השעה 16:30, ארבע שעות לפני שריקת הפתיחה, וצריך טיפה לעצום עיניים בשביל המשפט הבא, או לכל הפחות לעפעף חזק. צריך, כי תחנת הרכבת הקלה אבא הלל ברמת גן מרגישה כרגע קצת כמו הטיוב הלונדוני, רגע לפני אחד ממיליון המפגשים העירוניים של הבירה האנגלית.
סליחה, מתנצל חזק על המשפט הזה, וגם כך חמישה נערים בצהוב, ואז שלושה באדום, ניפצו את ההשוואה במהירות עם בליל של צעקות, דחיפות ותנועות שאפשר לפרש רק בדרך אחת. הם קראו לזה "אווירה".
ברוכים הבאים לדרבי הגדול של תל אביב. התגעגענו, אז באנו רעבים.
17:00, שלוש שעות וחצי לפני שריקת הפתיחה
הרחובות הסובבים את איצטדיון בלומפילד מלאים במובילי אווירה כאלה, ואליהם מצטרפים רוכלים ועוברי אורח משתוממים, מוכרי בייגלה בכמויות שגורמות לך לתהות מה פיספס כאן, ומעט מאוד מגנטי אוכל ראויים, בוודאי ביחס להיכל ספורט אורבני לחלוטין שממוקם באחד האזורים הטעימים שיש לנו. קצת בורקסים על תקן שחקני נשמה, ומעט מדי בירה.
בגלל כל אלה, ובגלל שהתמזל מזלי היום, אני הולך לכיוון הכניסה של יציע הכבוד, וספציפית יותר לכיוון של שחף שבתאי. דרבי או לא דרבי, אין יעדים ראויים יותר.
17:30, שלוש שעות לפני שריקת הפתיחה
בניגוד למוסכמות, ובניגוד למה שניתן היה לחשוב, זאת לא אירופה. יש רשימות מסודרות, לכאורה, אבל הן מפוזרות בין כל הכניסות וכל השערים, מופרדות ולא מסונכרנות. אתה לא רשום? לא נורא, לשומר יש עט, והוא יודע לכתוב איתו. בסופו של תהליך, תיראו מופתעים, הרשימה הידנית ארוכה פי 5 מהרשימה הרשמית. רציתם מונדיאל.
יש שומרים ומאבטחים, סלקטורים ובאונסרים, אבל רק שחף שבתאי אחד. "הוא הביא צוות של מאה איש", צוחקים עליו בכניסה. כולם כבר בפנים, אגב. חשבתם אחרת?
18:00, שעתיים וחצי לפני שריקת הפתיחה
הדוכנים של פופ אנד פופ משתלטים באסרטיביות על הלובי הגדול של יציע ה-VIP באיצטדיון, תוצר שיתוף הפעולה בין המסעדה התל-אביבית והמועדון התל אביבי. השחקנים עוד לא מתחממים, אבל התבניות כבר רוחשות והכול מוכן לרגע האמת. כאן לא יהיו תשעים דקות וגם לא תוספת זמן. בקושי דקות ספורות למתיחות, ואז מאפס למאה.
לוגיסטית, ההכנה לסיפור הזה מורכבת יותר מזו של אליניב ברדה וז'ארקו לאזטיץ', אז שבתאי הרכיב כאן נבחרת חלומות. שורט ריב עם רוטב בצלים שרופים, פפר צ'יקן, גריסיני עם טחינה-תירס, סלט המקונג המיתולוגי של המסעדה (מלפפון בסך הכול, אבל וואוו) ו"פופ פפאיה", קסרול ים עם לברק וקרם מדראס וגם קארי טופו עם חציל קלוי ולמון גראס, על אורז.
כן, קארי וטופו וסלט פפאיה. זה לא הדרבי שהכרנו.
18:30, שעתיים לפני שריקת הפתיחה
שחקנים עולים, ממטרות נפתחות, קהל שואג. הדשא מתחמם, אבל המזנון נפתח.
אין כאן התנפלות, ולא הסתערות. ההסבר הרווח בקומה הוא שמדובר בקהל VIP של הפועל, תת-נישה בתוך נישה בתוך קבוצה שהתאהבה לפני שנים בתדמית הנישה שלה.
