קיימים מעט מאוד רגעים של משבר אמון הגדולים בעוצמתם כמו זה שבו מכשיר תחת אחריות מתקלקל. רק לפני מספר חודשים רכשתם אותו, השקעתם את מיטב כספכם ורגשותיכם ופתאום אתם מוצאים את עצמכם מכתתים רגליכם למעבדה. וכן, אתם לא צריכים לשלם עוד, והשירות בדרך כלל בסדר ואתם מקבלים את המוצר חזרה, מתוקן, ועדיין - התחושה היא של בגידה. איך יכולת לעשות לנו את זה?
זה מה שקרה לי עם מכונת קפה שרכשתי רק בשנה שעברה והתחילה לזייף פתאום. שתי אפשרויות עמדו בפניי - למסור אותה לסניף קרוב עד שתימסר, או להגיע ישירות למעבדה ברמת השרון. כמובן שבחרתי באפשרות השנייה, ולא משום שאני נהנה כל כך, אלא מכיוון שהתנסויותיי הקולינריות בעיר היטיבו עמי פעמיים, ואם יש הזדמנות לפעם שלישית - מדוע לא?
אז שמתי את המכונה הבוגדנית וכעבור עשרה ימים חזרתי לקחת אותה (באמת שהיה שירות טוב). הקדמתי במטרה לא לוותר על לאנץ' הכרחי. פסעתי ברחוב אוסישקין ונזכרתי כמה נקייה העיר הזאת, אבל אני לא מבקר ניקיון, אני סתם איכר פלבאי שמחפש אוכל. מימין מסעדה אחת גדושה באנשים - נההה, יקר מדי ולמי יש כוח לשבת. משמאל סנדביצ'יה שההתלבטות לגביה גדולה. נמשיך הלאה. האמת, ההיצע לא גדול במיוחד, כבר כמעט התייאשתי עד שבקצה הרחוב, בשדרות ביאליק, נתקלו עיניי במקום קטן עם אייקון משופם ומזמין - יש לי פטיש גדול לשפמים - Maison Burger Man.
מייסון היא בורגריה שאינה שונה בהרבה מתחנות בורגר בשירות עצמי אחרות - בוחרים מהתפריט, מזמינים, לוקחים/יושבים. זה כל הסיפור. האמת, רציתי להזמין את ארוחת ה"מייסון צ'יז סטייק", אבל לא עשיתי את זה משתי סיבות - האחת היא שאין לי אמון בצ'יז סטייק הישראלי, הוא כמעט אף פעם לא מוכיח את עצמו. השנייה היא החוק הידוע, לפיו בהמבורג התנהג כהמבורגראי. הגעת למקום כזה? אתה חייב להזמין קציצה.
כשאין ברירה אין ברירה. הזמנתי את ארוחת המבורגר הבית (69 שקלים) - לחמניה עם 200 גרם בשר יפני (ואגיו) שמגיעה עם צ'יפס ושתייה. הוספתי גבינה סקנדינבית (9 שקלים) וביצת עין (6 שקלים), כך שבסך הכול שילמתי 84 שקלים על הארוחה הזאת.
שווה? את התשובה, כמו תמיד, מחלקים לשלוש קטגוריות: כמות, מחיר ואיכות. נתחיל דווקא באחרונה. המנה יצאה במהירות מחשידה, אבל החשד התפוגג עם הביס הראשון. זה היה בשר מצוין, עשוי היטב ובמידה הנכונה. האם מדובר בוואגיו אמיתי כמו ביפן? לצערי עדיין לא הייתי ביפן, אבל האיכות ניכרה אול אובר, כמו גם הדיוק בהכנה. ביקשתי מדיום, יצא מדיום. הלחמניה הרגישה לי פשוטה מדי. לא צריך לחמניות מתוחכמות, אבל דווקא פה ניתן היה לצפות לאיזשהו שדרוג מסתם לחמניה גנרית. היא אולי הייתה טובה יותר מאלה שמוגשות ברשתות הגדולות, אבל עדיין - חבר'ה, תשקיעו קצת יותר. הצ'יפס היה טעים, לא משהו לציין לחיוב או לשלילה.
לגבי הכמות - ובכן, 200 גרם הם 200 גרם וכמות הצ'יפס בצד סבירה. גם כאן, שום דבר לכתוב עליו הביתה, מה שמוביל אותנו למחיר. שוב טפחה על פני המציאות הכלל לא מרה, לפיה למרות התדמית רמת השרון היא לא מקום קולינרי יקר יותר משאר המקומות במרכז. 84 שקלים הם לא סכום זול, אבל זה בערך הממוצע. לארוחת המבורגר עם תוספות. במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות) הייתי מוריד ניקוד קל ללחמניה בקטגוריית האיכות, אבל הבשר היה מצוין והשאר היה מדויק. 8 נראה כמו ציון הולם.
אם מסכמים את החוויה, אחרי שבחנתי כבר שווארמה ופלאפל, השלמתי טריו ברמת השרון ולא התאכזבתי באף אחד מהמקומות. העיר הזאת מפתיעה אותי בכל פעם מחדש, אלא שאין מניעה במקרה כזה מלסיים בנימה פולנית עם נזיפה כלפי העולם שבחוץ: יכול להיות נחמד לבקר בה גם בלי להביא מכשירים לתיקון.
מייסון, שדרות ביאליק 42, רמת השרון