אם לא הבנת בדרך, על הכבישים הפנויים לחלוטין מפקקים, ולא הבנת בהגעה, כשהתבלבלת בין שלל מקומות החניה המזמינים, סביר שתבין את הסיפור בכניסה לקפרזה, או בדרך לשולחן לפחות. זו עוברת בין שולחנות מלאים ביושבים, חושפת בקצב ההליכה שלך מציאות דמיונית כמעט לערבי שני, הפוכה לחלוטין למתרחש עשרות קילומטרים מכאן, בעיר האוכל (בעיני עצמה) של ישראל.
אם כל אלה לא הספיקו, ואתה עדיין לא קולט, תגיע צלחת הלחם עם מנת המציאות שלה, ותדריך אותך. כאן, מסתבר, דרוש שולחן רק בשבילה, וכשכותבים בתפריט "בצקים מהטאבון" מתכוונים בדיוק לזה - בלשון רבים של כמויות, ובלהבות גדולות של אש. בגודל, בנדיבות, בחיוך וגם בבצק עצמו, אתה כבר לא בתל אביב. וכמו שהתרגלת להרגיש כשאתה כבר יוצא ממנה, טוב שכך.
איטליה, מרוקו, ישראל. קפרזה
קפרזה היא מה שקורה כשקבוצת מסעדנים ותיקה מקשיבה לקהל שלה ומקשיבה לעיר שלה, ואז נותנת לאנשים הנכונים לצאת לדרך עם גיליון משימות ארוך, וראש גדול מספיק ויצירתי מספיק בשביל לסמן V בכל צ'ק-בוקס אפשרי עליו.
האנשים האלה הם לירון ובן עשור, העיר היא קריית גת ומשימת-העל הייתה לעשות מקום שיצליח סוף סוף לעצור את התושבים בנסיעתם החוצה, כשהם רוצים לבלות ולאכול, לשבת ולהישען, לא להתפשר על אווירה ולא על עיצוב, בטח לא על אוכל, ואם אפשר אז גם שיהיה כשר.
השמיכות המסעדניות בישראל קצרות מאוד בדרך כלל, והגשמה של מטרה אחת עלולה לפגוע בהכרח במטרה אחרת, כך שהשאיפות כאן סומנו גבוה, והביצוע פגש אותן למעלה. נעים כאן, ויש מספיק מקום, בפנים ובחוץ, בשביל לקבל קצת אוויר. חמוד כאן, ומי שנותן לך שירות נחמד אותנטית, ולא זיופית. ולכן מלא כאן. כן, גם בימי שני בערב.
התפריט של עדי לוי סירב להתייחס לכשרות כאל משקולת, ובמקום זה יצא איתה לריצה בשדות הפופולריים של עם ישראל - דגים-חלבי, טאבון שמתעסק עם הרבה יותר מבצק, ירקות טובים, איטליה ומרוקו, משהו לקנח איתו ומשהו לשתות איתו, בלי לוותר על פאן.
זה מתחיל עם אותה צלחת "בצקים מהטאבון" (38 שקלים) שפורשת בפניך מקל פוקאצ'ה, לחם מחמצת ולחם עשבים, זיתים מתובלים, קרם חציל, שום קונפי ופסטו כוסברה, וממשיך משם עם עשר ראשונות (22-74 שקלים) וארבעה סלטים (65-74 שקלים) שמוודאים שאף אחד לא יקום מכאן רעב. פה, חלוקה היא לא מילת באזז. פה נדרשת חבורה גדולה, ורעבה.
יש צלחת חריפים עם ברולה פלפלים גבינתי ותפוח אדמה מדורה שמוגדר "קרפצ'יו" אבל בפועל מוגש עבה יותר, עם המון פטריות מוקפצות, שמן זית, שמן כמהין, פרמזן ובצל ירוק לחגיגה מלכלכת ושמחה. יש פולנטה עם ראגו פטריות וסלט כרובית מגורדת עם ירוקים וגבינת פטה, סביצ'ה דגים עם אבוקדו ווסשימי בוויניגרט הדרים, וגם "ברוסקטת טונה" נהדרת שהיא פרוסת ענק של חלה ומעליה חציל במיונז, פלפל שושקה קלוי ונתח בינוני בעוביו של טונה שעברה בטאבון. תחשבו כריך שניצל של שישי, עם הדג של ערב שישי, בצלחת של עכשיו.
כצפוי, העסק מסלים מיד אחר כך למחוזות המנות הגדולות *יותר*, שהרי בכל זאת נותרו איתנו מסעדות שרוצות לתת לך תמורה ראויה לכסף, ולא רק לדבר על זה.
אלה כוללות קבב דג, אף הוא בטאבון, עם קרם עגבניות פיקנטי, פילה לברק עם ניוקי ברוטב חמאה, שלישיית פיצות (מרגריטה, ירוקה ולבנה מצוינת עם תפוחי אדמה ושמנת, כרישה ופטריות ובצל ירוק, 62-72 שקלים) וגם ארבע פסטות שנעות בין הקלאסי והעשיר (שמנת-פטריות, שמן זית ועשבי תיבול או עגבניות-מסקרפונה) ובין הצבעוני והנהדר בזכות עצמו - נתחי לברק, ארטישוק, זוקיני ושקדים קלויים.
לקינוח, מתבססים פה חזק על תפיסת העולם הגורסת שעכשיו מתחילים מחדש, בונים "מגדל דובאי" ו"שכבות גן עדן" שוקולדיות, מפרקים מילפיי ומייצבים עיגול גבוה יחסית של עוגת גבינה רכה. אם הגעתם עד פה, אל תוותרו לעצמכם פתאום. היו חזקים, ונסו לאזן הכול עם צום של ארבעה ימים.
קפרזה מתעוררת מורדם עם תפריט בוקר קבוע שמושך לבראנץ' גם בימי חול, מתעסק עם מאפים ועם השכמות מושחתות כנדרש מהחיים שלנו היום. בצהריים, המטבח מתחמם ועד שיורדת השמש, הטאבון כבר מספיק לצבור מספיק אש בשביל כל מי שמתיישב בסביבתיו.
אלו גם השעות שהמתחם המסחרי שבו המסעדה שוכנת מתרוקן ומשחרר לה פוקוס, והיא עצמה מגבירה ווליום, ויוצאת לערב נוסף של הגשמה. קריית גת הייתה הראשונה להבין שיש מי שחושב עליה. כעת, נדמה, מצטרף האזור כולו.
קפרזה, מתחם איי סלומון, דרך הדרום 20, קריית גת, 050-7705958