בבר יש שפריץ אדום, ורמוט אדום, וגם נגרוני באדום עמוק, אבל הקולר-בלוק הזה נעלם לחלוטין בדרך לדוכני האוכל. כאן מדברים הצבעים החזקים כולם. קשת שלמה מהם. טעמים חזקים מאסיה, שקיבלו מגאפון ישראלי. זה עובד מצוין, במיוחד בהתחשב במנגנון ובכך שאנחנו לא במסעדה. הכי רחוק ממסעדה, האמת, ובכל זאת קרוב מספיק.
19:00, שעה וחצי לפני שריקת הפתיחה
הלחץ עולה, ואם היה כאן מאמן הוליוודי הוא בוודאי היה נותן נאום מרגש ומעורר השראה. במקום הקיטש, יש את שבתאי. עדיף. גם אוהד הפועל, אז בכלל.
הוא מסתובב בקטע לא אמיתי, בלתי אנושי, וטוטאלי. משהו בין ADHD ואולטרה HD, פוקימון גו וסטיץ'. אם היינו בחדר כושר, זה היה אימון פונקציונלי שלם, על כל השרירים. בגלל שאנחנו באיצטדיון כדורגל ישראלי, אני מפציר בו להאט כדי לא להביך את השחקנים עצמם. מפציר מרחוק. הוא כבר לא לידי מזמן.
19:30, שעה לשריקת הפתיחה
הצוות מתוקתק, מחובר, משקיע. זאת לא משימה פשוטה, למרות שמדובר ככל הנראה בקהל המתורבת במזרח התיכון. שבתאי, שמאכיל בשגרה גם את מובילאיי ומוצא זמן להיות חצי מהזמן בשנגחאי (ד"ש לג'וני דפ, שצפוי לקפוץ בעוד שבועיים), מדריך ומדגים ועושה בעצמו, אבל המכונה עובדת מצוין גם בלעדיו. הוא פשוט לא יכול אחרת. מה הוא אמור לעשות, לעמוד במקום ולנשום לרגע?
20:00, חצי שעה לפני שריקת הפתיחה
הקהל בטירוף, ספיר ברמן בטירוף, האצטדיון כמעט מרחף באוויר, ופתאום שקט.
סרטון האוהדים הנופלים של הפועל תל אביב מציג שמות וגילאים, תמונות וציורי קיר אמיתיים מרחבי העיר, והארץ. הוא פשוט, אך אפקטיבי. הוא גם לא נגמר. עוד ועוד ועוד. עוד שמות, עוד מתים, עוד גיבורים, עוד חיים שלא יהיו, שבקושי הספיקו להיות. כדורגל זה החיים, נהוג לומר. בואו נקווה שרואים דרבי גם בעולם הבא.
20:30, שריקת הפתיחה
כלומר, שריקה בתיאוריה. המופע האדום-לבן של אוהדי הפועל תל אביב התחיל עם עשן, הגביר עם זיקוקים, זינק עם גרונות ניחרים, ואז הוסיף עוד ועוד ועוד מיסוך בזליגה מהירה מהיציע העליון עד מבואות עג'מי בערך.
שבתאי צפה בפלא הזה כמו ילד. מחייך, צוחק, בוהה, ואז נדהם ונפעם, מניף טלפון כמו שמניפים גביע. במקרה האדום, זה גם הכי קרוב שיש, אבל למה לעקוץ ברגע כזה.
כשהכול נגמר, חוץ מהמשחק שבכלל לא התחיל, הוא נשאר עם הזיכרון הזה בדיוק בראש. לא כדורגל ורחוק מלהיות ספורט, אבל כן זרם קטן של חיים.
תפריט הקינוחים - מקרונים באדום-לבן, טפיוקה קוקוס וסלט פירות, פאדג' שוקולד עם רוטב בוטנים ומרשמלו מדורה, כנאפה חמה עם סורבה וניל - היה אמור להיות מוגש במחצית, ולכן לא הוגש בכלל, מזכיר מקצת את ארוחת ה-VIP האבודה שלו בהופעה של ברונו מארס בפארק הירקון ב-8 באוקטובר 2023. גם היא לא הוגשה, מן הסתם, וגם הפעם האוכל הזה יופנה לאן שהכי צריכים אותו, והכי צריכים מתוק. הפעם, בניגוד לאז, אפשר לדבר ברצינות על תקווה, וגם קצת על כדורגל.