מרחוק, לימאני נראית כמו מבצר, והתחושה הזאת לא משתנה במילימטר כשמתקרבים אליה. קיסריה הרי עושה לך את זה כבר שנים - משדרת הדר מפואר של פעם וזכרונות של ממש מהימים שבהם התהלכו בינינו ענקים של ממש.
והכניסה אליה מהכביש המהיר מתווכת את הרגשות הללו היטב, מרימה אותן, ומרימה להן. אתה נפרד מהטראפיק ועולה על המחלף, נוסע מערבה ונותן לאוטו להאט באופן אוטונומי. החלון נפתח כמעט מעצמו, המלח מדבר, וכל היוקרה שמשדר היישוב הזה בשגרה נמהלת ברוח הימית, ונמסה למכנה המשותף הקולקטיבי-תמיד. מים, שמיים, אוויר. ומבצר שמספק אותם, נמל בית.
מים, שמיים, אוויר. לימאני
האגדה המקומית מספרת שאסף צוונג הגיע לפני יותר מעשור לנקודה הכי מערבית על אדמת קיסריה, קיבל רסיסי מים וקצף גלים בכינון ישיר לפנים, והתאהב.
סביר שהמציאות הייתה מעט פחות רומנטית מסיפור המעשה הזה, אבל יותר סביר שהיא לא הייתה מאוד רחוקה ממנו. נסו אתם להגיע לכאן ולא להתחיל לדבר בשפה יותר מליצית, לדמיין את כל אישורי הבנייה ומתווכי הנדל"ן שהיו סביבת היומיום של הורדוס, ולתהות בקול רם - קול של במה והצגות - כמה סיפורי אהבה יצאו מערב של תרבות באמפיתיאטרון הסמוך.
התשובות לכל אלה, כפי שיודע כל מי שעמד פעם עם הגב לשם ועם הראש לים, הפוך בדיוק ממאיר אריאל, הן פשוטות אך בהירות, עממיות מאוד וחדות בהתאם. לכאן, בדיוק כמו אסף, באים להתאהב. להתאהב מחדש.
לימאני יודעת את כל זה, ומנצלת את הטופוגרפיה כדי להראות לך שהיא יודעת. האבנים והטיפות כאן כדי לשרת את הרגע, וכך גם הכיסאות והשולחנות. אין טעם בעיצוב-מיליונים כשיש מול העיניים נוף במולטי-מיליונים, אבל גם אין שום כוונה לזלזל בך, חלילה.
במקום זה, יש ארבעה חללים שונים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו של התרחשות גלים - חדר פנימי סגור ואינטימי, לימים שבהם הגשם (או השמש) מכים, בר קטן מעץ קז'ואלי שמביט צפונה, מרפסת פתוחה על המים וגם רצועה צרה ונהדרת של לשון יבשה ומזח, שהיא הכי יוון שיש, כולל הטיפות המלוחות.
כל הנקודות האלה, ולא משנה באיזה יום ושעה תגיעו, ממגנטות בהייה, מאיטות דופק, משדרגות יום.
החוכמה הגדולה של לימאני (נמל ביוונית, כמובן) היא לא לרקוד בציניות על הנוף ולא להצדיק קלישאות על מלכודות תיירים. לא להיות גרידית ולא קפוצה. להיפך. המחירים מפתיעים, והגדלים נדיבים, והם מפתיעים יותר ונדיבים יותר כנשזכרים כמה עולה מה שעולה לאורך רצועת החוף היקרה מאוד של ישראל.
הכנסת האורחים, בהתאם, מזכירה מקומות דומים דווקא בחו"ל, מארצות הברית ועד איטליה. אף אחד לא מתיימר כאן לעשות "כפרי" ו"קטן", אבל השירות חם, כן, ובשלב מסוים - היה מעורב בזה אלכוהול, אני מודה - אתה קצת מתחיל לתהות איפה השארת את הדרכון שלך. השניות הספורות האלה, בודדות ותחומות בזמן, שוות את כל הנסיעה, וכל הסיפור בעצם, לא?
התפריט של עוביידה אמארה, כצפוי וכראוי, מתחיל עם ראשונות שמסלילות אותך בטבעיות לפתיחת שולחן. פוקאצ'ה שמנמנה וחמימה עם סלסת עגבניות, לאבנה ודואה (29 שקלים), ספנקופיתה מטוגנת במילוי גבינה בולגרית ומנגולד (48 שקלים), סלק וחציל, צזיקי סמיך וסקורדליה (28 שקלים) - כל החשודים המיידיים, במסדר זיהוי שמתיישר לך מול העיניים, והפשע היחידי שבו הוא חשוד הוא, ובכן, רצח דיאטה.
עם אלה יש גם סביצ'ה דג (63 שקלים) מצוין בטעמיו, קערת קלמארי מטוגן ושרימפס עם חמאת צלפים, סלט יווני כמו שצריך, צלחת חריפים שאין בלעדיה וגם יציאה כיפית במיוחד בדמות סלט ים חם, עם קוביות דג מטוגנות, מנגולד, בצל, עגבניות וטחינה. קצת ישראל, קצת יוון, קצת איטליה וקצת ספרד, והנה הים התיכון שסיפרו לנו עליו, ממש מול העיניים.
העיקריות ממשיכות את הקו ברוחב - לב והיצע - אם כי בשלב הזה אתה מעט סקפטי באשר ליכולות הקיבול שלך.
יש פה לברק שלם צלוי, למשל, פילה דניס עם גרגירי חומוס ויוגורט, ניוקי שרימפס ברוטב חרדל שמנתי (114 שקלים), "קסרול ים" עתיר מולים, ראשי קלמרי ושרימפס, פלטת פירות ים ליחיד או לזוג (114-232 שקלים) וגם שידוכים נוספים של פסטה וכוכבים ימיים - מריזוטו דניס ושרימפס ועד פפרדלה סלמון, בואכה סטייק למי שמתעקש על בשר כעת, סופלקי פרגיות וגם מוסקה שמתיכה חצילים, ראגו, בשמל ומוצרלה.
ולפעמים יש גם תפריט טאפאס, שהוא מנות "קטנות" במחירים קטנים, עם המרכאות במקומן בדיוק בגלל מה שאתם חושבים. לא קטנות בכלל, במחיר שהוא אכן קטן. ברוסקטת דג (29 שקלים) או פאן קון טומאט (27 שקלים), סלט תמנון עם עגבניות ותפוח אדמה (42 שקלים) או סיגר דג (37 שקלים). חגיגה חוץ-תפריטית, ותוך-בטנית.
לימאני משחקת היטב בין העונות ובין השעות, בין הימים ובין הזמנים. היא יודעת לתזמן קוקטיילים קרים לשקיעות כתומות וקנקני סנגריה חמים לבריזה קרירה. היא הגם וגם שהוא לא פשרה מפה ופשרה משם, אלא תחושת הביטחון המאוד מבוקשת, ומאוד חריגה, של כנסו לאוטו וסעו, וכשתגיעו הכול יהיה בסדר.
מול המים, ומול הרוח, על איזה כיסא שלא תבחרו לשבת, התחושות האלה רק מתחזקות. אולי זו ההיסטוריה של המקום, אולי זו ההיסטריה של המקום. ואולי זה המבצר.
לימאני, נמל קיסריה, 04-6100022