אנחנו לא לגמרי שם עדיין, אבל מקורות שמעורים בנושא חשפו כבר כי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיפורסמו לקראת יום העצמאות הקרוב יכללו פרק מיוחד על עגלות קפה.
על פי ההדלפה הזאת, הגענו למסה הקריטית שבה "מחשב לכל ילד" היא סיסמת ניינטיז מיושנת (מיושנת, אבל איכשהו עדיין לא מיושמת, גם ב-2024), ומזמן עברנו לפורמט "אמריקנו קר לכל מטייל". עשרות אלפים מהם שיוצאים בכל זאת לנשום קצת אוויר, בעיקר בסופי שבוע, מסמנים מראש את הפוד-טראקס והעגלות הללו, מדרגים ומתעדפים, ואפילו שמחים לעמוד בתור. עוד תור, מה זה כבר משנה. חלק, לרבות עורכי ערוצים נכבדים בתוך וואלה! עצמה, מודים בפה מלא שהם בונים את טיול סוף השבוע שלהם על פי איזו עגלת קפה פתוחה ליד איזה מסלול הליכה, ומה בדיוק אפשר לשתות, ולאכול, בה.
מה שהחל כנקודות חן חמודות וספורות בשרון, התפשט במהירות לצפון ולדרום, והוא כעת פרודיית REEL שכותרתה "עגלת הקפה הסודית שאתם לא מכירים", למרות שכותרת נכונה יותר, גם אם פחות קולחת, תהיה בפשטות "עגלת הקפה הכי לא סודית שכולם כבר מכירים והיא אפילו לא כזאת טובה בקפה".
ובגלל כל אלה - ההצפה והרילס, הכמות והתורים - כל כך שמחנו להגיע בבוקר שבת לעגלה של נועם הס.
בגלל כל אלה. העגלה של נועם הס
מטע הזיתים המשפחתי של משפחת הס במושב עין עירון מקבל אותך רחב ועמוק. הוא אינטימי מאוד, עם אותה תחושה נדל"נית מוכרת של "למה באמת שלא נגור כאן גם ונצא סוף סוף מהעיר", ובעיקר יודע להכיל ולקבל לא מעט אנשים בלא מעט גילאים. זה נשמע טריוויאלי, אבל תוך חצי שעה בערך יהיו כאן ילדים קטנים עם מספיק מרחב כדי לשמור על מינימום הצקות, ומבוגרים גדולים עם מספיק ספייס בשביל שלא יציקו להם.
עמוק פנימה ניצב בית ההורים, ולידו יחידת הדיור של נועם ואשתו גילי, כמו גם "המעבדה" - בקתה מלאת סודות שבה הוא רוקח ומזקק, מערבב וחולם. וגם מארח את מועדון הטעימות הנדירות שלו. כל זה רק בשביל תחושת השייכות הטופוגרפית, כי מהרגע שאתם מגיעים, אין סיבה ממשית להרחיק לכת מהחזית, ומהטריילר.
אם נפלתם על השבת הנכונה, התכלת של השמיים יתערבב במהירות עם התכלת הדומה של העגלה, והמחצלות שנפרשו מבעוד מועד על הדשא יאפשרו לכם להתחרדן כמו פעם, כשהייתם נטולי דאגות (ונטולי ילדים). את כל השאר יעשו, באופן הכי טבעי שיש, כל מה שיוצא מאותה עגלה.
הס מחזיק בשנים ארוכות של בירמון תל-אביבי אינטנסיבי, לרבות הניהול המקצועי של קבוצת אימפריאל הנחשבת. הוא פתח את המעבדה הפרטית במהלך הקורונה כמובן, ובתחילת המלחמה הנוכחית בחר להמיר סופית פקקי הלוך ופקקי חזור בהטלת עוגן מקומית.
"אפשר להגיד שכמו כמעט כל איש אוכל, גם אני לקחתי כל משבר אפשרי שעבר עלינו במדינה בשנים האחרונות וניצלתי אותו לעשות שינוי אצלי", תיאר. זה לא רק הפקקים כמובן, והנסיעות בין פקק לפקק, אלא גם השעות המאוד מסוימות של המקצוע, והתחושה שיש לו מה לתת שעדיין לא ניתן, ושיש בקבוקי זכוכית ריקים שמחכים לתווית חדשה. התווית שלו - Good Products. כמה פשוט, ככה אמת בפרסום.
סיבוב קצר בתוך המעבדה מחבר את כל חלקי הסיפור. מדפים עמוסים קופסאות וצנצנות מתויגות בקפדנות, וכלים רבים מעידים על דברים שהולכים פה כשאף אחד לא מסתכל. הוא מצביע על דוד הזיקוק הפרטי שלו וזוכר איך התוצאות הראשונות היו "איומות ונוראות", אבל זה כבר מאחורינו, ומלפנינו אינספור בקבוקים עם תוצאות טובות בהרבה. מצוינות למעשה. שנשתה משהו?
