אם מנקים את רעשי הרקע - תכניות בישול, תופעות אינסטגרם, אייטמים במדורי הסלבס, סטורי, רילס, טיק טוק ושאר מַרְעִין בִּישִׁין - נשארים עם גוורדיית שפים שכל זה לא מעניין אותם. הם באו לפתוח מסעדות, לבשל הכי טוב שאפשר ולארח כמו שרק הם יודעים, משל השנה היא 2004 ולא 2024.
אחד מהשפים האלו הוא גיא פרץ. כנראה שלא תזהו אותו ברחוב, ותל אביב לא אומרת לו "היי הי" בהשקות, אבל אם אתם אוהבים לאכול טוב בין אשקלון לאשדוד והמושבים שבסביבה, אתם בוודאי מכירים את השם כבר שנים ארוכות.
פרץ, שמאחוריו אינספור מסעדות במתחמים מעוצבים ומלונות, מדליות בתחרויות שפים בחו"ל וייעוץ קולינרי למסעדות גם פה וגם מעבר לים, והרשימה עוד ארוכה, פותח אולי את הפרק "הצפוני" ביותר בחייו, כשסניף נוסף של "סלון יווני", המסעדה התל אביבית שלו שמתמחה במטבח היווני, מגיעה למלון דניאל בהרצליה, ממש על הים. המטרה - לרומם את מצב הרוח, דווקא עכשיו, גם בצל הטראומה הלאומית והטראומה האישית שהוא עצמו חווה.
"לפני חמש שנים פתחתי את 'סלון יווני' במתחם סי אנד סאן. המטרה הייתה להביא בשורה בתחום הקולינרי היווני", סיפר, "ייעצתי למסעדות ביוון וראיתי איך הישראלים מתחברים הכי טוב לאוכל יווני, ולהוויה של הטברנות. המטרה הייתה לפתוח מסעדה שלוקחת אותך לשלוש-ארבע שעות לשם, השולחן שלך משמונה בערב עד חצות. אין מארחת שתציב לך גבולות של זמן. מגיעים עם חברים, מתחילים לאכול, לדבר, ברקע נעימות בזוקי, ומתחממים לאט לאט עם זמרים יוונים".
ואפשר לומר שעכשיו, אחרי שהגעת לתל אביב, קרץ לך להצפין יותר?
"אפשר לומר זאת", הוא מחייך, "סלון יווני בהרצליה מציגה חוויה מוגברת - יותר יוון, יותר גדול, יותר על הים, יותר מפואר, ממש לגעת במים. במסגרת החוויות של חמש השנים האחרונות, עשינו את הדבר הכי מושלם שאפשר - הקרבה לים, הגודל, המנות, הקונספט של המסעדה. גם פה המטרה היא להתנתק ולהרגיש ביוון".
כשאנו ממשיכים לשוחח, הוא מתחיל להתפייט על הצד הקולינרי. "יש לנו חומרי גלם סופר איכותיים, והכול בעשיה פשוטה ומדויקת. זו התורה של המטבח היווני, שכל מי שביקר ביוון מכיר ואוהב - ירקות טריים-טריים שלא שהו אפילו במקרר, כנ"ל עשבי התיבול. אנחנו עובדים עם דגה מקומית סופר טרייה ואיכותית. יש לנו מטבח פתוח לעיני האורחים, חותכים ומתבלים על המקום. דגים נאים, מטוגנים, גם קצת פיוז'ן יווני, על אותה השפה ועל אותו הרעיון".
לדבריו, "אנחנו רוצים להציג טברנה אבל עם כלים יפים, שהכול יהיה נאה ומרשים. המקום מדהים וערוך יפה. במשך שנים היו כל מיני מקומות יוונים, כאלו שצובעים קיר בכחול ואומרים לך 'זה יווני'. אצלנו תגלו תוכן מוזיקלי ותוכן אמנותי. כל חצי שעה יש התרחשויות, ריקוד זורבה, מופע תופים של המלצרים ביחד עם האורחים, ועוד הפתעות".
לכל מי שגדל ללא אבא יווני שהיה רוקד בחתונות עם החברים והדודים, תוך שבירת צלחות וחושש לבוא ולהרגיש אאוטסיידר, פרץ מרגיע. "גם אני לא יווני, המסעדה מיועדת לקהל שהוא תייר באתונה, לא דווקא לחובבי יוונית מושבעת. אתה בא להרבה יותר ממסעדה, לחוויה של מוזיקה, צבעים טעמים, וניחוחות".
את המסעדה הזו פרץ פותח לראשונה ללא יד ימינו בעשרים השנים האחרונות, אלי אוזן זכרונו לברכה, שף מוערך גם הוא ממושב גילת בנגב המערבי. מוקדם בבוקר שביעי באוקטובר הוא יצא עם אביו אריה לדוג בחוף זיקים, כמו שנהגו בכל שבת בעשרים השנים האחרונות. ההודעה האחרונה שבני משפחתו קיבלו ממנו הייתה מהמיגונית בחוף ב-6:45 בבוקר. חצי שעה לאחר מכן, פשטה חוליית מחבלים על החוף. אלי ואביו נהרגו.
"בכל פעם שאני פותח מסעדה, חברים מהעבר מגיעים לתת יד, כאלו שאוהבים וזוכרים אותי. חבר'ה מגיעים לפה לעזור וישר שואלים איפה אלי", סיפר בכאב, "זו צביטה בלב כל פעם מחדש. הוא היה האדם הכי יקר לי בעולם חוץ ממשפחתי, יד ימיני מעל עשרים שנה, עברנו כברת דרך כל כך ארוכה עם כל כך הרבה חוויות, שגם אם אכתוב ספר זה ימלא כמה פרקים. איפה לא היינו - תחרויות בינלאומיות, לימודים, השתלמויות, פתיחות של מקומות".
הוא חוזר אחורה 22 שנים, ומשחזר. "יום אחד הוא התקשר וביקש לבוא ולהיפגש איתי, הוא נתקל בי, במסעדה שעשיתי לה ייעוץ קולינרי. הגיע ואמר לי שהוא רוצה להיות יד ימיני. מאז צברנו אינספור חוויות. אלי הוא מושבניק, קצין בחיל הים, אדם חזק! במשך שבועיים הוא היה מנותק קשר ולא ידעו אם הוא חטוף או הרוג. דמיינתי אותו נהיה חבר של החוטפים, מבשל להם ונהיה אחד מהם עד שהוא יחזור ואז נצחק על זה. לצערי הסוף היה עצוב. בכל צעד בחיי אזכור ואנציח אותו", סיכם והוסיף שהמסעדה תעביר 5% מרווחיה לעמותות הפועלות למען חיילי צה"ל, כדי להנציח את זכרו.
סלון יווני, אלי לנדאו 60, הרצליה, ראשון-רביעי 18:00-23:00, חמישי 18:00-24:00, שישי 12:00-15:00