האגדה מספרת, ולא רק האגדה, על מדד הפיצה של הפנטגון, גרף הזמנות ומשלוחים שמכין אותך בנחת וברמת דיוק כמעט אוטומטית לאירוע דרמטי. בקצה אחד של וושינגטון הבירה נסחפים ליום עבודה ארוך ולפחמימות ריקות, ובקצה השני של העולם יורדים למקלטים עוד לפני שהגבינה נמסה.
אפקט הפרפר הזה, שכנהוג באמריקנית זכה כבר לתואר Pentagon Pizza Index, עם אתר ייעודי ועתיר התרחשויות שמחובר לכל רשתות האוכל המהיר הסמוכות למוקדי קבלת ההחלטות - התגלה לראשונה בתחילת שנות התשעים, עם הגעתם של 21 מגשים למטה ה-CIA, שעות ספורות לפני הפלישה העיראקית לכווית. מאז, נמצאו התאמות בימים מתוחים פנימית כמו הדיון בהדחת הנשיא ביל קלינטון, ובדיקות מסוימות הפליגו אחורה בזמן, מאתרות חיבורים דומים כבר בשנות השמונים.
ישראל, משום מה, לא הבליטה קורלציה כזאת למרות שברור מאליו שהשנים האחרונות סיפקו לה גם סיבות אינספור, וגם תוצאות. המצב הביטחוני כאן, כמובן, דורש טאבון ענקי של פיצה בתוך הקריה עצמה, אז אולי מתל אביב לא תצא הבשורה. צפונה מכאן, לעומת זאת, הסיפור אחר לגמרי. פה מספיק להגיע לתמרלין.
מרחבי הבשר. תמרלין
המסעדה היפה בנהלל יצאה לדרכה לפני ארבע שנים (בדיוק, החגיגות מתרחשות בימים אלה ממש, ומוצדקות מאין כמותן בהתחשב בנסיבות. בישראל, כל יום הולדת של מסעדה צריך נשף) כמקום של בשר, תוך התבססות על עסק גידול הבקר של משפחת תמיר (ובשמה המקורי, תמרלין).
הזמן חלף, והשותפים - ניר תמיר, דור רביעי במושב, ואיתמר שרעבי - הרגישו שהטיקט הזה לא גדול מספיק בשביל להציג לראווה את כל מה שיש להם להציג לראווה. הם רצו יותר, אבל לא במונחי גוש דן של גרידיות ומיקסומים, תפוקות ומספרים בלבד, אלא כחוויה, וכרגש. אפילו כבית שני או שלישי. כן, באזור עמק יזרעאל המילים האלה עדיין לא איבדו ממשמעותן.
והרצון הזה עשה את שלו, ועשה כבשלו. הימים הורחבו והשעות הורחבו, הבוקר פתח את עצמו לבאים ולמשכימי הקום, ומועדון חברים חדש הושק. לקצביה הצטרפה מעדניה, בית קפה ובייקרי קמו, ובשעות הצהריים כולם זזים בעדינות ובאורגניות הצידה. זה מקום ענקי, ויש בו ספייס לכולם, ולכל פעולה והחלטה. קיר האבן הגדול המקדם את פניך בכניסה אינו אלא רמז בלבד למרחבים הירוקים המשתרעים מאחור, ומקרר הזכוכית המבריק שמקבל את פניך אחרי הכניסה אינו אלא רמז עבה למרחבי הבשר שיקבלו את פניך עוד מעט. הכול מתחבר כאן, אם רק תיתן.
התפריט יודע בשביל מה באת, אבל לא מהסס להציע לך גם אופציות אחרות, ירוקות יותר, וקערות שלבדן יכולות להיות ארוחה מצוינת, ללא בשר כלל. אל תגלו לאף אחד שאפשר, אחרת מהפיכה.