המנעד של הס רחב ושואב השראה גלובלית כמובן, אבל זוכר היטב את השורשים הפרטיים ויודע להכניס פנימה את גינת הירק המשפחתית שצומחת ממש מעבר לדלת. הוא מזקק ג'ין, ערק ואו דה וי (ברנדי פירות צלול ובלתי תמים בעליל), מתסיס יינות פרי שנמזגים מברזים מרהיבים בתוך העגלה ולא מפסיק לערבב - מילולית, אבל גם הכי מעשית שיש.
התפריט משתנה מן הסתם, אבל כולל מספיק אופציות בשביל שתיינים כבדים, שתיינים שרוצים להיות כבדים, שתיינים קלילים וגם כל מיני ווירדוז שרואים את השמש ומרגישים את עירסולי השבת ובכל זאת רוצים "רק קפה". בשבילם, הוא הביא קולד ברו חזק. אתם יודעים טוב יותר מזה.
יש פה את הערק שלו, ארומטי ושר בעברית, עם לימונדה "מושלמת", ג'ין עם מנדרינות שאיכשהו מצליח לחדש בעולמות עירבובי הג'ין המעט מוצפים של השנים האחרונות, וויסקי צעיר עם אגסים ותה ירוק, פינו שרי עם וורמוט לבן ותפוז, וויסקי קרמל מלוח עם ביטרים, "נגרוני קיץ" שיכול בקלות היה להיות שיר של מאיר אריאל וגם קמפרי (הבקבוק היחידי שהוא לא מתוצרתו) עם תפוזים מוקצפים. המחיר, 30 שקלים לקוקטייל, מותיר אותך מעט המום עוד לפני הלגימה הראשונה, ומאוד המום בלגימות הבאות, כשאתה מבין את הווליו פור מאני, ואת הפער בין הדרינק האחרון שהזמנת בתל אביב.
לבד מאלה, יש את אותם יינות מבעבעים מהברז, בטעמי פטל שחור, טאפאצ'ה אננס, פסיפלורה ומנגו גרניום, אבל אתם יודעים - זה משתנה ומתעדכן ומסחרר אותך באפשרויות. בשבת הקרובה, למשל, מבטיח הס תזקיק טאפאצ'ה עם מי קוקוס "משופרים" ושרי אמונטילדו עם סיידר אגסים. ואמוס, כנסו כבר לאוטו ואל תדאגו לנסיעה חזרה. אלכוהול של שבת יורד ישר לירכיים ולא עוצר בהנגאובר.
הטריילר - במקור מסין, עם פיתולי כבישים שאפשר למצוא כנראה רק בישראל - פותח דלתות ומרים חלונות ויטרינה בכל שבת מ-11:00 עד 15:00, ושואף למנף את הטמפרטורה המתחממת לכדי מזיגות מתבקשות של חמישי בערב.
לידו, ממתינים בסבלנות מקסימה שולחנות האפייה המעולים של ברית קדושי מ"ברית לחם" ובן זוגה שניר (סופגי) גואטה, עם הספוג האלכוהולי המושלם - קובנות ענק שחומות ופליליות, ופוקאצ'ות שמנמנות עם ערימות דברים טובים עליהן, כריכים נהדרים מלחם שנאפה ממש עכשיו, סקונס, בריוש שקדים וקינמון ועוגיות חמאה ושוקולד צ'יפס.
הס עצמו מוסיף לתפריט כדורי שוקולד וקוקילידות הום מייד, פופקורן עם טופי ו"מיץ ילדים" טבעי, ומתגבר עם מענה גם לקרייב השופינג של כולנו, בדמות דוכן בגדי וינטאג' של טל קרוין. מדובר, לכל הפחות בקומבינציית הבזבוזים השמחה ביותר במקומותינו, ובחגיגה אדירה למדי - מידתית, משפחתית, מושבניקית.
הס ממשיך לייעץ לעסקים ולמותגים, ומפיץ את הידע והיד עם אותם אירועים פרטיים שהוא מארח במעבדה - פעם-פעמיים בשבוע, עם "נושא" מסוים (מרום ועד וויסקי, מפאנץ' ועד קוקטיילים) שמכנס עד כעשרה אנשים. זה נפתח, תיראו מופתעים, בדרינק, ממשיך ל-5-7 טעימות מבקבוקים נדירים וגולש משם לדיל מעניין למדי שתמציתו היא "מי ששרד את כל זה ורוצה להמשיך לשתות - הבר פתוח", כהגדרתו.
הוא נהנה לארח פה קהלים מגוונים ונהנה עוד יותר לספר על הפתעתו מההיענות הנשית הבולטת, בעולם שמפגין בדרך כלל אובר-גבריות. יותר מהכול, עם זאת, הוא נהנה לעמוד בתוך העגלה שאותה הוא שיפץ במו ידיו, ולמזוג ממנה אהבה עם אותם ידיים בדיוק. אז, כשהתור נרגע וכשכולם קיבלו משהו לשתות, הוא יוצא החוצה לסיבוב עם בקבוק ארק, ומוסיף עוד אלכוהול למדורה. עגלות קפה, מסתבר, יכולות לעשות כיף. רק תשמרו על הסוד.
"שבת קוקטייל", עגלת האלכוהול של נועם הס, 11:00-15:00, השדות 18, מושב עין עירון