התחרות על הרגע הכי ישראלי של יום העצמאות קשה עד בלתי אפשרית מלכתחילה, והופכת מורכבת ומאתגרת יותר משנה לשנה (ובואו לא נתחיל כבר מעכשיו עם דיבורים על השנה הנוכחית, בכל זאת באנו לכתוב מתוק וטעים).
טקס המשואות - קונצנזוס רייטינג תמים ומוסכם על כולם בעבר - הצליח לקלקל את עצמו מלמעלה לאחרונה, המטס מעצבן ודורך אותנו שבועות לפני הדבר האמיתי עם רעשים שאף אחד לא רוצה לשמוע, ואפילו "הלהקה" ו"מבצע סבתא" מעוררים צרימה על מסכים מסוימים, לקראת הרגע הוודאי שבו תוקע סרבנות-הלבן הצבאית של אלי גורנשטיין, או יוקע פשוט רמי הויברגר כולו, ביטחוניסט עתיר זכויות שמעז לפתוח את הפה ולפטפט סודות סיירת לגורמים זרים בבריכה.
לא, התחרות הזאת מתפרקת מנכסיה לאט-לאט, ובעקביות, וכדי לקיים אותה בכל זאת כדאי לפנות, כרגיל, למכנה המשותף הישראלי הרחב ביותר. כלומר, אוכל. ויותר כלומר, הרגע המופלא הזה של אחרי המנגל, שהוא דמדומי על האש שבהם אתה לא מסוגל עוד לראות בשר או גחלים, עשן ונפנופים, וכל מה שבא לך זה תבנית גדולה ומתוקה, כף גדולה לפחות באותה מידה, וליישר.
הרגע המתוק של עצמאות, ושל כל יום ישראלי אחר בעצם, שולח כל אחד מאיתנו למסע זכרונות נוסטלגי פרטי, אך גם מתקבץ בסופו של דבר לתמונת מחזור קולקטיבית. כל אחד והקינוח שלו מהבית, עם הטעם הכי אישי שיש - שילוב של מרכיבים ומתכון, אבל גם יד ומשהו שסבתא אילתרה כי בדיוק לא היה לה - שהוא גם ויטרינת קינוחים כחול-לבן, של כולם.
הוויטרינה הזאת בדיוק קמה לתחייה בשני סופי השבוע הקרובים (חמישי-שישי 27-28 באפריל, וגם חמישי-שישי 04-05 במאי) בקפה אסיף, בתצורת פופ-אפ קינוחים נוסטלגיים ומאוד ישראליים, אבל עם הטאץ' המעודכן ההוא שמנחית אותם בימינו אנו ללא ג'ט לג, וללא הצורך לגשר על דיסוננס "זכרתי את זה יותר טעים".
"היה ברור שזה משהו שצריך לדבר את השפה הזאת של אוכל ישראלי, וכל מיני דברים שמתקשרים כמתוקים ישראליים בכלל, אבל עם אדטפציה שהופכת את זה לשלי, ולמודרני", סיפרה הקונדיטורית מיכל גולדברגר שמובילה את הפופ-אפ, "אפשר לקרוא לזה שדרוג אישי, ולמעשה סוג של מתיחת פנים שעשיתי לקלאסיקות האלה, אבל זה פחות משנה כי זאת בעצם הדרך הכי טובה שמצאתי, והמתכונים שאני הכי שלמה איתם, שיגרמו לכל ישראלי לזהות משהו מעצמו בהם".
המילים האלה נפרטות לשמונה קינוחים - כל אחד מהם אבן-דרך בסלוני ישראל, אבל גם אבן-דרך שבהחלט זקוקה שמישהי תזיז אותה קצת מהמקום, שלא לומר תנער כליל.
וזאת הייתה המשימה ה(כמעט)בלתי אפשרית של גולדברגר. עוגת ביסקוויטים נבנתה בשכבותיה גם בעזרת קרם ריקוטה ביתי, חיתוכיות בצק פריך כינסו ביניהן ריבת שסק לפני השטרויזל והסמל הלאומי שהוא עוגת קצף וקצפת קם לתחייה עם ארומה קפאינית וגנאש שוקולד לבן מקורמל. קלאסיקה של פעם, קלאסיקה מהיום.
"אמא שלי הייתה מכינה עוגת ביסקוויטים בכל סוף שבוע כמעט, ולא הפסקנו ליישר אותה, כמו כולם בעצם", סיפרה, "חברה מאוד טובה שלה הכינה עוגת קצף וקצפת, וסבתא שלי תמיד פינקה אותנו עם מאפה שמרים וקומפוט. ניסיתי לחשוב איך אני שומרת על העסק הזה מאוד מוכר בביס ובנראות, אבל כן מוסיפה לו את טביעת היד שלי. התחלנו לגבש ולבנות את זה, והגענו לקינוחים שאני מאוד אוהבת לאכול, ושמדברים ישראלית שוטפת".
חוץ מאלה, יהיו גם ממתק קוקוס ורוד-לבן מיתולוגי, טארטלט קרם מלבי ורוטב רימונים, שלושה סוגים של בבקה (קלאסית עם שוקולד, בבקה במילוי תפוחים ותבלינים ארומטיים, ובבקה עם מרציפן ומחלב, שנעשה מזרעי דובדבן טחונים) והומאז' למאפיית מרציפן בבירה (ולכל מאפייה ישראלית אחרת גם) בדמות רוגלך שוקולד.
"גדלתי בירושלים והייתי אוכלת שם כל הזמן, אז היה חשש קל להתעסק עם הקלאסיקות האלה, אבל שמרתי. עדיין מדובר בבצק שמרים שאני מאוד אוהבת, עם מלית קקאו שאני מאוד אוהבת, ובסוף אני עדיין מספיגה את הכול במי סוכר, בדיוק כמו ב'מרציפן'", הסבירה גולדברגר, "זאת קריצה מודרנית, אבל הבסיס נשען על הדברים שגדלנו עליהם. נזהרתי".
גולדברגר בת ה-28, שף-קונדיטורית שעבדה בין היתר במונא ובקיטשן מרקט ובמסעדת וויס, ניגשה לפרויקט הזה בכבוד הראוי לו, אבל ידעה היטב שלפעמים רוב זכרונות הטעם שלנו הם נוסטלגיה סכרינית ותו לא. או במילים אחרות - נסו להכין עוגה ישראלית עם מתכון מפעם, ואז נסו ליישר אותה.
"יש דברים שהם על-זמניים מבחינתי כמו עוגת ביסקוויטים ורוגלעך, שאותם אני גם עושה בבית היום, ושמחתי מאוד להתעסק גם עם עוגת קצף וקצפת. לא הכנתי כזאת ולא ראיתי אותה אף פעם במסעדות והיה כיף להעלות את זה מהאוב", סיפרה, "אלה דברים שנוגעים בעבר ובהווה ואני אמשיך אותם הלאה, לגמרי. כולם רוצים להיזכר בעוגה של אמא ושל סבתא, ואני רוצה להאמין שזה יעלה ניחוחות של בית. בית אישי, ובית ישראלי".
פופ-אפ קינוחים נוסטלגיים, 27-28 באפריל וגם 04-05 במאי, קפה אסיף, לילינבלום 28, תל אביב. את הקינוחים ניתן יהיה לרכוש בטייק-אווי, או לאכול במקום. מחירים: 6-54 שקלים