יחסית למי שמגדיר את עצמו כדובי לא-לא גדול, עמיחי באר ירשום הערב (שלישי) את ה-Yes הגדול של הקיץ, כן גדול ומהדהד לכל מי שלא יכול לשמוע יותר את הביטוי "פופ-אפ", כן מובהק למי שנשבע לא לצאת מהמזגן עד ספטמבר, וכן מוחלט - חיוביות שלמה ודבר מלבדה - לכל מי שתהה איך אמורה להיראות ישראל בימים האלה בדיוק.
בלי לחץ כמובן, בקטנה.
פרויקט Rose De Provence יקים יחד איתו שלוש ארוחות ערב מיוחדות, יוצאות דופן בעצם קיומן כמובן, בתל אביב, אבל הוא נקודת הקצה הרחוקה ביותר האפשרית מכל אסוציאציה שעולה לכם בראש כשאתם חושבים "פרובאנס", "ורוד", או מצרפים מילים לכדי "איש אוכל טיפוסי בתל אביב".
הוא קיבוצניק, "לא שף ולא טבח, חובב בישול שעושה את זה בבית שלו", כהגדרתו (הגדרה שמדלגת בצניעות על העובדה שהעשייה האישית הזאת סוחפת אחריה קהל אדיר של עוקבים ומעריצים), וגם מישהו "שבגיל 30 עבר את משבר גיל ה-40, בגיל 40 עבר את משבר גיל ה-40 האמיתי, והיום, בגיל 45, איכשהו עובר שוב את משבר גיל ה-40".
רובם היו קונים אופנוע כבד, נרשמים לקורס סקיפרים או מתחילים לשחק פאדל. הוא שבר דמות וניפץ תדמית - גם כלפי פנים, וגם כלפי חוץ, עד כדי הפתעה מוחלטת של אשתו אפילו - והחליט לעמוד בפרונט. שלושה ערבים בלבד כמובן, אבל עדיין פרונט, וכזה שכבר מעורר המהום בלתי רצוני של קהל מסתער.
ומסתער בצדק. הארוחות, שיתקיימו בימים שלישי-חמישי (19-21 באוגוסט) בקומה השנייה של רביבה וסיליה בתל אביב, מבטיחות לחבר את הידיים וטביעת העין שלו לצוות האירוח המצטיין של המתחם ולצרפתיות המבוקבקת של Minuty ו-Whispering Angel מבית Moët Hennessy, כל הדרך למסעדה אלגנטית יש מאין, ופיקניק קיץ פרובנסיאלי, ורדרד ומשכר, כהלכתו.
התפריט הסגור (450 שקלים לסועד, הזמנות כאן) יכלול חמש מנות פתיחה לחלוקה, מנת ביניים אישית, עיקרית לבחירה וקינוח, כמו גם ארבע כוסות יין מותאמות שמהדהדות את האוכל הזה בדיוק. יהיו פה, בין היתר, גבינת סטרצ'טאלה עם עגבניה צלויה, גספצ'ו עם קוביות טונה וקרם פרש, שיפוד דג על מאק אנד צ''ז עם רוטב חמאת עגבניות שרי ובשמל וכן צלעות טלה עם צ'ימיצ'ורי ותפוח אדמה מדורה.
תמונות מקדימות והבנה מוחלטת מי הדמויות שמחזיקות על כתפיהן את המיזם מייתרת לחלוטין כל היסוס באשר לתרגום היכולות של באר מצלחת אישית ופרטית במטבח הביתי לסרוויס אנרגטי והומה אדם במסעדה תל-אביבית. את היתר, בבירור, יעשו הבקבוקים השמחים.
"זאת הגשמת חלום עבורי, פעם ראשונה כמובן", תיאר בשיחת טלפון שלא הצליחה להסוות את ההתרגשות, "לקח לי המון זמן להצטלם, אפילו בתוך עמוד האינסטגרם שלי. זה הגיע לרמה שאנשים לא ידעו מי אני ומי מפעיל אותו בכלל. פחדתי להיחשף, ורק בתקופה האחרונה התחלתי להיפתח מעט יותר. החלטתי לא לתת לפחד ולחשש לנהל אותי".
הוא קפץ ראש לבריכה כפרית קולנועית כמעט, טבעית ועדינה. "אפילו אשתי נדהמה שלא אמרתי ישר 'לא', או שלא עניתי 'כן, אבל'. החיבור פשוט הרגיש נכון. הרגשתי שאני בידיים טובות, שלא עושים עליי סיבוב ושמאמינים בי".
משם, תיאר, ייפתח השולחן ברוח שהיא קצת מסעדה וקצת ביסטרו, קצת פרובאנס וקצת עמיחי. "לא רצינו לתת לאורחים הרגשה של עוד פופ-אפ, של מהלך שנועד רק לסמן V. רצינו שהם יבואו לשתות וליהנות, לאכול טוב ולראות שהשקיעו בהם מחשבה ועבודה ויחס".
הוא גר עם משפחתו בקיבוץ שדות ים, ומחזיק דיי-ג'וב של גדולים בדמות יו"ר קיבוץ גבים שבעוטף, כך שעבודת הגישור בין הקצוות הללו דורשת מאמץ, ומחפשת הסברים בתקופה שבה מדינה שלמה זקוקה לכאלה, גם אם הם אינם בנמצא.
"כמו כולם, המצב מדיר שינה מעיניי, אבל למדתי שאפשר גם וגם, וללמוד לחיות עם כל זה ביחד", הסביר, "אולי זה מה שעושה אותנו ישראלים בסוף. אני מתרגש, אבל הלב לא נותן לי להרגיש שלם".
הוא זוכר היטב חברים שנפלו, לרבות יו"ר המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין שנרצח בבוקר מתקפת הטרור, ומתאר תהליך שיקום ארוך ומורכב, שרובו עדיין נמשך. "יש בקיבוץ אנשים איכותיים, מחויבים, ציוניים בכל מובן המילה, ובפן החיובי ביותר שלה. לקהילה הזאת לא נותר לי אלא להצדיע. לא בשל רחמים חלילה, אלא מתוך ההבנה של מה שהם עברו. אם צלחנו את התקופה הזאת, זה רק בגלל הכוח הפנימי של האנשים האלה".
מבחינתו, שלושת הערבים האלה, המסעדה ודיבורי פרובאנס ויינות רוזה נחשבים, אינם אלא חלק מהפסיפס הזה. "החיים במדינה שלנו בשנתיים האחרונות מכילים כאב וצער, ערגה לימים טובים יותר, וגם צורך בסיסי לצאת, לאכול ולשתות. בישראל של כולנו, חיים תוך כדי, וכל הזמן זוכרים".
פופ-אפ רוזה דה פרובאנס של עמיחי באר, שלישי-חמישי, 19-21 באוגוסט, רביבה הקומה השנייה, מרכז G, ניסים אלוני 10, תל אביב