אייל גימשי לא עשה רק עגלת קפה. הוא עשה את עגלת הקפה המושלמת

שום דבר, שום דבר בכלל, לא מכין אותך להפתעה המוחלטת שהיא הקרון של אייל גימשי.

הפתעה רק עבורך כמובן, משום ששנים של מרדף אחר עגלת קפה טובה הותירו אותך מצולק וציניקן, עם ציפיות שבמקסימום שלהן הן בסיסיות מאוד, ועם מוכנות בילט-אין להתחיל לכתוב את האותיות הקטנות הרבה לפני המשפטים הגדולים.

זאת לא פתוחה בשבת, האחרת שופכת עליך שמש ללא הגנה וכולן, בלי יוצא מן הכלל, יקרות מדי, עם קפה רע מדי, תורים בלתי פרופורציונליים מדי ומאפים שנקנו מזמן מדי, ממקור מביך מדי.

בלי יוצא מן הכלל. כמעט.

הוא בן 41, עם מספיק שנים בתעשיית האוכל והאירוח כדי לחייך מתון, ואז מתון פחות, כשאתה שואל אותו שאלות קנטרניות. מי שמפעיל קייטרינג (המעדנייה) ויודע להרים אירועים בשטחי הפרא והטבע של ארץ ישראל לא אמור להתרגש ממטיילים צמאים ורעבים לקפה ומאפה. הקהלים האלה שונים, אתה פתאום קולט, רק במלתחה שלהם. כל השאר - דרישות וסטנדרט, סובלנות וסבלנות - בדיוק אותו דבר בתורים של החתונה ובתורים של השבת.

כך, עסק-האם רק עזר לו, ואז פיצח עבורו את נקודת התורפה העיקרית של כל הביזנס הזה. כשיש לך מטבח, ואתה מייצר בו אוכל, כל השאר מסתדר הרבה יותר טוב בעיניים, על הצלחות והמגשים, ובעיקר בבטן. לא קנייה ממקור שלישי. לא אאוטסורסינג לאלמנט המרכזי שכל העגלות מיטיבות להזניח. הדבר עצמו, מהידיים של עצמו.

משם, נשאר רק להתמקם, ולהתחיל עבוד. ואיזה מיקום זה.

גימשי הציב את היתד הראשונה שלו ברמת דוד, ובמהלך הקורונה כמובן, התקופה שתיזכר בהיסטוריה כשנות המגיפה הגדולה. של עגלות הקפה.

לפני חודשים ספורים, הוא צירף אליה אחות קטנה וסמוכה (ולכן הקרון 2.0) בפתח משתלת שמיר בכפר יהושע, וכעת מתחיל דיבור אופטימי ומשמח על חברה נוספת, בבית השיטה. יש 25 עגלות קפה בעמק, לפחות, ונכון לכתיבת שורות אלה בלבד בלבד, טל"ח. הוא לבדו, ממש ככה, גורם לכל אחת ואחת מהן להיות גאה שהן חולקות איתו מקצוע.

הלוקיישן גאוני, לא פחות, אם כי אני מסרב לפטור בלוקיישן בלבד את מה שקורה פה. הרי היו כאן גם לפניו, ופחות הסתדר, אז קצת ריספקט.

המשתלה הנהדרת פורשת זרועות רחב לצדדים, מחבקת את החצר הפתוחה של גימשי, אבל לא משתלטת עליה ולא מנהלת איתה קרבות טריטוריאליים מיותרים. זאת שותפות, וזאת שכנות טובה, וקשה לדמיין מישהו יושב פה ולא נכנס אחרי זה פנימה, או ההיפך. הירוק הזה מדבק, ואתם לגמרי יכולים להגיד לכולם שעשיתם בשבת טיול טבע בלי להגיד לאף אחד שהטיול הזה ארך 15 צעדים עצלים, והשטבע השולט היה יצר השופינג. יש לכם אישור, ואתם בו-זמנית לא זקוקים לאישור מאף אחד.

