לא פעם אני נדרש במסגרת עבודתי החשובה לחתום על הסכם סודיות. הצורך לשמור את אוצרות האוכל הגדולים ביותר שלנו תחת מעטה חשאי, וסתם תחרות עסקית בריאה, יגרמו לא אחת להופעת המסמך הזה באמצע כתבה, או ממש בתחילתה. אף פעם, אבל, לא מצאתי את עצמי חותם על טופס סודיות שרובו ככולו גלידה.
מי סופר סוכריות לגומיגם ואיך עושים קוקילידה? סודות הגלידה הגדולים נחשפים
כשאני מתבדח בנושא בכניסה למשרדי גלידות נסטלה שבבאר טוביה, או לפחות מנסה להתבדח, המבטים שמולי מחייכים פחות ומרצינים יותר. כשאני תוהה מה כבר יקרה, ומנסה לברר מי האומלל שנתפס בעבר שבגללו כולנו משרבטים עכשיו חתימות מסולסלות, המבטים האלה הופכים חמורים יותר.
תחתום, אני מתרה בעצמי, תחתום ואל תעשה בעיות. בכל זאת, זה לא סתם שלגון.
כל מה שלוהט, וקפוא. פס הייצור של קראנץ' מאנץ'
הקראנץ' החדש מבית גלידות נסטלה, שמופץ מהיום (ראשון) לחנויות, מייצג מותג ותיק בן עשרות שנים, ותופעה ויראלית מוטרפת למדי, וצעירה הרבה יותר.
זה התחיל, כמו שדברים כאלה בדרך כלל מתחילים, בשוקולד. שוקולד ותו לא. סולידי, אך מפוהק. בשנת 2022, עם זאת, אובססיית הפיסטוק של אוהד ראוך הדליקה נורות הבנה בממשרדי החברה שבבאר טוביה, ואז הדליקה את הארץ כולה למעשה.
חצי מיליון יחידות קראנץ' פיסטוק יוצרו אז, והוגברו במהירות לפי ארבעה לפחות. שנה לאחר מכן הגיעה מהדורת החלב של הקורנפלקס (שתי מיליון יחידות כנקודת פתיחה, פי שלושה בפועל), ואשתקד הייתה זו גירסת במבה אדומה (עם אותו מומנט כמובן).
כעת, הגיע הזמן למאנץ'. כלומר, לקראנץ' מאנץ.
עד ההסכמה. פס הייצור של קראנץ' מאנץ'
העבודה על המהדורה השנתית (המוגבלת, אם כי היא מוגבלת לשנה, אז יש זמן ולא חייבים להתנפל, אם המלצות כאלה עובדות עליכם) של הקראנץ' אורכת חודשים ארוכים, ובעצם מתחילה כשקודמתה יוצאת לאוויר הפריזרים.
על פי עדי רובינשטיין, מנהלת תחום בגלידות נסטלה, התהליך כולל ניטור עקבי של כל מה שלוהט (וקפוא) ברחבי הרשת, וניסיון לקלוע לנקודת הזמן המדויקת שבה הכול יתכנס לקינוח על מקל אחד.
חלומות השיווק הללו עוברים משם להגשמה. כלומר, לצוות שכולל את לוטן אברהם, טכנולוגית פיתוח בחברה. יש שם התנסויות וטעימות, איזוני מתיקות ומליחות קריטייים, הבנה שאי אפשר לקלוע לחלוטין למשהו שירצה גם בני נוער וגם מבוגרים, למשל, עד ההסכמה.
במקרה הזה, עד המאנץ'.
הקראנץ' מאנץ' החדש מבטיח הרבה דברים בשמו, אבל גם מקיים. הוא נוצר על בסיס גלידה בטעם חטיפי תירס, ובה ליבת בייגלה מלוח (סודית! אל תצלם!), נעטף בשכבת שוקולד פציחה ואוסף בדרך גם אפרופו וגם שברי בייגלה מלוח, רק כדי לעצור שניות לפני האריזה, ולקבל מקלחת קצרצרה של שקדי מרק. כן, מאנץ', למה בדיוק ציפיתם?
התוצאה מופרעת, אבל בקטע שובב. מתוקה, אבל לא כמו שחשדתי שהיא תהיה. מלאת מרקמים ועם נוכחות ברורה של כל הטירוף הזה. לא כגימיק ולא סתם בשביל לסמן V, אלא ממש כפאנץ', בין ביס לביס. לקטוף אחד כזה מפס הייצור, ולהתנפל עליו באותה שניה ממש תוך ידיעה שאתה מקדים התנפלות ישראלית קולקטיבית, היא פעולה מעט פרובוקטיבית, אני מודה, אבל נדרשת.
על פי החברה, יצירת מחסור מבוים כדי לעודד ביקושים ופרסום איננה אלא מיתוס. להיפך. כל מה שקורה עכשיו במפעל הדרומי הוא ייצור, ייצור ועוד ייצור - לרבות הלאמת קראנץ' של פס ייצור שלם - עד היציאה לשוק. 14 מיליון יחידות לא יספיקו כנראה, אבל לפחות ינסו לעמוד בפרץ. עד השנה הבאה, ועד טופס הסודיות הבא.