קשה להפריז בתיאור האיכויות שלונדון מספקת בכל הנוגע לאוכל. כשהעיר מונה קרוב לתשעה מיליון תושבים והמטרופולין כ-15 מיליון, צאו ונסו ללמוד כמה קהל פוטנציאלי מקומי עומד לרשותה של סצינת המסעדות בעיר. וזה עוד לפני שאמרנו מילה על מסת אנשי העסקים הזרים הפוקדת אותה מדי שבוע, ועל התיירים.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
ההיצע אינסופי, והאינסופיות הזו רלבנטית בכל אופני ההסעדה - מאוכל רחוב ועד מסעדות גבוהות במיוחד, וכל מה שביניהן. הוא אינסופי גם בגיוון האתני. עושר האפשרויות באמת בלתי נתפס. הכרך היחידי בעולם שמשתווה בהיבטים אלו ללונדון הוא ניו יורק. להרכיב רשימת מסעדות לביקור בלונדון זה מאתגר בדיוק כמו להרכיב ביקור בן כמה ימים או שבוע בעיר. תמיד נשארים עם טעם של עוד ובעיקר עם המון מקומות שיחכו לפעם הבאה.
הרשימה הבאה כוללת כמה וכמה המלצות למסעדות נהדרות באמת. אין בה מקומות עם שניים ושלושה כוכבי מישלן. אלו הפסיקו לעניין את כותב שורות אלו מזמן. רוב המסעדות ברשימה ממוקמות איפשהו במרכז סקלת העלויות, או מעט מעליו, וכמעט כולן מספקות תמורה טובה מאוד עד נהדרת לכסף.
גם לונדון התייקרה מאוד בשנים האחרונות, והמחירים בה קפצו בכ-25-30%. מאידך, שער הפאונד (כ-4.3 שקלים, רחוק מאוד מנסיעות זכורות שבהן הוא היה כמעט כפול) הוא מהנמוכים הזכורים כאן זה זמן רב, ומאזן לא במעט את העלויות. קחו בחשבון, עם זאת, ששירות בשיעור 13.5% בממוצע נוסף למחיר הנקוב של האוכל במסעדות באופן מובנה בבריטניה.
Portland
אחת המסעדות האהובות עלי בלונדון בעבר התגלתה הפעם כשמרנית והרפתקנית קצת פחות בסגנון הבישול שלה.
פורטלנד אוחזת כבר שנים בכוכב מישלן אבל מתנהלת ללא גינונים מהסוג הזה. המישלניות ניכרת בהשקעה באוכל. בסיס התפריט הוא צרפתי קלאסי עם טוויסט מודרני. האוכל עשוי בקפידה רבה, והשימוש בטכניקות ללא רבב. 49 פאונד קונים ראשונה ועיקרית בצהריים, 59 יכללו גם קינוח. הדיל כולל גם מתאבנים, מים מינרלים ופטיפורים בסוף הארוחה. דיל הערב עולה 89 פאונד לארוחה מלאה, כולל קינוח.
למי שמחפש ארוחה מהסוג הזה, שמתומחרת שפוי ובאווירה סולידית ונינוחה, במרילבון שבמרכז העיר, זו אופציה טובה בהחלט.
The Sea The Sea
שום דבר לא הכין אותנו לאיכויות המטורפות של בר הדגים ופירות הים הזה, ששמו ניתן לו על שם ספר מפורסם של אייריס מרדוק.
הוא שוכן במדרחוב בצ'לסי המפונפנת. חלל קטנטן, שמונה מקומות על הבר, מול המטבח הפתוח, ושישה או שבעה שולחנות בחוץ, מול בייקרי ואטליז; תפריט בן עמוד לא עמוס הכולל ראשונות ומנות ביניים בלבד, חומרי גלם מהחלומות, שנמכרים גם הם בנפרד, וטיפול ברמה של לא פחות מהיי-אנד. לא הייתי מתפלא כלל לו המנות הללו היו מוגשות במסעדת ים יוקרתית וגבוהה ממש.
זול זה לא אבל גם מוגזם לא, יחסית לאיכויות. הקטנות מתומחרות ב-17 עד 20 פאונד, הבינוניות בכ-24. בעצם, זה לא ממש שונה ממה שאנחנו רגילים למצוא בברי היין והאוכל כאן. לא אותה ליגה מבחינת איכויות.
The Quality Chop House
מסעדה ואטליז מצוינים ממש שאני משתדל מאוד לא לעבור בלונדון בלי לעצור בה לארוחה אחת בלבד לפחות. נתחי בקר יוצאי דופן אבל מקום משמעותי לא פחות לבשר חזיר, לטלה ולדגים.
