בסוף, וכנראה גם בהתחלה, זה החיבוקים. אין דרך אחרת לזקק את זה.
אתה יושב על פינת הבר ברוטצ', כך שהזווית נותנת לך פנורמה של פנימה והחוצה, לתוך המטבח והרחק לרחוב, וצופה במתרחש בהשתאות מסוימת. אנשים באים והולכים, חלקם אפילו לא מתיישבים פה, אבל כולם נעצרים לקצת. כו-לם.
האם זאת אסיפה קהילתית בקיבוץ רוטשילד שבראשון לציון? ישיבת דירקטוריון בסטארט-אפ שכולם בו חברים מהצבא? הוסטל פרואני שבדיוק מסיים לארח טורניר "יניב" גועש?
רוטצ', אתה מניח הנחות, הוא קצת מכל אלה, וגם הרבה דברים אחרים, אבל המכנה המשותף ברור, והוא אפילו לא דורש את אותה תנוחה גבוהה על הבר הפינתי. בסוף, וכנראה כבר בהתחלה, אלה חייבים להיות החיבוקים.
הבר-ביסטרו-מסעדה (וגם קצת בית קפה, למה לא, בעצם?) מצליח כבר כמעט שנתיים לאזן את עצמו בין כל המשימות האלה, לערבב בטבעיות מקסימה בוקר ולילה, להגיש בראנץ' כשחשוך וקוקטיילים כשהשמש עדיין לא זורחת במלוא הכוח, ולא לאבד מהחן הטבעי שלו על הדרך.
החיבוקים ההם, אגב, מעניינים רק את לקוחות הפעם הראשונה, וגם זה בספק. מלצריות שאומרות שלום ללקוחות קבועים, נגיד, ובעלים - איתן פלימן, בן שמולביץ, יוני שטאוברג ונמרוד מזרחי, ארבעה חברים כמובן - שמברכים ככה כמעט כל מי שנכנס, צוות מטבח שיוצא החוצה לחבק מישהו שממתין לטייק-אווי ונשבע שראיתי אפילו שליחים מתאחדים בחיבוק עם קולגות. בשלב הזה של הערב, עם זאת, יכול להיות שאלה היו פשוט הקוקטיילים, או הצ'ייסרים. לא ידעתי כמויות נדיבות כאלה בערים אחרות, ולא ניכר שמדובר באיזשהו יחס מיוחד, אלא בסטנדרט. חיבוקים, כבר אמרנו.
התפריט, כמעט מיותר לנחש, עושה גם וגם, הרבה מזה והרבה מזה, וגאה להצליח בלי להפיל אף כדור על הרצפה.
זה מתחיל בבראנץ', מושג חמקמק בדרך כלל שנעלם עוד לפני שהסופ"ש מעלה הילוך, ופה פשוט מיישר קו עם התשוקה הקולקטיבית הישראלית ומוגש כל יום, עד השעה 20:00. כן, זה שמונה. כן, בערב.
יש פה "בונז'ורנו" (קרואסון חמאה פתוח במילוי סלט ביצים, סלמון מעושן, חסה לליק, עגבניה, בצל סגול וירוק, וגם סלט קטן בצד, 48 שקלים) שעושה כבוד לקארין ז'ורנו, לקוחה קבועה שנרצחה במסיבת נובה הארורה, שתי אופציות מושחתות של גרילד צ'יז (עם מוצרלה, צ'דר, פרמזן ואיולי כמהין, ובגירסה צרפתית יותר, רווית גבינת בושה), טוסט אבוקדו על לחם מחמצת, בייגל סלמון ורפנץ' טוסט בריושי, אגז בנדיקט צהובות ונוזליות וגם ארוחת בוקר עם קפה (69 שקלים), מהסוג הנפלא של שתי ביצים לבחירה והרבה דברים קטנים לידן, ובעיקר מהסוג שתמיד בא לך בערב, וכמעט אף פעם אין.
תפריט הערב "הרגיל" מתנהל בעולם כאילו אין בראנץ', ועם מספיק ביטחון עצמי כדי לתחזק את ההתעלמות הזאת.
יש בו מנות פתיחה (ענקיות, בכל זאת יצאנו מתל אביב) דוגמת חציל וכדורי פולנטה (46 שקלים), עוגנים ראויים כמו צלחת לאבנה וכרובית מטוגנת, עלי גפן ממולאים ופטה כבד עם ריבת עגבניות שרי וגם הר של צ'יפס עם גבינת פטה מגורדת ופטרוזיליה (34 שקלים).
שישה סלטים גדולים זוממים עליך בהמשך, כולל משחקי בוראטה וקערה גדולה של עירבוב פפאיה תאילנדי, ואיתם שעשועים טריים של קרפצ'יו (בקר או דג), סשימי עם רוטב יוזו הדרים וגם סביצ'ה מצוין, על לאבנה סמיכה. ופוקאצ'ה בצד גם כן. בכל זאת.
האגף החלבי נע היטב בין ניוקי עם רוטב ערמונים שמנתי ורביולי בטטה, טורטליני ממולאים גבינות ומנגולד ומה שמכונה כאן "רוטצ'פורי" - משחק מילים שמחביא יצירה כמעט פורנוגרפית, המאחדת בצק חצ'פורי, גבינה מותכת, ביצים עלומות, גבינת צ'דר, רוטב קיסר , גבינת פטה מגורדת, בלסמי מצומצם ועירית. אתה נרתע, אתה נמנע, אתה מביט בדבר הזה עובר מול העיניים, ואז, כבמטה קסם שמחבר געגוע לחיים הסטודנטיאליים שפעם היו שלך, ולמאנץ' שתמיד כדאי שיהיה שלך, אתה מוצא את עצמך שם. לגמרי שם.
העסק מתרומם עוד קצת עם בשר, ולא מעט ממנו. כריך חזה עוף סולידי, רוסטביף' בג'בטה, נקניקיית צ'וריסוס ענקית בקרואסון-פרעצל, שתי גירסאות המבורגר - קלאסית ומפלצתית - וגם שניצל בצלחת. כלומר, נדמה לי שהייתה שם צלחת, כי השניצל היה מהסוג השמיכתי-זוגי, עם השוליים ואותן תנועות ידיים שלא יודעות מאיזה זווית להגיע כדי להתמודד הכי טוב עם הגודל.
שבעה קינוחים חותמים את פרק האוכל ועושים את זה בדיוק כמו שחשבתם שהם עושים את זה - מוגזם, גדול ומתוק כמובן.
יש פה "פיסטאצ'יו" (קרם פיסטוק אפי על קראמבל עוגיות, גנאש פיסטוק ושוקולד לבן, קצפת וניל ושברי פיסטוק, 52 שקלים), פיסה רחבה של קראק פאי חמאתי, עוגת גבינה-אוריאו, "שוקו פאי" טבעוני וגם טארט ברולה שמצליח לעשות רך ופריך בו-זמנית.
המעטפת של כל הטעים והנדיב הזה היא בר עובד, הכי אקטיבי שיש, שהוא גם מוקד האנרגיה של המקום וגם, כנראה, המקום שבו הלב שלו פועם הכי חזק בחלל. מהפינה שלו אפשר לראות, ואפשר לזהות, את הדרך ואת העבודה הקשה שהיא מצריכה, את האנשים ואת הקשרים שהיא יוצרת. ואת החיבוקים גם. כל כך הרבה חיבוקים. בצדק.
רוטצ', רוטשילד 64, ראשון לציון, 077-9386287