החלטתי לבוא לא צינית. אפילו עשיתי לעצמי שיחת הכנה, ואמרתי: "מיתר, את באה לא צינית. למרות שזאת מסעדה כשרה. ברחובות. עם לוק נובורישי כזה".
נכשלתי. למרות הכוונות הטובות שלי, באתי קצת צינית. גם כי זה מולד, וגם כי כבר במגרש החניה - כשכיוון אותנו סדרן ואותת לנו בפנס איפה לחנות, ואז ביקש שניצמד עוד קצת לרכב לידנו, זה עשה לי קצת תחושה של גן אירועים והרים לי את מגננות הסרקזם. עוד לא הבנתי אז שהן הולכות להתמוסס ממש מהר, כמו חמאה במחבת חמה (למרות שאין כאן חמאה, כי כשרות). אבל עוד חזון למועד.
מסעדת ספרה, ששוכנת בפאתי פארק המדע באזור שכבר גובל בשבילי עפר ופרדסים שבטח תיכף יתחלפו בעוד קומפלקס משרדים, הייתה הומת אדם בערבו של יום שני. זו מסעדה גדולה. מאוד אפילו. מעוצבת למשעי עם תקרות גבוהות וקורות עץ מרשימות שחוצות אותן. גופי תאורה אמורפיים תלויים מעל השולחנות הרבים וההומים ומחליפים צבעים ברכות מדי כמה שניות. ניגשנו לדלפק המארחת שהציעה לנו מבחר של משקאות שינעימו את זמננו במהלך ארבע דקות ההמתנה עד שליוו אותנו לשולחן. בדרך אליו חלפנו על פני שולחנות מלאים בערב רב של אנשים. המסעדה מלאה. מפוצצת עד אפס מקום כמעט. זה יום שני בערב, כן? ברחובות.
קשה לאפיין את הקהל של ספרה. היו לא מעט משפחות בהרכבים מורחבים של כמה דורות (מפנסיונרים ועד יונקים), שולחנות קטנים יותר של חבורות שישבו סביב שולחנות עגולים או סביב בות'ים כמו של דיינר (אבל בסטייל הרבה יותר מוקפד), וגם זוגות בדייט על שולחנות קטנים. העיצוב, המוזיקה, התאורה - כולם מוקפדים מאוד, מושקעים מאוד. מיד אחרי שהתיישבנו הגיעה מלצרית נעימה וחייכנית שהניחה לא פחות משלושה תפריטים - אוכל, יין, קוקטיילים - בכריכות דמויות עור, ומעל הערימה המלחיצה הזאת הניחה עוד דף קטן, שהוא תפריט הספיישלים לאותו ערב.
אבל למרות הרושם הראשוני המרתיע, העיון בתפריט התברר כענייני וזורם. זה לא מקום עם שישה עמודים של הכול מהכול, כפי שחששתי. תפריט מהודק ותמציתי הציג 13 מנות ראשונות שהורכבו בעיקר מירקות ודגים נאים. ואילו תפריט העיקריות היה אפילו מצומצם עוד יותר (לחיוב) עם שלוש מנות דג וחמש מנות בשר (לצמחונים שנמנעים גם מדגים יש רק אופציה אחת - ניוקי ערמונים וכמהין). תיאורי המנות היו על טהרת מרכיביהן בעיקר, בלי הסברים פתלתלים ומתישים על השוק או המשק שממנו הגיעו חומרי הגלם וכל התחנות שעברו בדרך. סטרייט פורוורד.
לספרה יש גם אשת יין חביבה בשם דנה, שהגיעה בתחילת הערב לשולחננו להציע עזרה וייעוץ עם התלבטויות לגבי תפריט היינות. ויש להם גם בלנד - יין ספרה, אדום פטי ורדו נעים וכיפי. לקחנו בקבוק וזרמנו איתו כל הערב. אבל כשפזלנו לצדדים, אי אפשר היה לפספס את העובדה שהקוקטיילים המעניינים של המקום מוגשים לסועדים על גבי מגש מעשן ופוטוגני של קרח יבש. מאוד אינסטגרמי. ואכן לא היה שולחן כמעט שלא הצטלם עם משקאותיו.