זה אומר, למשל, סלטים (52-56 שקלים) מושקעים ותבוניים יותר מהמקובל, וחיבורים של עונות שנה וגידולי לוח שנה. בכל זאת מושב, לא? חסה וקולורבי וצנוניות והרבה ירוקים ייעטפו ויניגרט חרדל, ובגירסה אחרת יקבלו פרי של עכשיו וגבינה טובה. זוקיני וברוקולי יתחממו עם שום אפוי ונענע ויטפסו על לאבנה מפה, עם שקדים קלויים. יש ארטישוק עם רומסקו ויש סינייה כרוב, ובעיקר יש הרגשה של מטבח, ושל ידיים טובות שמתאמצות בו.
אחר כך, אין להכחיש, יגלשו העיניים לעבר הבקר, וינסו למפות מה וכמה אפשר לאכול ממנו, עם נטייה טבעית לתשובות של "הכול", ו"כמה שיותר". שימו לב רק, כי קל לשכוח פה מרוב נועם, שאתם כבר לא בעיר הגדולה, ולכן הצלחות גדולות בכ-34.8% מהממוצע בה. בקוטר, ובדרך כלל גם בלב. מדדתי.
הקרפצ'יו (60 שקלים) מאסט כאמת מידה, והוכחה למה שעומד לבוא עליך. יש "ברוסקטת מפורקים" שמצליחה לפרק גם אותך, אמפנדס ועראייס, נקניקיות וקבב, מנת "שווארמה מעושנים" עם טחינה ולימון כבוש ופיתה חמה מן הסתם, סטייק פרגית ופפר שייטל (150 גרם, 98 שקלים), תבשיל בקר מותאם טמפרטורות ובשר מעושן, קריספי צ'יקן מסקרן והמבורגר שהיה הכוכב של בסיס רמת דוד הסמוך בימי העימות עם איראן, והרבה מעבר להם, בהיותו חלק מדיל חיילים קבוע. מדד פיצה יכול להיות שעשוע אמריקני. פה מתעסקים עם הדבר האמיתי.
בהינתן שאינכם גחים וחגים עכשיו מזרחה, שבו ועשו חשבון עם עצמכם, נפשי ומשקלי כאחד, שהרי כל אלה קרו פה עוד לפני הנתחים עצמם. פיקניה או שורט ריבס, נתח קצבים או פלאנק סטייק, צ'אק, ניו יורק או סינטה, טי-בון או פריים ריב במחירים שפויים מאוד ביחס לז'אנר (50-54 שקלים ל-100 גרם, או כנתח יומי משתנה של 350 גרם ב-152 שקלים צנועים) וברמת גימור-יישון-דוגמנות מצוינת, ומעלה.
ניר תמיר זוכרת את ילדותה במשק המשפחתי, ומצליחה לחבר את הנקודות בדרך שהביאו אותה עד הלום. מבחינתה, לא היה ספק ולא סימן שאלה לגבי ייעודה כבת הממשיכה. מבחינתה, הדרך הזאת לא קרובה להסתיים. אפילו קצת להיפך.
"הרגשנו בלב שצריך כאן מקום שעושה שבעה ימים בשבוע, והבנו שהנוף הזה מבקש להעיר אותך כמה שיותר מוקדם בבוקר", היא מתארת תוך הפניית מבט מערבה, לכיוון רכס הרי הכרמל ולאופק שממנו המבט לא ניתק ממילא, "יש כאן בערב את השקיעה כי יפה בעולם, אז זה היה רק טבעי".
תמרלין מגבירה את כל האנרגיה הזאת בערבי חמישי עם די ג'יי וחלומות על טברנה יוונית. בקיץ הדשא מדבר, ובחורף מתכנסים פנימה, לעץ. המעגליות הזאת עובדת כפי שהיא אמורה לעבוד - לאט ושוטף, נינוח ועם קצב שלא חושב על הפרעות קצב. כאן אפשר, וכאן רצוי, ולכאן חוזרים.
תמרלין, נהלל, 077-7242042