נשנושים מוטי בשר, פשוטים אבל טעימים מאוד, לראשונות, ו-800 גרם טיבון מופלא ממש בנו לנו ארוחת ערב מצוינת שאוהבי בשר לא אמורים לדלג עליה. עפנו גם מסורבה אגסים מפוצץ בליקר אגסים לקינוח.
שעות הערב המוקדמות נינוחות ורגועות במקום הזה. הערב המאוחר יותר הופך הומה ורועש. כ-60 פאונד לראש בממוצע, לפני קינוח. תפריט יין לא פחות מנהדר, כולל המון אופציות מעולות בכוס.
Noble Rot
מברי היין הותיקים והנחשבים בלונדון, שאוחז גם בחנות יין רצינית ומוציא מגזין יין משלו.
לנובל רוט שלושה סניפים בסוהו, במיפייר ובבלומסברי. אנחנו ביקרנו באחרון שהיה גם הראשון להיפתח. שום סופרלטיב לא יהיה מוגזם לתיאור אופציות היין כאן. הוא ניתן למזיגה גם בפרופורציית חצי כוס (75 מ"ל) ומאפשר למעוניינים להתנסות באופציות רבות.
החלל אפלולי, נינוח ותרבותי, והמקום, על אף כובד הראש המסוים ביחס ליין, מצליח לשמור כבר שנים על רלבנטיות, שלא לומר סקס אפיל, לקהל צעיר.
אפשר להסתפק בפלטות שרקוטרי נהדרות וללגום, ואפשר גם לאכול ארוחה מלאה של ממש. האוריינטציה צרפתית אבל לא קלאסית. אכלנו מנת צלעות כבש בציר טלה נהדרת וגם ג'ון דורי בגריל, ביין לבן וצליפים, נהדר לא פחות. 50-60 פאונד בממוצע לראשונה פלוס עיקרית כשגובה החשבון ייקבע על בסיס בחירות היין שלכם. תחנת חובה לאנשי יין שמספקת את הסחורה בכל מובן גם בהקשר הקולינרי.
Brat
אחד המקומות הכי טרנדיים בלונדון בשנים האחרונות ממוקם במרכז שורדיץ', מוגדר כמסעדה באסקית ונשען על גריל פחמים ותנור עצים.
מי שביקר במסעדת אסאדור אצ'בארי המהוללת, בחבל הבאסקים הספרדי, הנשענת על עבודה עם גריל פחמים ברמה הגבוהה ביותר שיש, יבין בנקל את הקונטקסט האידיאולוגי והסגנוני בו פועלת בראט.
החלל שמח ברמות ורועש ברמות. יש בזה מן הקסם אבל כדאי לקחת את זה בחשבון כשמגיעים לכאן בערב המאוחר, קצת עייפים, אחרי שוטטות של יום וקילומטרים רבים ברגל בבירת אנגליה. המטבח פתוח ואפשר לצפות בעבודתו המופלאה. העיקר, כאמור, נשען על עבודה סופר מדויקת עם אש. מעט הנגיעות הנוספות מסגירות יכולות יוצאות דופן שמחדירות קסם לכל מנה.
כאלו היו, למשל, הלנגוסטינים שאכלנו, עם אמולסיית פירות ים ושומן טלה מרהיבה; או טרטר הבקר מ-Moorland שאיכויות הטיפול בו גבלו בשלמות. אכלנו גם תמנון מרהיב, דובר סול שלם ומושלם, תפוחי אדמה מעושנים וסלט ירוק ענק, עם לחם אנשובי שליווה את הארוחה כולה. לבראט יש כוכב מישלן יותר ממוצדק. איכות האוכל מצדיקה כוכב נוסף שמן הסתם לא יגיע בעיקר בגלל פשטות ההתנהלות של המקום.
ארוחה שכללה שלוש ראשונות, לחם, שתי עיקריות, תוספות, שלוש כוסות יין וקינוח עלתה כמאתיים פאונד כולל שירות. פתוח בערב בלבד וכדאי להזמין מספר שבועות מראש לפחות.
Flat Iron
פלאט איירון החלה כמסעדה קטנה בקובנט גארדן שמגישה סטייק אחד, מבוסס נתח מכתף פרה, שאי אפשר היה להזמין אליה מקומות, בתמחור של אוכל רחוב. התורים המשתרכים הביאו במהרה לגדילת המיזם, שהפך נכון להיום לרשת מסעדות הפזורה בכל לונדון. מדובר באחד הלהיטים העממיים של לונדון בשנים האחרונות, המיועד לכו-לם.
לא הייתי מקדיש לפלאט איירון ערב. זה לא מקום לבילוי. אבל לצהריים על בסיס פונקציונלי, במהלך שוטטות במרכז העיר, זו אופציה נהדרת. 220 גרם סטייק פלאט איירון עולה 15 פאונד, כ-63 שקלים. גם אם תלכו כמונו על שני סטייקים גדולים יותר, הספיישלים של היום, שהיו מבוססי אנגוס, ותערמו תוספות (המתומחרות בנפרד) לא תגיעו ל-60 פאונד לשניים, לפני שירות.
