אני לא יודעת איך אתם נרדמים בלילה, אבל אני באופן אישי לא מצליחה לעצום עין לפני שאני בוהה באובססיביות בלפחות 7-8 סרטונים של אמריקנים רנדומליים אוכלים בשר מעושן בטקסס.
לכן, כששאלו אותי אם אני פנויה בשבת לבוא לאכול בשר מעושן אצל הדוד סם בחווה, לא נתתי למשפט להסתיים, הזדכיתי על שלושת הילדים, אספתי את מיכל החברה מראשון לציון ובחמש בצהריים כבר התייצבנו בבצרה.
"אצל סם בחווה" הוא מתחם גדול ופסטורלי בבצרה, עם רפת, שולחנות עץ, מעשנות ענק ומוזיקת קאנטרי ברקע. הקונספט? להביא את טקסס לישראל, והכול אכן צועק כאן את זה - מהתפאורה והבעלים אביחי וקנין, שזכה לכינוי "הדוד סם" ומסתובב עם כובע בוקרים וזקן, דרך הריח, ועד הבשר עצמו.
בשר מעושן זה באמת אחד המאכלים הכי טעימים ומנחמים שאני מכירה, ומצד שני גם כזה שדורש מהאדם שמכין אותו באמת לאהוב את זה. כי איך אפשר לחיות בסבלנות ולתת לבשר להיצלות לידך בלי לנסות לכרסם חצי ממנו בתהליך? נשגב מבינתי, אבל זה בדיוק מה שעושים פה - כל נתח נכנס למעשנה לזמן שונה (מחמש ועד 16 שעות) ומקבל בה בלנד ייחודי של ארומת עצי פקאן והדרים. מיד ניגשתי למלאכת הבדיקה.
הזמננו מגש בשר עם קצת מכל סוג כדי לטעום את הכול, וקיבלנו עליו נתחי פיקנייה, אנטריקוט, פילה בקר, אסאדו מפורק, נקניקיות צ'וריסוס, ועוד מגש תוספות מפנק שכלל תירס על האש, סלט ירוק, שעועית ירוקה, תפוחי אדמה מדורה, צ'ימיצ'ורי שמכינים במקום וגולת הכותרת מבחינתי - שום קונפי שאם הייתי יכולה, הייתי יושבת ומחסלת להם את כל הצנצנת.
למגש הזה לא היה חסר כלום, אבל בשעת הערב שבה הגענו חלק מהנתחים כבר אזלו, כולל הבריסקט המפורסם, ספריבס טלה ועוף מעושן. חבל, כי הם נשמעים מדהים, ולכן אני ממליצה להגיע מוקדם.
ניסיתי, בחיי שניסיתי, לאכול כמו בן אדם עם סכין ומזלג, אבל 13 שניות לתוך הביסים כבר איבדתי את הסבלנות והתחלתי לאכול את כל מה שהיה מולי בידיים. כמה שזה היה נכון וטעים.
מבחינתי, כוכבי האירוע היו האסאדו המפורק והצ'וריסו. הראשון היה שומני במידה הנכונה, ועם טעמים מעושנים, עמוקים וחזקים שיצרו יחד עם השום קונפי ביסים מענגים שאי אפשר להפסיק לזלול. הוא מעושן כ-16 שעות, ואז מפרקים את הנתח בידיים וממשיכים לבישול נוסף של שעתיים ברוטב ברביקיו ביתי. התוצאה משתלמת. מרגישים את העומק של הטעמים בכל ביס וביס.
הנקניקייה רק נשמעת תמימה. היא עסיסית ומתמוססת בפה, ברמת השומניות המושלמת שגורמת לך לרצות רק להקפיץ עוד 7 כאלה פנימה.
מהנתחים "הכבדים" יותר, אהבתי את הפיקנייה, בשר רך עם מעטפת שומן חיצונית. המלחתי ופלפלתי כל חתיכה, הוספתי צ'ימיצ'ורי ו(איך לא) כמובן את השום קונפי, ונוצר הביס האולטימטיבי. גם האנטריקוט והפילה היו מעולים, ובמידת עשייה מדויקת של מדיום, אבל מבחינתי אלה נתחים יותר בנאליים בטעמים שלהם ולכן גם טעם העישון פחות מורגש לעומת השאר.
התוספות היו שחקניות חיזוק כייפיות לארוחה. התירס המפורק שעשוי על האש נתן מתיקות נפלאה ואיזן את הטעמים המעושנים והמלוחים של הבשרים, ותפוחי האדמה היו הפחמימה האידיאלית לרפד איתה את הבטן. אני מודה שהסלט הירוק והשעועית פחות מדברים אליי כקונספט אבל למרות זאת הם דווקא נתנו קיק נחמד של רעננות בתוך ארוחה שרעננות היא לא הדבר הראשון שאפשר להגיד עליה.
את כל הטוב הזה החלקתי לגרון עם בירה של הדוד סם, לאגר לא מסוננת שמבשלת הגיבור מכינה במתכון סודי במיוחד לחווה. בקרוב תהיה כאן גם בלונדי חדשה, עם טעמים לימוניים.
וקנין פתח את החווה בתחילת 2023 מתוך תשוקה אמיתית לתרבות האמריקנית ככלל, ולרוח הווסטרן הטקסנית-דרומית בפרט. הוא רצה להביא את טקסס לישראל, ונתן תשומת לב לכל פרט ופרט. המקום מאוד ידידותי לילדים, עם רפת צמודה ושטחים גדולים למשחקים וריצה, מפגשים עם חיות ואווירה ייחודית. ויש גם חנייה בשפע.
המחיר מחושב לפי סוג הבשר והמשקל שלו. 100 גרם אנטריקוט, למשל, יעלו 55 שקלים, ואילו אסאדו מפורק יגבה מכם עשרה שקלים פחות. נקניקיות עולות 25 שקלים, ופיקנייה 100 שקלים לנתח. התוספות מגיעות ללא תשלום נוסף, ובירה עולה 25 ש'לים לבקבוק. זוג רעב, וצמא, אמור לצאת מפה עם חשבון של כ-250-350 שקלים, תלוי כמה אתם מתחרעים על הבשר.
אני עוד לא ביקרתי בטקסס, אז קשה לי להגיד אם המטרה הושגה פה, אבל להביא אותי לכדי פתיחת כפתור בציבור, תוך ניגוב המצח מזיעת הבשר זה החוויה הכי טקסנית שאני יכולה לחשוב עליה. ויותר חשוב - כשחזרתי הביתה, זה היה הלילה הראשון מזה הרבה זמן שבו נרדמתי ישר, ככה, איך שאני, בלי שגללתי למצוא סרטונים של אמריקנים מנשנשים בריסקט. תודה לסם.
אצל הדוד סם, חמישי (18:00-23:00) ושבת (10:00-22:00), 054-9191202