לא קל למצוא חוטים מקשרים בין הסמטאות הקטנות (והרומנטיות, תמיד רומנטיות) של נווה צדק בתל אביב ובין הבניינים הגבוהים שמקיפים את הקרייה האקדמית בקריית אונו. זאת שכונה וזאת שכונה, אני מניח, אבל אחרי הסמנטיקה הזאת אוזל הדמיון הפיזי והראש עובר להתעסק ברגש ובמערכת החושים.
שקט כאן ושקט גם שם, בוודאי בצהרי שבת, והרעב מחלחל פנימה בערך באותה שעה, רוצה אותו דבר ומשתוקק ליותר מהדבר הזה. אתה יכול להתפתל סביב אבני המורשת של העיר הלבנה ולהסתובב עם האוטו בין המגדלים החדשים של העיר הבאה, לחפש חניה ללא הבדל דת, מין ורשות מוניציפלית, ובסוף, בכל מקרה ובאופן ודאי, תתכנס לאותו מצב צבירה, מול אותן דלתות בדיוק - מקום של בשר, או הדיינר שלו. בית זה בית.
קלאסי, ועל-זמני. דיינר מקום של בשר
הבראסרי החדש (יחסית (כמה שבועות של פעילות, מינוס החור השחור שהוא המלחמה הבלתי נגמרת בתוך המלחמה הבלתי נגמרת) מבית מוסד הקרניבוריה התל-אביבי מסמן כמה וכמה תופעות מעניינות בתוך עולם האוכל המקומי שלנו.
הוא מבליט התרחבות שמסרבת להיות *רשת* אבל בהחלט רוצה לבדוק את גבולותיה ואת מוטת הידיים שלה (עם דיינר נוסף שפועל בהצלחה כבר זמן מה בהוד השרון), מאשש בפעם המי יודע כמה את כוחה הדמוגרפי-כלכלי של עיר הבקעה ועושה גם את זה וגם את זה בלי להשתכפל ובלי לשעתק, בלי לזלזל ובלי להתעצל.
במקום זה, משקיעים. העיצוב יפהפה, חמים ומזמין, נוגע בכל התחנות העדכניות של מסעדה בשנת 2026 אבל מדלג על הנדושות שבהן, נמנע מלפרוק מכולות זולות בכניסה ומנסה ללכת על הקלאסי והעל-זמני. המודל התל-אביבי אולי נתן קווים מנחים, אבל המטראז' והקנאבס הריק איפשרו לרוץ רחוק יותר ומשוחרר יותר. התוצאה, כמה כיף, איננה התנשפות וזיעה, אלא קבלת פנים מכבדת.
התפריט, בהתאם, מקפיד להציע קצת מכל דבר, להתחמק מעט מהמיקוד הבשרי של מסעדת האם (ושל השם) ולהרחיב אפשרויות כמעט בכל קטגוריה מבוקשת. כשהשולחנות הגדולים מתיישבים, על ילדיהם ומבוגריהם, הצמחוניים והטבעוניים שלהם, הבחירה הזאת מסמנת וי נוסף בטבלת הניצחונות שלה.
זה מתחיל עם כמעט עשרים אופציות פתיחה (12-75 שקלים), הנעות מגוון וצבעוני בין מאסט (כבד קצוץ עם חלת בצל, קרפצ'יו בקר), ודאי (נקניקיית מרגז עם כרוב כבוש, סלט בושה) ומעניין (טאקו סביצ'ה, ברוסקטת שרימפס). ברור שיהיו פה גם סלט המאירי וטרטר בקר וכנפיים, אז רגע ההזמנה מותיר אותך עם לא מעט לבטים, ועוד יותר מזה סינכרונים עם גל האוכל הבא. אמרנו רחב, לא?
אז, באופן טבעי, מערכת קבלת ההחלטות מתחדדת ומתפקסת, מתאמת ציפיות איתך ועם כל מה שתיכננת עבורה עכשיו, בערב, ואפילו מחר. אמנם אין כאן צעדים שגויים, אבל אתה בכל זאת צריך כמה רגעים.
כי יש שתי מנות פסטה (עם מיטבולס או כרביולי צמחוני שגם הוא יותר מפתה ממתפשר), כמה גירסאות המבורגר (כולל אחת שמכפילה קציצה ומכפילה צ'דר ומכפילה חורים בחגורה או צלחת בוגרת עם קציצה עבה ורוטב יין אדום), ספיישל אחד שמוסיף חטא בדמות קריספי צ'יקן וגם "עיקריות" רשמיות כמו כריך בשר מפורק, דגים ושניצל עוף ענקי.
מלמעלה, ממתינים שלושה סטייקים (אנטריקוט 300 גרם, סינטה 250, פילה במשקל 200 גרם, 165-185 שקלים, כולל טריו-דיפים של ציר בקר, רוטב גבינה כחולה ורוטב חרדל-שמנת) בביטחון מוצדק, והנה לראשונה מזה שנים אתה שוקל ברצינות להרחיב את המשפחה, רק כדי להגיע לכאן בפעם הבאה ולפתוח שולחן רחב וגדול יותר, עם יותר צלחות חלוקה.
פורמט הדיינר מבית מקום של בשר לקח ערכים ראויים ודפוסים טובים והרים על התשתית הזאת קבוצה חזקה, ואישיות בפני עצמה. היא מחוברת קלות משוחררת קלות - בערך ברמה הדרושה ולא יותר מזה - ויודעת להתייצב על התפר שבין המסעדה ההיא והבראסרי הזה.
זה אומר, בהכרח, פנייה לקהל יעד אחר, גדול ומגוון, וחוויה קלילה וצעירה יותר, אבל גם המילים האלה מידתיות כאן. הדלתות נפתחות לסועדים בכל מנעד, ומסביב זזים באופן שווה כיסאות תינוק וכיסאות בר, צלחות אליפטיות של בשר אדמדם וקערות סלט עזות צבע. זה עדיין מקום של בשר, כמובן, אבל זה גם הרבה יותר ממקום של בשר. כאן, משפט כזה אפשרי והגיוני, ובעיקר עובד.
דיינר מקום של בשר, שמירה אימבר גדיש 9, קריית אונו, 03-7539088