לכוון את הסועד. ספרה
המנות הראשונות שנדגמו היו טובות וטעימות. סלט קיסר עם לבבות חסה שלמים, קרוטונים עבים ופריכים ורבעי ביצה עם חלמון במצב צבירה מדויק - נוזלי וכתום. שתי מנות של דג נא הביאו כל אחת זווית גאוגרפית שונה - הסשימי כלל פיסות לא דקות של דג טוב וטרי שהונחו על יוגורט טבעוני (כך כתוב בתפריט, לא הרגשתי בהבדל מיוגורט חלבי) עם תערובת פיצוחים של פקאן, קשיו, בוטנים ועשבי תיבול, והיה מאוד מזרח תיכוני. הקרפצ'יו משך מזרחה משם, עם יוזו, זרעי עגבניה, צ'ילי וכדור מפתיע של סורבה פסיפלורה במרכז. לוקח לחיך רגע להבין מה לעשות עם הגלידה החמצמצה-מתוקה הזאת יחד עם הדג, אבל כשזה קורה, זה מעניין ומגניב. הזמנו גם מנת ספיישל של סיגר דג ים, שהיתה נדיבה, מתפצחת מבחוץ ומתובלת טוב מבפנים.
תפריט העיקריות של ספרה עושה משהו מאוד חכם - במבט ראשון הוא נראה מצומצם, אבל זה צמצום שבא לעזור לך, לא להגביל. הוא מכוון את הסועד, לתחושתי, לכמה מנות טובות שמעבר להן לא צריך להתלבט. הזמנו רק שתיים - סינטה נברסקה ואנטרקוט מיושן - אבל אני מהמרת שכל בחירה היתה מובילה לסיפוק והנאה.
זה תפריט עיקריות שאי אפשר ליפול איתו. ולא במובן פחדני שהולך על בטוח, אלא במובן שנותן לך בדיוק את מה שצריך, עם חומרי גלם מעולים וטעמים טובים. הם אפילו חרגו מעט ממידת העשייה של הסטייק שביקשתי, ואתם יודעים מה? הם ממש צדקו. וזה לא הפריע לי, להיפך. זה הרגיש מכוון. כאילו שהם מכירים אותי ומכירים את המנה וככה זה יהיה יותר טוב. וכאמור, הם לא טעו.
מעל כל הערב ריחפה תחושה חמקמקה וממכרת שהתקשיתי לזקק בזמן אמת, אבל בבוקר שאחרי הבנתי מה היא הייתה - מהרגע שנכנסנו למגרש החניה ועד שיצאנו אליו בחזרה, הרגשנו כמו אורחים של מישהו שחשוב לו באופן אישי שיהיה לנו הכי כיף שאפשר. ולא רק כי אנחנו אנחנו, אלא נראה שזאת התחושה שבספרה מבקשים ומכוונים ועובדים קשה כדי לתת לכל אחד ואחד ממאות (מאות!) הסועדים שם בכל ערב.
מהסדרן בחניה, שביציאה אגב כבר התקדם לגולף קארט ושאל בחביבות אם אנחנו רוצים טרמפ לאוטו, שלא נצעד בקור את שלושים המטרים שהפרידו בינינו, ועד למארחות שהציעו דרינק בכניסה וגם ביציאה ("אפשר להציע לכם סחלב מקליל? ככה להתחמם בדרך לאוטו") למרות שאכלנו עד התפטמות, ולמלצרים והמלצריות הנעימים והנחמדים, שמצליחים לתת שירות מתוק מבלי לגלוש לגינונים פמיליאריים מדי או מביכים. בשלב מסוים של הערב, אפילו, דנה אשת היין התהלכה בין הסועדים כשהיא אוחזת תינוק שלקחה מאחד השולחנות כדי שההורים שלו יצליחו לאכול בנחת.
כן, לפרקים קצרים יש בחוויית הדיינינג בספרה הבלחות שמרגישות קצת כמו "אירוע", אבל לא במובן השלילי. למרות הגודל והפאר ולמרות ההשקעה בתפריט ובמנות מוקפדות, בשף שיש עליו דיבור ובקוקטיילים פוטוגניים, היא מצליחה לזכור ולהזכיר כל העת ולכל הצדדים המעורבים, שהסועדים הם כמו אורחים אישיים ומיוחדים של המסעדה, וכל החוויה תפורה כך שיהיה להם הכי טוב, כיף, נעים וטעים שאפשר. וזה עובד פשוט נפלא.
בסוף הערב, כבר בכלל לא היתה משמעות בעיני לשאלת הכשרות או המיקום, הגודל והעיצוב וכל שאר הפרמטרים שמטרגרים לי את הסרקזם. הייתי שבעה ומבוסמת והיה לי טעים מאוד, ובעיקר - יצאתי עם חיוך גדול, לא ציני בכלל.
ספרה, המדע 18, פארק המדע, רחובות, 072-3922099