שירן מתתיהו הצילה את עצמה. החלום שלה עדיין בחיים

שירן מתתיהו לא מתיישבת עד שאין קפה על השולחן, ולא מתחילה לדבר לפני שברור לכל הנוכחים, ולקפה גם, שיש בראוניז בתנור. היא קצת נבוכה, נדמה לי, ומסבירה שהם זקוקים לקצת זמן הצטננות והתייצבות, אבל הריח עושה את שלו, כמעט מייתר את הקלוריות עצמן, והיא מבטיחה משלוח הביתה. מבחינתי, אפשר לקפל את הריאיון עוד לפני שהוא התחיל, שהרי מחצית ממטרותיו הבלתי רשמיות כבר הושגו.

דירת הגן שלה ממוקמת בלב מתחם מגורים מהסוג הראשל"צי המאופיין בבניינים גבוהים ובפינות חמודות ביניהן. בבוקר, כשכולם במסגרותיהם, מבוגרים וילדים כאחד, השקט מאפשר נפח לציוץ הציפורים וחתולי השכונה פוסעים בגינה שלה כמו בעלי בית. אם אתה מאפשר לזה לקרות, אפשר לשבת על אותו קפה ולדמיין כפר, לפחות עד שהיא מתחילה לגלגל את הסיפור שלה.

היא לא נתונה למגבלותיה של שום מסגרת רשמית, אבל פועלת בתוך אינספור מסגרות אחרות. אין לה שעות, אבל ימי העבודה שלה כוללים הכי הרבה שעות לפני שמחוגי השעון קורסים בעצמם. אין לה גם שעת השכמה, אבל היא קמה לפני כולנו (רוב הזמן, לפעמים היא מרמה ונמרחת, בצדק). בפעם הבאה שמישהו לידכם מזלזל ביוצרי התוכן ובבלוגריות, ביוטיוברים ובמשפיענים, שלחו אותו אליה.

היא פרצה לחיינו לפני מעט פחות מעשור, בעונה הראשונה של "בייק אוף ישראל", שם הפכה הכימיה עם חברתה ליאן בן ברוך למנוע בעירה שהוביל את שתיהן עד השלבים המאוחרים של התכנית. על המסך זה נראה הכי טבעי שאפשר, אבל החיים, והאודישנים, היו יכולים לקחת אותה למקומות אחרים לגמרי.

"אני זוכרת שממש רציתי אז להיכנס לאנשהו, ממש בער בי לעשות ריאליטי, הישרדות, האח הגדול. רציתי לבשר את הבשורה, שיידעו מי זאת שירן", שיחזרה, "אבל לא התקבלתי לכלום. לא עברתי שום אודישן. הרגשתי שאני לא מספיק מעניינת אותם. כשליאן רשמה אותנו, אמרתי 'יאללה', עד שהתקבלתי לטלוויזיה, בוא נלך לעשות קצת שמח".

זה היה שמח, אבל שמח מלמד. "הגעתי נקייה, בלי רקע, ואפיתי אז להנאתי. לא ידעתי כלום על אפייה ופתאום נכנסנו לחצי שנה של צילומים כייפיים בטירוף. היה מדהים. התלהבתי מהצלמים, התלהבתי מהבימוי, התלהבתי מהכול בעצם. משם הכול התחיל".

הן יצאו מבייק אוף ושזרו את תחומי העניין שלהן לכדי מופע ילדים שמשלב אפייה ושירים. הוא לקח אותן להופעות בכל הארץ, עד שליאן מצאה את עבודת החלומות "הגדולה" שלה, ושירן חיפשה את המקטע הבא במסע. ערוץ היוטיוב של שירן וליאן, ההוא עם שירי הילדים, הפך ל"בייק עם שירן", והיא רצה קדימה.

