תומר אגאי, אחד שרגיל לרעש שמח ולהמולה מבורכת, מסתובב נינוח ורגוע בחלל הגדול של O, ועוצר רק כל כמה שניות, וכל כמה סנטימטרים, בשביל להתחבק ולברך, להגיד שלום ולפטפט. רגע אחד הוא כאן, ורגע בקצה השני. אולי הביאו כפיל.
האחים אבידן, כאלה שרגילים לרעש שמח ולהמולה מבורכת במכפלות-ענק, מסתובבים מרוגשים אבל איזי לחלוטין באותו חלל בדיוק, ועוצרים רק כל כמה מילימטרים ועשות וולקאם ולעשות צ'ייסר, לברר אם הכול בסדר ולתקן מה שלא. ספרתי רק שניים מהנבחרת, אבל אולי פיספסתי, כי לא היה רגע שבו אחד מהם לא עבר מול העיניים.
ברוכים הבאים ל-O, הרמקול שמגביר עוד יותר את המסיבה החזקה של שדרות רוטשילד תל אביב. כנסו, אבל תאמו ציפיות. כאן זאת לא מסעדה, ולא משנה מה יגידו לכם. יש תפריט ויש אוכל, אבל דבר מכל אלה לא חשוב כמו האווירה, ומי שמתעסק עם האווירה דואג היטב להבהיר מה רוצים כאן.
ווליום, ודי ג'יי שמרימה ווליום, חוויה וחיוכים, מצב רוח ואנשים יפים, עם דגש טבעי לחלוטין על נשים יפות. בכל זאת ישראל. השאר - בר שמשקשק קוקטיילים וצוות טבחים שמתקתק צלחות - ינחת במקומו. אבל לכאן באים בשביל ליהנות, ובשביל לחגוג, ובשביל לראות איך אפשר לחיות בעיר הזאת, על השדרה הזאת.
הלוקיישן, שאיכלס במשך שנים את נקודת העוגן של מקס ברנר, בלתי ניתן לזיהוי. הוא היה יפה כבר אז, אבל זה היה לפני שמור אבידן לקח אותו למייק-אובר.
הכניסה מהממת, הציורים של רמי מאירי מדהימים כקונטרסט עירוני עדין ורומנטי, והחלל אורגן מחדש כמערכת חיבוקים לבר הענקי שחולש עליו. הקווים עגולים, והתקרה נעה מעליך במעגלים, כך שבשלב מסוים היה ברור שייצא מזה O. דמיינו פה פעור, ולאו דווקא האות הלועזית. הפה הזה יישאר פעור עד סוף הערב ממילא.
התפריט של אגאי קטן, יודע מה נדרש ממנו, ולא מכוון להשתלטות על השיחה. הוא עוקץ עם רמיזות נוסטלגיות לסנטה קתרינה האהובה שלו, אבל מתנתק ברוב המקרים והצלחות מחללית-האם, אולי בכוונה תחילה, ומפליג הלאה. אולי זה אגאי אחר, ואולי זאת עיר אחרת, ובטוח שזה לא באמת משנה.
יש כאן סלסלת לחם נדיבה (36 שקלים) עם לאבנה, קונפי עגבניות שרי, שמן זית ופלפל הבנרו, צלחת גבינות שמחברת צרפת, איטליה וספרד (62 שקלים), סלט חסה עם תפוחי עץ, גבינת מנצ'גו ורוטב קיסר (72 שקלים) ומנת "ירוקים פריכים" (פקוס, זוקיני, צנונית וקולורבי עם ויניגרט יוגורט ושמן ירוקים, 68 שקלים).
טריו דגים נאים (סשימי אינטיאס עם תאנים, טטאקי טונה, "סביצ'ה פרואני", 82-84 שקלים) וטרטר בקר ממשיכים באותו כיוון ושילובים חמים של ירקות-דגים-בשר חותמים אותו - תירס עם פטריות, נתחי בס מטוגנים, פילה בר ים עם פסטה, פפר סטייק עם צ'יפס גראטן וניוקי עם רוטב בר בלאן ואוכמניות. כן, כתבתי אוכמניות.
כל אלה נשטפים במהירות וביעילות עם עירבובים צבעוניים (קוניאק ואפרסק, ג'ין ודובדבנים) ודרמטיים ("וויט קקאו מרטיני", מרגריטה חריפה) ועם תחושה חזקה של פרה-מסיבה, ואז מיד-מסיבה, ואז אפטר פארטי, הכול במקום אחד.
זה הספוט ה-אין-סיכוי-שאצליח-לספור בפורטפוליו של האבידנים, ובו הם שואפים לחבר לראשונה אוכל ולייפסטייל, או לכל הפחות לתת יותר נפח וחשיבות לתפריט בפנורמת החוויה הכללית. הקהל, נדמה, מחובר לחלוטין למהלך, ומחובר לחלוטין ל-O, וכנראה מחובר הרמטית לכל מה שהמשפחה הזאת תפתח. בינתיים, נפתחה מסיבה על השדרה, ויש גם רמקול שדואג לה.
O, רוטשילד 45, תל אביב, 052-2710020