטו.
פיתה מחניודה (מחנה), בית האשל 3 יפו, 03-7755185