אתם תצטרכו להאמין לנו כשאנחנו אומרים שזאת עבודה לא קלה, לא קלה בכלל.
להתנסות בכל המוצרים החדשים שיוצאים לשוק הישראלי (ולפעמים גם מחוצה לו), לטעום לפני כולם, משלוחים ועוד משלוחים, שקיות נייר שמצטברות במשרד (ובבית), תחושת שובע בלתי פוסקת.
ברצינות, זה קשה יותר ממה שזה נראה, ואף אחד לא משלם לך על חדר הכושר, או מפצה אותך על תחושת ה-FOMO המתפתחת במהירות בנפש.
לכל הכתבות במדור "חדש על המדף"
עם זאת, מדור "חדש על המדף", על טועמיו, סקרניו וצרכניו הנאמנים, יצא שוב לדרך, נחוש ומוכוון משימה. והפעם - 40 שנות נדודי מדבר הגיעו לסיומן. כן, אנחנו מאוד אקלקטיים.
בתיאבון!
שדה המוקשים שהוא ימי פסח וחול המועד הפיל בעבר לא מעט פיצריות, מאפיות ומעצמות בצק אחרות. השאיפה לרצות את כולם, והיכולת המוגבלת מאוד באמת להוציא את זה לפועל, הובילו כמעט תמיד לתוצאת ביניים שהייתה בדיוק זה. ביניים, ובינונית.
המגמה הזאת עדיין ניכרת, אבל שחקניות חכמות מדלגות עליה בשנים האחרונות באלגנטיות רבה יותר ויותר. מתנהגות כרגיל, עובדות על מה שדרוש שיפור, ולא יוצאות מגדרן כדי להרים מהפיכה רק בגלל האגדה, או ההגדה.
קחו את פאפא ג'ונס לדוגמה.
שגרת פסח. פאפא ג'ונס
רשת הפיצריות המצוינת בשגרה חוגגת פסח עם התאמות כשרות ובצק, ופריסה ארצית מובחנת.
זה אומר שכל סניפיה יגישו תפריט כשל"פ מיוחד - בסניפים הכשרים (ובארבע נקודות נוספות, שהן זכרון יעקב, נתניה, קריות ויבנה) הוא יהיה הבסיס היחידי של הפעילות, ובכל שאר הסניפים הוא יוגש לצד התפריט הקבוע.
מוזר שצריך לכתוב את זה בפסח 2024, אבל מדובר, באופן טבעי לחלוטין, במצב הצבירה הכי נורמטיבי שיש - ללא כפייה, ללא הכרח, ללא מרור. איש הטעים בעיניו יעשה. מרענן.
העבודה נעשתה. פאפא ג'ונס
התפריט עצמו, שפותח כחלק מהיערכות הרשת לחג, מבוסס בעיקרו על בצק ללא גלוטן.
הוא יציע, בין היתר, פיצה קלאסית בהרכבה אישית (39.90 שקלים לאישית, 89.90 שקלים למשפחתית), "היוונית" (רוטב עגבניות, גבינת פטה, בצל סגול, עגבניות טריות, זיתים שחורים, פלפל פפרוצ'יני פיקנטי מעודן וגבינת מוצרלה, 49.90 שקלים לאישית, 95.90 שקלים למשפחתית), "טוליפ" (תירס, זיתים שחורים, עגבניות, פטריות טריות וגבינת מוצרלה), "הצמחונית" (בצל לבן, פלפל ירוק, פטריות, עגבניות, זיתים שחורים וגבינת מוצרלה) וכן אצבעות גבינה (14 מקלות גבינה עם מוצרלה ורוטב שום, שקלים, 32.90 שקלים, עם רוטב לבחירה).
הבצק עצמו עושה את העבודה לכל הפחות. הוא שונה מעט (ובאופן הכי נורמטיבי שיש) מהבצק הרגיל ולא מתיימר לתת את אותה בועתיות-פחמימתית-קמחית ידועה, אבל בכל השאר הוא "סוחב" היטב, גם את התוספות וגם את הציפיות, עם מספיק כבוד עצמי כדי להחזיק מעמד עד סוף החג, ועם סיומת מתקתקה עדינה שמשאירה טעם של עוד.
כל השאר, כמובן, הוא התוספות השופעות והצבעוניות, הרוטב האדום והמוכר (לטובה) והדיפים הממכרים עד כדי מבוכה של הרשת. פחות מזה לכד רשתות רבות. יותר מזה אנחנו ממש לא צריכים.