"בקושי היה אינסטגרם, או בלוגריות של אוכל לדוגמה. חשבתי שיש לי מה לתת וגיליתי תחומים שונים שאין בהם שום מידע בעברית. החלטתי להראות לאנשים בבית איך ניגשים להכנת עוגות מעוצבות. הוצאתי כמה סרטונים והם התפוצצו ביוטיוב - שתבין, באותה תקופה זה אומר 10,000 צפיות - אז הבנתי שיש לזה קהל ויש לזה ביקוש".

משם, המשיכה לפתוח את טדאם, בית מאפים מושחת כנדרש, וכזה שהקדים בוודאות את זמנו, באזור שוק הפשפשים היפואי. העסק רץ שנה וחצי עד שהקשר עם שותפיה התפרק. התפרק לגורמים. היא מסרבת לעשות "לשון הרע", אבל מאפיינת שותפות שהייתה מקולקלת מהשורש, כהגדרתה, ושסיומה לא הפתיע אף אחד.

"הייתי מאוד תמימה ומאוד ילדה. לא משכתי מהעסק משכורת אחת, חייתי מחסכונות של עצמי והפסדתי מההרפתקה הזאת באזור ה-700 אלף שקל", סיפרה. בתמורה, הדגישה, "הרווחתי ניסיון והרווחתי חוזק נפשי והבנתי דברים ואיך עסקים עובדים. הבנתי מה זאת נפילה, מה זה להתרומם ואיך לקבל החלטות, הבנתי איך להתמודד עם קשיים. הכול זה חשבונות שמיים בסוף. יצאתי מהחוויה הזאת מחוזקת, חד-משמעית. החלטתי לעוף על עצמי ולדפדף את זה הלאה. עכשיו אני הרבה יותר חזקה. היום אני באמת שונה, אני מרגישה בן אדם אחר לגמרי. אני תמיד אומרת שיש את שירן שלפני טדאם ויש את שירן של אחרי".

היא מגדירה את עצמה כבן אדם מאמין, והאמונה הזאת סייעה לה לצלוח גם את המשבר הזה. "אין לי גב כלכלי, וגם הבנק לא רצה להיות הגב שלי. הסתדרתי, יש בורא עולם, הכול טוב, אני צריכה להיות בלחץ? כשאתה באמונה לעולם, לעצמך, כשאתה אופטימי וחיובי ומחייך, כשאתה משדר טוב, אז הטוב בא אליך. אתה צריך לעשות טוב בעולם, זהו".

לעשות טוב בעולם זו שאיפה ראויה, אבל באותה תקופה היא נזדקקה לקצת זמן התאוששות כדי לחזור לבסיס, ולעצמה. "נתתי לעצמי חודש, דד-ליין כדי לקום על הרגליים. חודש בכיתי, וקמתי. גרתי אז ביחידת דיור בראשון לציון, וחשבתי לחזור להורים. לא היה לי איך לשלם על כלום בערך, אבל אבא שלי עודד אותי להמשיך לנסות. נלחמתי, וקמתי. התאבלתי על הבייבי שלי, על החלום שנגמר, וידעתי שאני צריכה למצוא עכשיו חלום חדש".

היא למדה תוך כדי תנועה, מסתגלת לעולם משתנה תדירות, מסחרר ומתפתח. "אף אחד לא חיכה לי ואף אחד לא אמר לי לבוא. הלכתי וחזרתי ופתאום הכול סביבי התהפך. מה זה רילז? מאיפה באו האנשים האלה? מאיפה הגיעו כל העוקבים שלהם? לא הבנתי מה קורה, הרגשתי שנשארתי מאחור, והבנתי שאני צריכה לתת גז, אז קניתי מצלמה וחצובה, והתחלתי".

זה היה, כמו רבים מהמקרים האלה, תהליך איטי מאוד, ואז הכי מהיר שאפשר למדוד. "בחצי שנה הראשונה לא הייתה לי עבודה. עשיתי קצת שולחנות קינוחים ואירועים פרטיים ועסקיים. חיפשתי עבודה, רציתי להיות שליחה בוולט, להשלים הכנסה, בדקתי כל מיני דרכים להתפרנס מהן כאן ועכשיו. אז, אבל, גדלתי באינסטגרם. זאת הייתה גדילה מאוד-מאוד מהירה, מאוד מהירה. תוך ארבע חודשים הסרטונים הגיעו לצפיות מטורפות, לחצי מיליון, כאלה".

