הדבר הכי קשה שבינדאז גורמת לך לעשות הוא לנסות ולתרגם את השם שלה. בהינדית, מספיק שתגיד Bindaas. כלומר, מספיק להכול. מספיק שיבינו, מספיק שיהנהנו. מספיק שיסכימו. בעברית, אתה מתחיל להסתבך עם מילים ליד וביטויים סמוכים, שיוצרים יחד בדיוק ההיפך מהכוונה המקורית.
כי אתה אומר "קול" ואוטומטית אתה פחות Cool. אתה חושב משוחרר וחופשי והנה כבלת את עצמך. אתה מדבר ומצהיר על חיים של החלטות מנוטרלות ממועקה ואומץ יומיומי נטול דאגות, ותוך שניות אתה תוהה מה יגידו ואם עדיף היה לבחור אחרת.
זה נכון לשם, ואצל בינדאז זה בוודאי נכון למטבח. היכן שאתה מחפש הגדרות ומסגרת, הם מפצירים בך לעזוב, והאינסטינקט המיידי לתייג "אוכל הודי", או לכל הפחות "אוכל הודי מודרני" (שלא לדבר על מילת הקוד המטרגרת "פיוז'ן") נתקל בצלחות אחרות, וביד אחרת, ובחוויה אחרת.
ולכן, בינדאז. כמו שהיא. וכמו שהיא זה טוב.
משם, ומכאן. בינדאז
המסעדה החדשה של נח וישראל יצחק (מא פאו) באזור שוק לוינסקי מנחיתה בארץ - באיחור ניכר עד כדי תמיהה על היכולת שלנו לזהות מה טוב - גירסה תל-אביבית של מוסדות אוכל ותיקים ופופולריים מלונדון ומסידני.
שם, רתמו את עוצמת המטבח ההודי העשיר לחוויה מערבית מסוגננת ומפולטרת. פה, בעזרת יבגני קובל, הוסיפו לתוך המחבתות הגועשות שעל הכיריים גם סיפורי תרמילאות כחול-לבן, וידע מקומי נרחב באשר לתהייה מה הישראלים באמת רוצים לאכול משם, כשהם חוזרים בחזרה לכאן.
התוצאה היא, אם בכל זאת נחטא קצת בהגדרות ותיוגים, היא פחות מסורת ויותר עכשיו, ומשחקים בלתי שגרתיים של שם ופה, בתוך מעטפת גלובלית כמעט בהיקפיה. ד"ש מתת-היבשת, קונקשן באירופה וביקורת דרכונים נתב"גית.
זה מסובך רק כשצריכים להסביר את זה. על הבר, כמו תמיד כמעט, ובעיקר בבינדאז, הכול הופך להיות פשוט יותר, מובן יותר. טבעי.
התפריט קטן אך ממזרי, ומנסה לחבר את כל הנקודות הרחוקות האלה לצלחת אחת. לחם מחמצת ובייגל ירושלמי יושבים כאן עם חמאת אנשובי וצ'אטני (38 שקלים), ולידו מנת דוסה עם חזרת וקרם פרש שיכולה להתחזק בגרבלקס הום מייד (42-72 שקלים), או פאקורה עם חציל, תרד, יוגורט ותמרהינדי (62 שקלים). פתיחה של "הכול בבקשה", שמתחילה לעשות סדר.
משם, מגיעים כמעט מעצמם פורי דג ים (68 שקלים) מצוינים, ירקות צלויים עם קרם כרובית וגבינת פניר, וכיסוני מומו עם פטריות שיטאקי ומה שמוגדר כאן "צ'אטני נפאלי". אמרנו ממזרי, לא? כי אתה עוד לא בשליש הדרך וכבר צריך לעשות חישובי אלימינציה מאתגרים.
העסק ממשיך עם משולש ימי - שיפוד קלמרי בגריל פחמים עם סלט ויוגורט (78 שקלים), קוקי סאן ז'אק נהדרים עם קראסט קארי וקרם תירס (82 שקלים) וקבב דג בקארי דגים (82 שקלים) ומסיים עם בשרניות רצינית לכאורה, אך עם אותה שובבות מטבחית. טרטר בקר עם איולי אנשובי וחרדל שחור (67 שקלים) וטיקה פרגית ג'וסית במרינדת יוגורט עם מלפפונים בגריל (65 שקלים), צלעות טלה בתערובת תבלינים הודית (85 שקלים) ואנטריקוט על העצם עם שום קונפי וירקות (75 שקלים ל-100 גרם), למי שבכל זאת רוצה קלאסיקה.
אלו מנגנים יחד עם צוות גדול, חריג בהיקפו וחריג לא פחות בנעימותו, ועם תפריט אלכוהול שלוקח ברצינות את המקום ואת כוונותיו. "דיליג'נר סאוור" על בסיס ברבן ומייפל, "Palolem" חמצמץ עם ג'ין, ברנדי והיביסקוס, "Arambol" חמוץ-מריר עם קמומיל וגם "Poet" שמשורר יחד טקילה, ליקר תפוזים, מיץ לימון ואוזו - כולם תבוניים, בלתי גימיקיים, ונלגמים עם קטע.
בימים שבהם כולם מחפשים ייחוד ומתאמצים לאתר את הנישה הבלתי חצובה, בינדאז עושה קצת ההיפך. זה מרענן כתחושה כללית ויותר מרענן כהרגשה פנימית של אורח, אבל בעיקר מצוין כסטייטמנט.
היה קל הרי מאוד לצעוק "הודית חדשה" ולצאת לדרך, להשוות לאימפריות מעבר לים ולקוות שמשהו מזה יתפוס. במקום זה, ההגדרות אולי הסתבכו קצת, אבל העסק עצמו התפשט למהות, ויתר כמעט מראש על GPS ופשוט התחיל לעבוד. הודו ואירופה בתוך שוק קיבוץ הגלויות הישראלי האולטימטיבי. כל השאר מילים מיותרות.
בינדאז, זבולון 7, תל אביב, 03-6989826