במדינה שכמעט כל תכליתה הוא התבלטות ומשיכת תשומת לב, בעיר שמקפידה להיאבק בכל סממן משטיח והומוגני המחבר אותה אוטמטית לשכנותיה, בשכונה שמחפשת כבר שנים משהו אחר, ובמרכז מסחרי שכל כולו קריאה קהילתית לסיפוקים מקומיים, מרענן לראות את בנג'מין.
המסעדה החדשה יחסית של אביב כהן ודניאל שליט כמעט נטמעת במרחב - והמרחב הוא מתחם המושבה בהוד השרון, מוקד בילוי ופנאי שכמעט אלרגי להיטמעות, ומתבסס כמעט לחלוטין על משיכה, כך שההישג מרשים - וכמעט בורחת מהצהרות.
היא חלילה לא מנמיכה את עצמה, וגם מסרבת להנמיך ציפיות, אבל כן רוצה שהציפיות האלה יהיו מתואמות - ביסטרו של יומיום ולא "מטבח שף", מסעדה להגיע אליה בהליכה ובנסיעה קצרה, ושולחנות לשבת עליהם, ביחד. בלי לעשות עניין, מעצמה ומעצמנו.
פחות ווליום. ספיחה של בנג'מין
ישראלי כאן, אפילו ארצישראלי. מדלת הכניסה ועד דלתות השירותים, מצלעות הבר ועד האותיות הקטנות של התפריט. האוכל מדבר עברית, בהתאם, ומדבר בשקט יחסי, בקטע טוב. עדין, רגוע, גדול-כמויות ומנוטרל מצעקות. דברים שראיתם, עם נגיעה. דברים שאכלתם, ושתרצו לחזור לאכול שוב.
הבשורה כאן היא שאין בשורה. בעולם האוכל הישראלי אסור להגיד את זה כמובן, ואסור גם לכתוב את זה. זאת כפירה שמרחיקה תשומת לב וכותרות. למקום שמסתכל רחוק, עם זאת, בשורת האין-בשורה היא בדיוק הנקודה שאליה כולם מכוונים. תחשבו פחות ווליום, ויותר מנגינה.
התפריט גדול אבל לא משתולל, ומחולק לירקות, בצקים, ים ויבשה. צלחת חריפים מנדטורית פותחת אותו, ואחריה קלאסיקות כחול-לבן וקלאסיקות שעוד יהיו - סלקים צלויים עם אגוזי לוז, גבינת מכבים, שמן ירוק וגרידת תפוז (46 שקלים), סלט עגבניות חריף עם לימון כבוש ולאבנה (38 שקלים), סלט קיסר שמוסיף גם אספרגוס לירוק החסתי (58 שקלים), פריקה עם ירקות צלויים או שיפוד פטריות צלויות.
אלה מתחברות היטב לפחמימות. לחם, כמובן, עם קרם עגבניות שרופות ושמן זית טוב (26 שקלים), וספיחה שהייתה יותר לחמג'ונית במאפייניה, עם רוטב עגבניות מלמטה והר של בשר קצוץ מלמעלה, ועוד טחינה וירוקים, לחגיגה מלכלכת שמייתרת כל דיון קנטרני על השם של המנה.
צלחת גדולה של ניוקי השתרבבה אף היא לאגף הזה, קיבלה מעטפת טובה של חמאת זעתר וענייני יין לבן-עגבניות-שום, כך שגם פה לא נרשמה תלונה על האורחת. להיפך.
מהים מגיעים קרודו דג, אף הוא עם עניינים מוסיפי עניין של אזוב טרי וסומק (62 שקלים), פילה דג עם קרם ערק (89 שקלים) וקציצות דגים שמצרפות לימון פרסי לתיבול (76 שקלים).
היבשה לא מתרחקת מלב הקונצנזוס ולא מנסה להמציא את עצמה מחדש. אדמה, בשר, משהו מעניין ליד, וקדימה. כך, טרטר פילה בקר מתערבב על הצלחת עם תאנים יבשות וקרם אריסה (68 שקלים), "סיגר חתונות" קוצץ לתוכו פרגית ונטבל באופן אוטומטי בקרם עגבניות ובטחינה, ספייריבס טלה נעטף בגלייז יין לבן, סירופ רימונים וסילאן ויושב על צלחת קיבוץ הגלויות עם פירה, משוואיה וצ'ימיצ'ורי, המבורגר בונה מגדל משתי קציצות עבות ומתלוליות בצל ורדרד מסומק, ומנת שיפוד עוף מכניסה קצת קיק עם מסבחה שעועית, ולהבות.
בנג'מין לא מתיימרת ולא מתחכמת. היא מעבירה חוט שמשון חום-כחול-לבן בחלל, ומצליחה לקשור באמצעותו את מה שהיא רוצה להגיד, כמעט בלי להגיד אותו באמת.
החוט הזה עובר דרך הפלייליסט, כמובן, ומתכתב איתך מהקירות, מגיח באופן טבעי לחלוטין בתפריט הקוקטיילים ("ארץ טרופית יפה על בסיס ייגרמייסטר ומנגו, למשל, או "סוף עונת התפוזים" עם הרבה הדר והרבה הוד) ומהדהד שדות ומרחבים, טבע וצבעים, גם אם אתה יושב בסופו של דבר במזגן של הוד השרון.
בחוץ, בדרך החוצה ממתחם המושבה השוקק, אתה נתקל שוב בהבדל בין אלו שהכריחו את עצמם לצעוק, ובין אלה שרוצים רק להגיד לך משהו, ומבין טו ביותר. דיבור קטן, ארצישראלי, בסוף נשמע הכי ברור כנראה.
בנג'מין, סוקולוב 46, הוד השרון, 073-3228080