היא לא נסחפה, ונשארה מודעת. "לא הבנתי מה אני עושה, אבל ידעתי שהרמה שלי מאוד נמוכה, בהשוואה לאחרים. שאני מעלה דברים חובבניים. הסתכלתי והתעמקתי, בחנתי זוויות צילום, דברים שלא ידעתי. הבנתי שאני צריכה לפתח משהו ולהתפתח בעצמי. עברתי ממצב שאין לי תחרות, לתחרות קשה. החלטתי להביא קטע, משהו בכל סרטון, להביא את שירן, וזה מה שתפס".

אם סופרים נכון - וזה טריקי כי המספרים כל הזמן עולים הרי - היא מעניינת יותר מחצי מיליון עוקבים בפלטפורמות השונות, אבל הספירה הזאת מתרחשת בלעדיה, ומעניינת רק אם אתם עוסקים בדירוגים מוזרים כלשהם. היא, לעומת זאת, רוצה הלאה.

"כל הזמן בוער בי לעשות עוד משהו, לקפוץ שוב למים", תיארה תוך שהיא חושפת את הדבר הבא שלה - מיזם מסקרן מאוד שלא מתקיים בהכרח בעולמות האוכל, ועתיד להיות מושק בקרוב. במקביל, כשהחובות על ההרפתקה הקודמת שלה עדיין מלווים אותה (וילוו אותה עד 2027), היא מנסה לאתר אהבה, וזוגיות. מנסה, ומצליחה. כמעט.

היא ובן הזוג שלה עברו לגור ביחד וקבעו כבר תאריך לחתונה. כחודש לפני המועד השמח, היא חתכה את הקשר בבת-אחת. הנסיבות מעט עמומות, והיא עדיין כואבת את המילים, בוררת אותן, אבל כל מי שעיניו בראשו יידע לנחש באופן מושכל מה קרה שם.

"זה התבשל קצת, אבל בסוף היה מקרה מאוד-מאוד קיצוני. מאוד קיצוני. מאוד קיצוני. מקרה שגרם לי להבין שאסור לי להתחתן. שאני לא יכולה להתחתן. שאם אני אתחתן, זה אוי ואבוי, אני הורסת לעצמי את החיים", שיתפה.

היא מנסה למסגר את החוויה גם למי שאינו בקי בעולמה. "תבין, אני בת 35, חוזרת בתשובה. אין דבר שאני יותר כמהה לו מחתונה וזוגיות וילדים ומשפחה, ואני מוכנה להיות אמא כבר לפני שנים. זאת המהות מבחינתי. זה אחלה לעבוד, זה אחלה להתפרנס, זה אחלה לעשות מה שאת אוהבת, זאת ברכה ואני אומרת תודה כל יום עליה, זה הכי לא מובן מאליו. אני כל הזמן אומרת שאני חיה חיים שהרבה אנשים היו חולמים עליהם, אבל זאת לא המהות. לחיות לבד, להיות לבד. כאילו, בשביל מי את עושה את כל זה? בשביל מה את עושה את כל זה? מבחינתי, ילדים ומשפחה זאת המהות, להמשיך את העם היהודי, להמשיך, להמשיך את זה".

ועדיין, היא לא היססה. "אתה יודע, זאת אפילו לא הייתה החלטה של לשבת ולחשוב. זאת הייתה החלטה מאוד אינסטינקטיבית. ממש לבוא ולשבור את הכלים. לא הייתה לי אופציה אפילו לשבת ולחשוב מה אני עושה. לא היה שם פתרון ואני לא מצטערת. ממש לא. אני מרגישה שכל דבר לא טוב שקורה נועד להרים אותך למעלה. כל דבר בחיים, מהקטנים ועד הגדולים. כל נפילה, כאב, תחושות קשות, נועד לחזק אותך, להרים אותך ולגרום לך לעשות צעדים, להעריך את עצמך יותר".

