ג'ונגל או לא ג'ונגל, הרושם הראשוני של "קולולו" הוא דווקא קריר. מסתבר שהפינה הימנית של הבר, זו שקרובה לחלל המרכזי ולדלת הכניסה, היא גם אמצע הדרך שבנתה לעצמה תעלת רוח פנימית. כך, נוצר ריקוד קטן וחמוד למדי, שבו אנשים מתיישבים שם, ומיד מטופלים על ידי הצוות היעיל. קודם בהתנצלות, אחר כך בצ'ייסר ולבסוף - אין ברירה, קשה מאוד לשבת על נקודת הקיפאון הזאת - במעבר למקום אחר.
וכל זה רק כדי לומר בקטע הכי טוב שיכול להיות שבר הקוקטיילים החדש הזה עושה הכול כדי שיהיה לך נעים. הוא בנה פינות ישיבה מצטיינות בעיצובן, הרים ותיכנן מספיק אופציות כדי שכל הרכב משתתפים יהיה מרוצה והצליח לחבר את כל הכיסאות וכל הנוכחים לאותה חוויה.
והחוויה הזאת עובדת.
ההשראה של "קולולו" נשאבה מלונדון וממדריד, ומטיול שערכו אנשיה דווקא בדובאי, המקום שאליו מגיעים כל הלהיטים המוכחים, אחרי שעברו את מבחן היבשת הישנה.
הקונספט הוא טרופי אבל קלאסי, מעין שיוט רגוע על נהר האמזונס, עם אשד פרוע שמדי כמה דקות מפיל אותך ומרים אותך לסירוגין, לרוב באמצעות קוקטייל ואוכל שמגיע צמוד אליו.
אתה מביט מבחוץ בנעשה, פוזל ימינה ושמאלה למתחם החי והחיוני הזה של פתח תקווה, ותוהה איך כל זה יתחבר בפנים, האם לא עברנו כבר לפני כמה שנים את שלב הכוסות המעוצבות בהגזמה שיוצאות מהבר, ומה הסיכוי שזה יעבוד דווקא פה.
התשובות, למרבה השמחה, הן "איכשהו", "בטוח", "קטן אבל יש הפתעות בחיים ובוא פנימה כבר כמה לעזאזל אפשר לחפור עוד לפני הכניסה".
הקוקטיילים, פרי ראשו והשתוללויותיו של טל גנץ, מסלילים אותך לאחד מארבעה כיוונים - חמוץ-מתוק, "Uplifters", "My Way or the Highway" ו-"Ku Favourites".
הראשון (52 שקלים) כולל, בין היתר, "Sassy Red" (וודקה קטל 1, ליקר ליצ'י, סירופ תות, מיץ לימון, מיץ רימון, "K Smash" (ג'ין טנקריי 10, שרטרז ירוק, סירופ מלפפון ובזיליקום, מיץ ליים, רוזמרין ופלפל אנגלי) וגם "מיול ים תיכוני" (וודקה קטל 1, ליקר סמבוק, סירופ יוזו, ליים, ג'ינג'ר ביר)
האגף המרים (52 שקלים) מציע "מלבי אקספרס" (רום קפטן מורגן, רום פלנטיישן, אננס, קמפרי, מחית פסיפלורה, מיץ תפוזים, עשן עץ אלון) ו"סאמר טי טיים" (רום קפטן מורגן ספייס, סירופ אגוזי לוז, פלרנום, מיץ אננס, מיץ תפוזים, קוויאר תות).
הקטגוריה השלישית (56 שקלים) היא מעין טייק מקומי על קלאסיקות כמו נגרוני מיושן בחבית עץ שמשתמש ביין מתובל, "ראשן שפריץ" (וודקה בלוודיר, וורמוט יבש, סירופ יוזו, ליים, טוניק) ו-"Devil in Disguise" (ג'ין גורדונס ורוד, אפרול, סירופ גינס וסומק, ליים וטוניק).
