יזהר סהר, מי שעמד במשך שנים בחזיתה של מסעדת רוטנברג בעמק המעיינות, הלך לעולמו בגיל 48.
"ביקשתי לחיות את חיי כבדרך אגב", נכתב בפוסט עצוב שבישר על האבידה בעמוד הפייסבוק של המסעדה, "תוך כדי התנועה בשטף הזרם, לקלוט ולפלוט אם אפשר בלי לתפוס את הגב, להירדם בפרדס - להתעורר בכרם".
"אבן שואבת לחובבי וסקרני אוכל". פוסט הפרידה מסהר
סהר הוביל את רוטנברג, יחד עם בת זוגו הילה רונן סהר, להיות יעד אוכל ישראלי, ואור בוהק של יצירתיות - מהצפון, לכל שטחה של הארץ.
המסעדה, שממוקמת סמוך לקיבוץ גשר, הקפידה להתייחס לשטחים הסובבים אותה ככר פורה של השראה, שילבה את תוצרת האדמה בכל צעד וצעד שלה, והרכיבה שנה אחר שנה, עונה אחר עונה, תפריט ששר את כל אלה.
"הפרטים ההיסטוריים נשזרים זה בזה, מתערבבים לכדי תבשילים ומנות מיוחדות שיוצאות תחת ידיו של יזהר", כתבה כאן רונית אבידן שיינפלד לפני כמעט עשור, "יחד עם אשתו הילה, שלה תפקיד חשוב בכל מעשה שמיכת הטלאים הזו, הם רוקמים חלומות בדמות תבשילים ממלוקים קדומים עם עלי הדרים מהבוסתן שבחוץ, רוקחים מנות מחומרי גלם מקומיים במתכונים מלפני מאות שונים, מנסים, טועמים ויוצרים יחד, מה שהם מכנים, מטבח גלעדי".
לפני כשלוש שנים, זכתה רוטנברג בתואר המסעדה המצטיינת של טקס פרסי המטבח הישראלי. "היא הייתה נקודה יוצאת דופן כבר מיומה הראשון", נכתב בנימוקי השופטים, "תחילה הודות ללוקיישן הנידח - באתר השימור של גשר הישנה בעמק בית שאן, צמוד לגדר הגבול עם ירדן, מרחק כשעתיים נסיעה לפחות מכל אחת מן הערים הגדולות בארץ. והכי לא בתל אביב.
"הילה ויזהר פצחו במחקר ארוך שנים על אודות המטבח הגלעדי והחלו במקביל בטיפוח של קהילת יצרנים מקומיים, אשר מספקים למסעדה כמעט את כל צרכיה - מחומרי הגלם ועד כלי האוכל ופריטי העיצוב. תחת שרביטם, הפכה רוטנברג לאחד המקומות הבודדים בארץ שמגשימים, הלכה למעשה, את החזון האידאלי של מסעדת שף כפרית - מסעדה שהיא יעד לנסיעה מיוחדת, אבן שואבת לחובבי וסקרני אוכל כאחד, מקום שמותח ומרחיב כמעט מדי יום ביומו את גבולות הגזרה של המטבח הישראלי החדש ועושה זאת תוך שמירה על קשר הדוק עם המסורות הקולינריות האזוריות".