לכל עיר יש את בית המקדש הקולינרי שלה, לפחות אחד כזה. ככל שהיא פחות גדולה, כך אפקט ה"מה? היית ב... ולא אכלת ב...?" מתעצם.
זה מה שקרה לי ברמת השרון, עיר של כ-50 אלף תושבים. לפני מספר חודשים ביקרתי ב"יוני 71", ועל אף שנהניתי מאוד, סבלתי מאז מרדיפה בלתי פוסקת על גבול ההתעללות, ואני לא מגזים (אני כן, אבל אל תתנו לחוסר הפרופורציות לבלבל אתכם). הרבה אנשים עברו בחייהם דברים רעים, אבל רובם לא שמעו השכם והערב את המשפט, והפעם אין נקודות במקום מילים חסרות, "מה? היית ברמת השרון ולא אכלת בפלאפל הפעמונים?"
"הפעמונים פלאפל ושווארמה" היא הגאווה של רמת השרון. בוטקה שבו כבר יותר מ-30 שנה מגישים את מה שרמת שרונים ותיקים טוענים שהוא אחד הפלאפלים הטובים בארץ. העניין הוא שהמקום הזה אולי התפרסם בזכות הפלאפל, אבל הוא מגיש גם שווארמה. גם הם מבינים את ההיגיון הפשוט שעל פיו תנו חכמים: "אם אתה חושב לקנות פלאפל, דפוק שווארמה".
פלאפל, כבר צוין בטור זה בעבר, הוא המאכל הכי אוברייטד ביקום. הוא בעיקר עטוף באוויר גדוש בשמן, לא מתעכל בצורה נוחה ובדרך כלל גם לא משביע. לכן, כשהגעתי לפלאפל הפעמונים, חשבתי להזמין שווארמה. אבל רגע, זה לא הגיוני, אתה הולך למקום שהתפרסם בזכות מאכל אחד כדי לאכול שווארמה, ועוד מפרגית, אפשרות בשרית שהיא סיכון בפני עצמו?
רגע ההחלטה היה קשה, אז עשיתי מה שכל בר-דעת היה עושה - הזמנתי חצי מנה פלאפל ומנה שווארמה. למה רק חצי מנה? כי אסור להיות חזירים. היה נחמד להזמין את הפיתות יחד ולא להתנצל אפילו לרגע. למה פרגית? כי האפשרות הנוספת הייתה הודו ולא עגל, אז מה זה כבר משנה? כן, אני פה לבד ואני אוכל את שתיהן, הכרזתי לאויביי המדומיינים, ששכנו רק בתוך מוחי ולטשו בי עיניים מדומיינות, יש לכם בעיה עם זה?
לפני שניגע באיכות המנות, בואו נדבר קצת על הנדיבות הרמת-שרונית. ממש כשם שחוויתי ביוני 71, גם בפלאפל הפעמונים דואגים שרעב לא תצא, עם סלטים ומטוגנים חופשי בכל פינה. זה מראה מלבב שמעיד על הכנסת אורחים נפלאה. גם המחיר (42 שקל לפיתה שווארמה, 13 שקל לחצי מנה פלאפל, 22 שקל למנה שלמה) סביר מאוד. חיבבתי מאוד את הפעמונים, ובכלל את רמת השרון, עיר שהעליונות שהיא משדרת מכופפת ידיה בדוכני המזון המהיר שלה.
פרות קדושות נועדו שישחטו אותן, אבל לא במקרה של הפעמונים. הפלאפל שלהם, עם זרעי כוסברה משובחים ובטיגון נכון, עשוי באופן מושלם. אני לא זוכר מתי נהניתי כל כך מהמאכל הזה, שלו אני בז כמנה עיקרית ורואה בו בדרך כלל כלא יותר מתוספת צד נחמדה. יחד עם הצ'יפס המתנפח (והחופשי), הוא לא רק החזיר לעצמו כבוד והצדיק את מעמדו כסמל ישראלי היסטורי, אלא גם הזריק לי מנת נוסטלגיה לילדות בשוק בצלאל, המקום שהמציא את הטוגן המיתולוגי וחוסם העורקים הזה.
אשר לשווארמה, כבר ציינתי שפרגית היא סיכון. המנה הייתה כמעט חסרת טעם ולעסתי אותה בחוסר רצון מופגן. זה לא היה דוחה, רחוק מכך, אבל גם לא הרגיש מוצדק. כדרכה של שווארמה פרגית, זה פשוט היה סתמי. באותו רגע הצטערתי מעט על הבחירה, חשבתי שבדיעבד היה נכון יותר להצטייד בפלאפל בלבד או בשווארמה עגל, אבל אתם יודעים איך זה - לא בוכים על גלגל שנחתך.
בכל הקשור לבילוי בכללי, צלילי הפעמונים נעמו באוזניי. מדובר במקום חביב, נדיב ומזמין המגיש פלאפל שלא בכדי זכה לעיטורים ולשבחים. נחמד לנפץ מיתוסים, נחמד יותר לשמר אותם. אם אתם רוצים שווארמה, זה כבר סיפור אחר - יש מספיק מקומות אחרים בסביבה שייתנו לכם בשר טוב יותר, אבל השורה התחתונה היא שהוותק והמוניטין של המקום בהחלט מצדיקים את עצמם.
פלאפל הפעמונים, סוקולוב 72 רמת השרון, 03-5479161