את מסעדת הניצחון באשקלון אין אשקלוני שלא הכיר, או רומני (ואם אתם גם וגם, אז ברור שהכרתם) ככה זה כשהמסעדה הייתה כל כך ותיקה ונקראה על שם הניצחון במלחמת העצמאות.
המסעדה הרומנית ההיא נפתחה בשנות החמישים על ידי ישעיהו לייבושור, קצב במקצועו, ובמשך השנים הצטרפו אליו כשותפים בני הזוג יוסף וגבריאלה (גבי) הייניק. היא שכנה במדרחוב של אשקלון בתקופת הזוהר של המסעדות הרומניות בארץ, שהיו שוקקות חיים ורוטב השום זרם בהן כמים, וגם היא ידעה ימים יפים כשאירחה במשך שנים את העדה הרומנית ורבים שאהבו את האוכל המזרח אירופאי שלה.
השנים עברו, רוב המסעדות הרומניות נסגרו, ישעיהו פרש ולפני ארבע שנים גם יוסף וגבי רצו ללכת בעקבותיו. מכיוון שלא היו מוכנים לתת לדור ההמשך את המסעדה, כי העבודה - כפי שיודע כל מסעדן - קשה ולא מתגמלת, המלצרים הוותיקים של המסעדה לקחו את המושכות לידיהם. המציאות דאז הכתה בהם, כי בלי הזוג הייניק זה לא היה זה, והמסעדה ההיא נסגרה בצער רב. שלא כמו במקרים רבים אחרים, אצלנו, זה לא סוף הסיפור.
לא הרבה זמן לאחר מכן פשטה שמועה באשקלון. חני, הבת של גבי ויוסף, פתחה מעין מסעדה בחצר הבית שלה ומגישה שוב קבב שיד אלוהים (הרומני כמובן) נגעה בו, איקרה תוצרת בית מדגי קרפיון, כבד קצוץ וקינוח פאפאנש מטוגן (הסופגניה של העדה) עטור קצפת ודובדבנים חמוצים.
המקום כיוון לקטע של לבוא-לחטוף-ללכת, או לקחת בטייק אווי, ופחות כמסעדה של ממש. מה עוד שהקורונה הגיעה ובכלל כל היוזמה עברה בעיקר למשלוחים.
אז כיוון.
מה רבה ההתרגשות כששמעתי שהניצחון נפתחה שוב. טוב, לא בדיוק המסעדה עצמה, אלא "הניצחון של חני", שם מלא משמעות, לא באותו המיקום ולא על ידי יוסף וגבי, אלא חני עצמה שפתחה את המסעדה - חדשה יותר, מודרנית במידה, אבל עם כל הלהיטים המוכרים והמעולים בתפריט.
המסעדה שוכנת בין השוק החדש לשוק הישן בעיר, ואם המסעדה המקורית ההיא, עם כל הוותק שלה, נתנה הרגשה של רומניות מפעם, "הניצחון של חני" לוקחת את העיצוב הידוע של מסעדות מהז'אנר (נו, אתם מבינים למה הכוונה, מפות אדומות, כל מיני חפצי נוי מסורתיים על הקירות) לשלב הבא,.
המוזיקה מדברת יותר לקהל הצעיר והצ'ייסרים נשפכים, לא פחות מהר מרוטב שום. "המסעדה עדיין מתכתבת עם רומניה", מספרת חני בחיוך רחב, "אבל המטרה שהיא תהיה יותר אקטואלית ועדכנית".
לשאלה מדוע אחרי כל השנים היא בכל זאת לא שמעה בקול ההורים ונכנסה למים העמוקים של עולם המסעדנות, חני עונה, "מיציתי את השגרה להיות מנהלת שיווק ומכירות בחברה גדולה ודפי בת זוגי הכניסה בי את הכוחות לפתוח קודם כל את המיזם אצלנו בבית ולאחר מכן את המסעדה הזו. אני יודעת שבסוף יש קהל לאוכל טוב מזרח אירופאי. אני רואה אותו, גם חבר'ה בני עשרים פלוס שמאוד נהנים מהאוכל ביחד עם ההורים".
לדבריה, "אולי המבוגרים מזמינים מנות יותר מסורתיות והצעירים קבב רומני, אבל האהבה לאוכל משותפת. אני גדלתי במסעדה המקורית, הייתי מגיעה לשם כל יום כילדה לאחר בית הספר, אוכלת שם ארוחת צהריים ומכינה שיעורי בית על שולחן בפינה. אני יודעת מה עולם המסעדנות דורש ואני מכירה אותו היטב".
בעוד אנו משוחחים, ניגשים אל חני כל הזמן אורחים משולחנות, זוג מבוגר עם מבטא שאי אפשר לטעות בו מציין "שהפפנאש שלך אפילו יותר טעים משל אמא שלך", בחור צעיר לוגם מרק בשתיקה, מחייך אל אבא שלו, בעוד האבא כבר מתקין להם שפריץ מסורתי (יין לבן פשוט עם סודה).
הצצה מהירה בתפריט תעשה טוב גם למי שלא מכיר את המטבח הרומני על בוריו, עם מנות ראשונות כמו כבד קצוץ מעולה (36 שקלים) סלט חצילים רומני (32 שקלים) אותה איקרה (42 שקלים) וגם טחינה הר ברכה (22 שקלים) ומרק צ'ורבה או שעועית (38 שקלים).
בקטגוריית המנות העיקריות תמצאו כנופייה משולשת של קבבים שמנמנים שהיו לא פחות ממעולים (70 שקלים) כרוב ממולא שהפתיע אותי בטעמו העדין (46 שקלים) ואפילו צ'וריסוס, למי שבכל זאת מחפש טעמים דרום אמריקאים (70 שקלים).
"בסוף אשקלון זה כמו משפחה גדולה אחת, ולא משנה מאיזו עדה אתה", מציינת חני בחיוך, "אפילו את הלוקיישן הזה מצאנו במקרה לאחר שכבר נואשנו. מאיר סרוסי, איש עסקים מקומי ובעל הנכס, נפגש איתנו במקרה בניחום אבלים והביא אותנו לפה, הוא ממש התעקש שאנחנו נפתח פה את המסעדה, והוא צדק".
הניצחון של חני, יכין 1255, אשקלון, 050-2005810