הדרמה גוברת עוד לפני הכניסה לתוך סנטה. סקוואד נשי שלפני עשור וחצי היה מושך השוואת מיידיות לסקס אנד דה סיטי והיום אפילו הוא יודה שסקס אנד דה סיטי בלתי אפשרית לצפייה (לא זו של אז ובטח לא התועבה שהיא סדרת ההמשך) נתקל בסירוב. מנומס אמנם, אבל כזה שמבהיר היטב שאין מקום.
אני לא יודע כמה סירובים ספגה החבורה הזאת לאורך השנים ויוצא מתוך נקודת הנחה שלא הרבה, כי היא חוזרת לנסות שוב את מזלה, בפורמט של "אולי בכל זאת אפשר להתאמץ". שהמארחת תתאמץ, כמובן, לא הן. זה עובד רק כשואו - מארחת בודקת לכאורה, הולכת וחוזרת, שואלת וממתינה לתשובה - אבל השורה התחתונה זהה.
כפר סבא, לפחות בערב הזה, היא ריאליטי שמחכה להיכתב. שם כבר יש - The Real Housewives of Atir Yeda, ברור - וסצינת פתיחה מותחת כבר נבנתה מול העיניים. כל מה שחסר היה המסעדה ההיא, זאת שכולם רוצים להיכנס אליה. עכשיו גם היא פה.
החוליה החסרה. סנטה
סנטה (Sante`, לחייך, או לחיי הבריאות שלך, בצרפתית) לא באה עם הצהרות ובשורות, וזאת ההצהרה הכי טובה שהיא יכולה לתת, והבשורה הכי מוצלחת שהיא יכולה הייתה להביא.
היא מקפידה להגדיר את עצמה כביסטרו, ומקפידה לנתק את עצמה מסביבתה - המרכז המסחרי אושילנד - אבל הקפדות לחוד ומציאות לחוד. זאת מסעדה מושקעת ונעימה, יפה ומסבירת פנים, בטח בקנה מידה ישראלי ובוודאי כשמשקללים את מציאות האוכל והמסעדנות העירונית. זאת גם, אין איך להתעלם מזה, מסעדה שממוקמת ברחבת הכניסה החיצונית של קניון, ולכן מסלילה את בעלי המכוניות לחנות למטה ולעלות במעליות שקופות ולזמום על המקס סטוק הספק ענקי ספק מפלצתי אחר כך.
יש מעוררי חיך אטרקטיביים יותר, נכון, אבל לזכותה של סנטה אפשר להגיד בפשטות כך - כשהאחר כך הזה כבר מגיע, אתה ממש לא רוצה לדלל את החוויה עם דברים מסין שלא ישרדו את הנסיעה הביתה. במקום זה, אתה עושה את אותה דרך חזרה עם חיוך, וחושב על דברים אחרים, אמיתיים.
המסעדה נפתחה בעיצומו של הקיץ, ומה שעתידה הייתה להיות תקופת הרצה הדרגתית הפכה, כמו אצל כולם, לגיהנום. אסף זרוג, בהתאמה, עידכן את קורות החיים שלו עם שורת "מילואים, מלחמה", וחזר רק אחרי כמה חודשים כדי לבנות מחדש את הגשר מעל המים הסוערים.
הוא עושה את זה, לפחות במבט מהצד, שקט וממוקד. המטבח חצי פתוח, וחלון שקוף בדרך לשירותים מאפשר הצצה (בלתי קריפית, אני מקווה, כי נתקעתי שם דקות ארוכות בוהה) נוספת, אבל המראה כמעט סטטי כמכלול, ופלואידי בפרטים הקטנים - צוות טבחים חדש וצעיר כמעט לחלוטין, מובל על ידי טבח מנוסה, ומונהג על ידי שף שלא מפריז בתנועות ידיים ובדציבלים, והכול יוצא החוצה גועש ומתפרץ אבל לא משפריץ, מהבר למלצריות והלאה.
יש מסעדות של עשור שלא יודעות לעבוד ככה. סנטה כבר מצליחה. וכן, ברור שזה משפיע גם על הטעם.
התפריט נפתח עם מספר דו-ספרתי ומשמח של ראשונות, וממשיך משם לשלושה סלטים, אגף "איטליה" ותשע עיקריות שרובן בשר או דגים. הרבה. הרבה מאוד, עם משהו שכל אחד יכול להתחבר אליו. הצלחות גדולות, וכך גם האוכל שבתוכן, והמחירים מיישרים קו עם תל אביב, אם כי, כפי שניתן להבין מהמשפט הקודם, הם מספקים תמורה טובה הרבה יותר לכסף.
זה מתחיל עם לחם מחמצת עבה וחם עם מוס חצילים וחמאה חומה, שאיכשהו הסתננה לחיינו ללא אזהרה והפכה למוצר יסוד במסעדות, ללא תלונות מצדנו, קונפי כרישה בטאבון עם גבינת סנט מור צלויה ואגוזי לוז (63 שקלים), חריימה ג'מבו שרימפס עם ביסק סרטנים (75 שקלים), ברולה כבד עוף (65 שקלים), סלקים צלויים או קרפצ'יו קולורבי.