גימשי ראה את הפוטנציאל, ואז לקח את הפוטנציאל הזה בדיוק והרים אותו למעלה חמש-שש דרגות, בידיים כמובן. הכיסאות מקסימים, והעצים נותנים צל. האיזון בין הטבע לחשמל אידיאלי וכל היתר - טריבונות, שולחנות, כריות, חיוכים - משחרר אותך להיזכר כמה יפה בעמק יזרעאל, וכמה יפים האנשים שלו. אם כבר, קולות המטוסים של בסיס רמת דוד הם ההוכחה לכל אלה, תזכורת טובה לכמה צריך להעריך רגעים כאלה, וכנראה גם הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה טייסי חיל האוויר הישראלי מקנאים בבני התמותה שעל הקרקע.

התפריט מטעה בקטע טוב ומערפל בקטע עוד יותר טוב, ולכן ההמלצה שלי היא להזמין תחילה משהו קטן, כדי שיהיה ברור לכם עד כמה שונה פה, ואז לפתוח כבר שולחן שלם. התור לא יחכה לכם, אז על אחריותכם.

הקפה (12 שקלים לשחור, 16 להפוך גדול, 20 לאמריקנו קר) מושקע ובלתי חובבני, וזאת נקודת פתיחה טובה בפני עצמה. איתו מתחממים גם שוקו ותה ג'ינג'ר-דבש-לימון ונסחטים מיצים (כולל אופציית עירבוב, כך שאתם יודעים שלא מזייפים פה עם המילה "במקום"), ואליהם משתדכים מאפים *טריים* מהוויטרינה, מוזלי עם גרנולה הום-מייד (28 שקלים) וכריכים קטנים עם סלט ביצים או סלט טונה.

העסק מאיץ עם סנדביצ'ים (47-59 שקלים) גדולים יותר, לרבות סלמון מעושן בתוך בייגל, סרדינים ולימון כבוש, קורנדביף עם גבינת גאודה ואריסה מתוקה, חביתת חומוס טבעונית בלחם נאן-קארי וגם משהו שמוגדר כאן כ"צנים" אבוקדו והיה יכול באותה מידה, ולמעשה במידה מדויקת יותר, להיקרא "קונטיינר" או "אדנית". זה לחם קלוי, נכון, אבל עליו מחזיקות יחד לאבנה וטחינה גולמית, אריסה ושקדים קלויים, בצל סגול ועלי רוקט, עם הרבה צ'אנקים של אבוקדו בשיאו. דרושים שניים להרים, ודרושים שניים לפחות כדי לסיים, אבל ברוב המקרים אף אחד לא מוותר. קל להבין למה.

הסלטים (שוק עם גבינת פטה, דלורית צלויה עם קרם תפוחים מעושן, ירוק עם גבינת המאירי בתוך עציץ ענקי, 45-68 שקלים) והמגשים (42-65 שקלים) מפרידים את ההתרחשות עוד יותר רחוק ועוד יותר ללמעלה מסצינת העגלות השגרתית, עם שקשוקה וחלה טרייה, פוקאצ'ה עם ממרחים וקומבינציית "בוקר" שכוללת סלט ביצים, סלמון מעושן, סלט ירוק, לאבנה, פרעצל ולהיט בדמות ביצה מאודה - כמו ה"עננים" שמנסים למכור לכם כבר כמה שנים טובות, בעצם, רק עם ענניות של ממש. כן, גם אני בדקתי, אנחנו עדיין בעגלת קפה. מדהים, לא?

כולי תקווה שהמילים האלה שנכתבו כאן למעלה לא יחבקו דובית את הקרון, את גימשי, ואת גולשי וואלה. יש נטייה לעם ישראל להתנפל על מקומות כאלה ואז לתהות למה עמוס בהם כל כך. להתקיף, ואז לשאול בכעס מה נהיה, בדרך לדבר הבא.

כולי תקווה שלא נצטער יחד, אבל באמת שאין ברירה אלא להמליץ בחום על מאורע נדיר במקומותינו - עגלת קפה שבאמת עושה קפה טוב, שבאמת עושה אוכל טוב, ושבאמת יושבת במקום טוב, עד כדי כך שהיעד המקורי שלך פחות חשוב, ושאתה יכול בהחלט לנסוע לכאן ולהישאר. משהו אומר לי שהאנשים הטובים שלה יתמודדו עם כל מה שיבוא לעברם. אתם רק צריכים לבוא, וליהנות.

הקרון של אייל גימשי, משתלת שמיר, כפר יהושע