ובכל זאת, אני מתעקש, כמה אומץ. "תקשיב, זה החלום, סבבה? תחשוב, החלום שלי כבר מוכן. יש תאריך, יש שמלה, יש צלמים, יש הכול, הכול מוכן. וזה ביטולים וזה הכול אני סגרתי והכול אני עשיתי והכול לעשות בעצמי שוב ולראות את החלום שלך ככה נסגר, שוב".

הפעם, היא מעידה, תקופת ההתאוששות הייתה קצרה מאוד, והפתיעה גם אותה. "דווקא בשבועות שאחרי הפרידה יצרתי תוכן מדהים. קיבלתי השראה, הכנסתי חברים חדשים לחיים", תיארה, תוך שהיא מדגישה את הרגע שבו עמדה מול שוקת אמונה כמעט שבורה. "הייתה לי תקופה של התחזקות עמוקה, ונכנסתי יותר לדת, אבל לקראת סוף הקשר שלנו הרגשתי שבא לי לזרוק את כל הדת לפח. הייתי מתוסכלת. שאלתי אם אלה הפנים של הדת. בשיעורי תורה מלמדים אותך איך להתייחס טוב לאישה שלך הרי, ואיך להתייחס טוב לגבר שלך. עוסקים במהות המשפחתית, ופתאום את חווה משהו אחר לגמרי. כעסתי, הייתי בכעס על בורא עולם. לא בא לי לשמור שבת יותר, לא בא לי לשמור כשרות. עשיתי דווקא וכעסתי ברמות".

תוך כדי המחשבות הללו, היא הרגישה דווקא קריאה אחרת. "הבנתי שניצלתי. יכלתי להתחתן, והבנתי שניצלתי מהדבר הזה. לכן אני עוד יותר מאמינה עכשיו, ויותר התחזקתי. הבנתי שזה היה גם שיעור, שזה לא סתם קרה לי בחיים. ויהיה הרבה יותר טוב מזה. יהיה טוב, נקודה".

חודשים ספורים חלפו, והיא שבה לעולם הדייטים, מחפשת אחר "מישהו שיודע מה אני עוברת. מישהו שחזר בתשובה".

כשאת יוצאת עכשיו לדייטים, יודעים מי את?

"לפעמים כן ולפעמים לא. אני לא ישר מראה את מי שאני, ורוב העוקבים שלי זה ממילא בנות, והשאר גייז".

הם לא עושים גוגל לפני הדייט?

"אולי כן ואולי לא. אני לא יודעת. קרה לי פעם אחת שישבתי באיזה בית קפה עם מישהו ומישהי באה להצטלם איתי. ואז הוא כזה, 'מה? לא הבנתי'".

ואז הוא עשה גוגל

"ואז אולי הוא עשה את הגוגל".

בגיל 35, הרכבת שלה לא רק שלא מתקרבת לקצה המסילה. היא גם חולפת על פני התחנות בשעטה. "הבקרים שלי לבד, אבל הערבים שלי לא", סיפרה, "אני מארחת מלא. יש לי מעגל חברים מדהים וגדול ורחב ושונה". וכך, היא אופה, סוגרת מצלמה, יושבת שעה, ואז קמה, שמה מדיח, ומתחילה שוב, "הפעם בשביל הכיף".

העבודה, הודתה, כרוכה במאבק יומיומי, "אבל זה גם מה שכיף בה, עם כל זה שזה אימא'לה, קשה ברמות, אבל זה גם מה שמפתח את המוח. לעבוד שעות נוספות ולייצר משהו חדש, משהו שלא ראו עדיין, משהו שישגע אנשים, שיחרפן אותם. אז יש לחץ, ולפעמים אין רעיונות, אבל אני נורא נהנית. זה מרדף, אבל מרדף שמחיה אותי".

עד מתי? לעת עתה, ניתן להניח שלתמיד. "לא מספיק לי. ממש לא. בא לי עוד, תמיד בא לי עוד".