לצד אלה, זורח לכיוונך טרטר דג "מקסיקני" (קרקר תירס, אבוקדו, בצל, פלפל חריף, כוסברה ושאטה, 71 שקלים) שמח, אצבעות פולנטה ומוצרלה (65 שקלים) שהן פחות אצבעות ויותר כף יד רחבה וענקית וכמה טוב שהגודל קובע פה, וגם ברוסקטה טאטאקי טונה (75 שקלים) שנבנתה ביסודיות וללא פחד גבהים על ריבוע בריושי עבה, יצקה יסודות איולי פלפל, פיתחה פנטהאוז של נתחי דג צרובים במסגרתם ולא שכחה גג, בדמות אנשובי. מגדלי כפר סבא, עלית.
בשלב הזה, אתה נכנס לצומת ההחלטות הטובות אך העצובות, אלה שיותירו אותך בסופו של ערב מרוצה ותוהה כאחד. ראשונות כאלה, והלחם, שני קוקטיילים מהבר הסופר-מצוין, ואתה כבר לקראת סיום, מול נבחרת גדולה למדי של אפשרויות שעוד לא ניסית.
יש פסטה פירות ים ופיתוי קלאסי יותר של קאצ'ו א פפה (83 שקלים), אבל מהרביעייה האיטלקית לחשו המילים "טורטליני של אסף" (99 שקלים) ודיבורים על עבודת יד, אז הברירה התבררה במהירות. וטוב שכך - מילוי מסקרפונה ומעטפת בצקית בעובי מרשים בחדותו, עם פטריות ובר בלאן, שעשו יחד חורף סמיך ושמנתי על הצלחת.
העיקריות האחרות נעות היטב - כך נראה מהצלחות שיצאו מהמטבח - בין שניצל וסמאש בורגר, שיפוד אנטריקוט וסופלקי פרגית. המלצה על שווארמה דג לבן (פיתה שרופה, בצל מטוגן, טחינה, משואיה, בצל-סומק וסלט עלים, 109 שקלים) עשתה חשק ולבסוף עמדה בציפיות ואכן חישקה את היושבים לסוג ההוא של הישיבה-גלגול שאתה נדרש אליו רק אחרי שאכלת הרבה, ושאינך מצטער על אף צלחת.
תפריט הקינוחים בחר דווקא להתכנס ולהתמקד. יש בו מקלות מרנג עם קצפת מסקרפונה ותותים עם קולי תות ושמן בזיליקום (55 שקלים), עוגת גבינה עם פצפוצי פטל, קולי פטל ופטל טרי (49 שקלים), עוגת שוקולד וגלידת וניל "של פעם" (55 שקלים) ואפוגטו (29 שקלים).
ויש גם "ברולה וניל" עם קראמבל צנוברים וגלידת יוגורט (49 שקלים). עכשיו, אני נמצא כבר בשלב הזה של חיי שאני ממאן להתרגש מקרם ברולה, ומדי פעם אף מגניב איזה "אני עושה בבית לא פחות טוב" פשוט כי הפרסונה שלי לא הייתה מספיק מעצבנת עד אותו רגע. זה, אבל, היה משהו אחר, ולכל הפחות משתיק פרסונות.
הרמז היה במילים "סמי פרדו", והביצוע היה בול. בול ממש. קר שהיה קודם יותר קר, אבל קרמי ולא קפוא-קרחוני, וטעים ועדין ואיזה קינוח וואוו כזה אני אכן לא עושה בבית.
הזוג שישב לידינו על הבר חיסל הזמנה שונה לחלוטין משלנו, וכל הזמן הסתכל הצידה ותהה אם הוא בחר נכון, עד שהמבטים הללו הפכו לדיאלוג המלצות, שכמעט זלגו מצידן להחלפת צלחות ולטעימות הדדיות, לפני שהצבנו גבולות מוסר וטעם טוב.
זאת, לפחות בתחושה, הייתה הכוונה של סנטה. נאמנה לאותן הצהרות בלתי מוצהרות שלה, היא עובדת בלי לבלבל את המוח ובלי להציק. היא לא באה "להביא את תל אביב לכפר סבא", וגם לא לעשות "פריז באושילנד". במקום זה, היא מחייכת ומתייחסת אליך כשאתה נכנס, עוטפת אותך בעיצוב שמשכיח את הנוף הסביבתי שהוא סטנד סוללות וניירות סופגים כדקורציה לחנות שקיימת באמת, ולא שוכחת שבאת לאכול, ולשבוע, ולשכוח, ואז ללכת הביתה ולזכור שאתה רוצה שוב. ריאליטי שמחכה להיכתב, מציאות שנכתבה.
סנטה (Sante'), עתיר ידע 4, כפר סבא, 072-2649288