אלו אינם סטייקים באיכויות של מקדש בשרים אבל הם טובים מאוד ומספקים תמורה פנומנלית לכסף. השירות יעיל, הכול מקצועי, נעים ומתוקתק; כשמתיישבים מקבלים ספל פופקורן וביציאה גביע גלידה אמריקאית. וכן, כבר כמה שנים אפשר להזמין שולחן מראש למסעדות. כמי שרגיל להשאיר בתל אביב 80 שקל על שוארמה בצלחת פלסטיק, ישבתי בפלאט איירון בסוהו והייתי כחולם.
Pizzaro
שכונת ברמונדזי היא מחוץ לתחום התיירים שמגיעים בפעם הראשונה, השנייה או השלישית ללונדון. היא שוכנת בגדה הדרומית, בצידה המזרחי יותר של העיר, כעשרים דקות הליכה משוק בורואו, המוצלח תמיד אבל הממותג והמתוייר לעייפה.
תמצאו כאן את שוק מאלטבי (Maltby) המצוין, שוק רחוב עם דוכני אוכל רחוב בלבד (ללא דוכני פרודוקטים כלל), כמה מסעדות וברים מצוינים (בהם 40 Maltby street המשובח), וכן את Spa Terminus, מתחם יצרני אוכל עם דגש חזק על מבשלות בירה וסיידר, הנפתח בסופי שבוע בלבד עד השעה 15:00. כיף להסתובב בברמונדזי היי סטריט בבוהרי שבת. זה מרגיש כמעט כמו קפיצה החוצה מהעיר הגדולה לעיירה קטנה בקאנטרי סייד, מרחק פחות מחצי שעה בטיוב מכל לוקיישן במרכז העיר.
פיזארו הספרדית בשכונה סיפקה לנו ארוחת צהריים מצוינת ממש, עם כל החשודים המיידיים - חאמון, אנשובי, פאן קון טומאט, פאייה צמחונית, דג ברוטב פיל פיל ושרי מצוין. נאמנות למסורת, חומרי גלם נפלאים וביצוע סופר מדויק. שום דבר כאן לא נופל ממסעדות Barrafina הספרדיות, המהוללות והממותגות מאוד בלונדון, שהן אכן מצוינות, רק יקרות יותר.
St. John
כל רשימת מסעדות מומלצות בלונדון חייבת לכלול את סיינט ג'ון. אי אפשר להגיע לעיר ולצאת ממנה בלי ביקור אחד לפחות פה, ובכל פעם שאני מסיים ביקור החרטה הגדולה ביותר שלי היא שלא אכלתי שם פעמיים.
מאז שנפתחה על ידי פרגוס הנדרסון, ממבשרי פילוסופיית Nose To Tail, היא הפכה לאחד המקומות הנערצים והמוערכים בעיר, ששפים ואנשי אוכל ויין עולים אליה לרגל. עם הזמן נפתחו גם Saint John Bread and Wine, הביסטרו הפשוט יותר, הצמוד למסעדת האם, מסעדה נוספת במרילבון ובייקרי בשוק בורואו.
למרות הכתרים, סיינט ג'ון המקורית (סמית'פילד) בקלרקנוול, נראית בדיוק כמו שנראתה בעבר, מתנהלת עם אפס גינוני חשיבות עצמית וגם מתומחרת בשפיות רבה. החלל מזכיר קצת, למי שזוכר, את בית הקפה של אורנה ואלה, לאמר - פשוט, נטול סממנים עיצוביים יוצאי דופן, עם מפות לבנות. האוכל טעים באופן קיצוני. פשטותו ובסיסיותו מבוססת על חוכמת עומק, ניסיון רב שנים, חומרי גלם מופלאים והקפדה עצומה.
יש כאן המון בשר, בכל הטייה אפשרית, עם דגשי חזיר ואיברים פנימיים, לא מעט דגים, ותפריט יין חלומי, וכל דבר בה - מהלחם, דרך סלט הפטרוזיליה שמלווה את מנת מח העצם הנהדרת, עבור במנת ה-Potted Beef המושלמת, עיקריות הדגים שאכלנו, שגבלו בשלמות, וצלע החזיר, שלא התאפקנו והזמנו, כי הכול היה כה טעים - נוגע בשלמות.
150 פאונד יקנו כאן ארוחה שתכלול שתי ראשונות, שתי עיקריות ותוספות, קינוח ושלוש כוסות יין, לפני שירות. מסעדת חובה למי שיודעים להבחין בין עיקר לטפל ולא מפחדים מקצת הארד קור, גם אם אפשר לאכול בסיינט ג'ון גם לא מעט מנות הארד קוריות פחות.