האחרונה (54 שקלים) לוקחת מכאן ומשם לכדי עירבובי "ווילד אוסקר" (רום פלנטיישן 3, ליקר תפוזים, רוזטה, מיץ לימון, מיץ אננס), "פאוור סלאם" (קוניאק הנסי VS, ליקר תפוז דם, מיץ ליים, סירופ אלדרפלאור) וכן "פרפל קולדה" (רום קפטן מורגן, סירופ קוקוס, מיץ אננס, חליטת אפונת הפרפר).
לבד מאלה, יש גם חמישיית מוקטיילס מושקעת וגם רצון טוב של הברמניות להיענות לכל בקשה. כן, גם אם מתיישבת על הבר מישהי ומבקשת "את הקוקטייל הכי מתוק שיש לכן", ואז מבקשת עוד קצת מי סוכר. סיפור שהיה באמת, ושאותו אני עדיין מנסה גם לשכוח וגם לזכור לתמיד, בו-זמנית.
תפריט האוכל, בהובלת צבי אבישר, יודע את תפקידו ומרים קונסטרוקציה מצוינת של ריפוד לאלכוהול, ותמיכה לנפש. הוא עושה את זה באמצעות קלאסיקות וזוויות עדכון קטנות של אקשן, וגם בעזרת גודל מנות בלתי הגיוני בעליל, ענקי ומוגזם, שסוף סוף הצדיק את השימוש במילה הגסה "שרינג". ברצינות, תל אביב צריכה להגיע לכאן, כעיר וכקולקטיב-אוכל, ולנסות לסיים מנה.
יש כאן "פופ קורן" שהם גרעיני תירס טריים שגולחו מהקלחים וטוגנו בטמפורה, ואז הוגשו לשולחן בפורמט הר עד שלא הייתה ברירה וביקשנו מהמלצרית לפנות אם מישהו כאן רוצה שנטעם עוד משהו (42 שקלים), "טירידיטו וואחקה" (קרפצ'יו דג עם ויניגרט פיקו דה גאיו וזעתר טרי ויבש, 56 שקלים), ניוקי תפוחי אדמה עם רוטב בר בלאן ולימון פרסי (64 שקלים), פרעצל עם תבשיל אסאדו (72 שקלים), גירוס דג (פילה לברק מפורק עם עשבי תיבול טריים על לחם שטוח ויוגורט עזים, 88 שקלים), "סיגר קריבי" אימתני עםבשר בקר וצ'אטני מנגו וגם "סנדו קובני" (קורנדביף, איולי שום, ריבת בצל, צ'יפס וקורנישונים, 64 שקלים).
מדובר באוכל מיטבי לשיטפון האלכוהול הצפוי כאן, בכמויות שהמילה "נדיבות" עושה להן עוול, ובמחיר שלא יוכל לחנות בכחול-לבן 12 דקות נסיעה מכאן מערבה. ולמה שירצה לנסוע לשם בכלל?
"קולולו" הגיח לעולם עם שאיפות גדולות, אבל בלי הרבה הצהרות מפוצצות. הפער הזה, בין מה שרוצים שיהיה פה ובין מה שלעולם לא יהיה פה, הוא המלכודת שאליה נופלים מרבית העסקים החדשים. אבל לא הוא.
השירות קשוב ומקשיב, לא מחנך ולא חופר. הקוקטיילים טובים, מגוונים וצבעוניים בדיוק במידה - קצת עניין שנכנס לחיים שלך, ולא השתוללות גימיקית מיותרת. האוכל מצטרף ומעלה, ואפילו הדי ג'יי בא בול, מהסוג שאתה כמעט לא שם לב אליו, ואז לא מבין איך לא שמת לב אליו עד עכשיו.
פתח תקווה, מיותר לציין, איננה מדריד. להערכתי היא גם לא חולמת להיות. במקום זה, יש לה בר קוקטיילים חדש שתפור היטב בדיוק איפה שהוא. כן, כולל הפינה ההיא על הבר.
קולולו (KULULU), שחם 36, פתח תקווה, ראשון-שבת מ-17:00 (ושעות שמחות עד 19:00), 077-9800344