לכאן אחזור, והרבה: אבי אפרתי מצא את האוכל התאילנדי הטוב בארץ

קשה להפריז בתיאור מקדם הציפייה שקדם לפתיחת צ'ה לק (Jai Lek) החדשה באזור התעשייה של הרצליה פיתוח. זו לא רק אחת הפתיחות המשמעותיות של השנה, זאת כנראה מהמשמעותיות של השנים האחרונות.

לטובת מי שאינו מצוי בסוד העניינים נספר שצ'ה לק היא מסעדה בת של "בית תאילנדי" התל אביבית. בית תאילנדי פועלת בהצלחה מסחררת למעלה משלושים שנה. היא נחשבת כזו שקבעה את הסטנדרט הישראלי בכל הנוגע לאוכל תאילנדי וסימנה את תו התקן בנדון.

כבר שנים ארוכות שבשביל שולחן שם צריך להזמין מקום שבועות מראש. במהלך השנים הללו סירבו יריב ולק מלילי, בעלי המסעדה, לכל ההצעות לפתוח מסעדה נוספת מחוץ לתל אביב. היוצא מן הכלל היחידי הוא קאב קם, הבר התאילנדי שלהם שפועל כמעט עשור ברחוב לינקולן בתל אביב. ועכשיו, צ'ה לק.

בטרם נתייחס לצ'ה לק, אי אפשר בלי כמה מילים על בחירת הלוקיישן, בהרצליה. ערי הפרבר הסמוכות לתל אביב הפכו בשנים האחרונות למגנט השקעה מרכזי במקומות חדשים עבור מסעדנים.

קורונה, מלחמה, בעיות תנועה בלתי נסבלות בדרך לתל אביב וקשיי חניה; כל אלו ועוד הפכו את ההגעה לתל אביב בערב לאתגר לא פשוט לסועדים מערי הפרבר; שלא לומר למאבק. הפועל היוצא מכך הוא שגשוג יוצא דופן בהוד השרון וקריית אונו.

הרצליה - עיר לא קטנה ולא בדיוק ענייה, עם ציבור אוהבי אוכל ובילוי לא מבוטל שנאלץ לנסוע לתל אביב בשנים האחרונות - היא כנראה הבאה בתור להתפתח. פעם היא הייתה לב ההתרחשות הקולינרית הישראלית. עם צ'ה לק, זבולון של אביב משה, בר היין מראווי ועוד, נראה שהיא בדרך לגדול בחזרה. ברור לגמרי שכל הפתיחות החדשות שם יצליחו מאוד. הצמא לכך גדול. הגיע הזמן.

אם בית תאילנדי היא מסעדה עממית, כזו שעולים אליה מהים בכפכפים, וקאב קם היא שלוחת הבר המעט פאנקית שאוחזת אף היא באווירת במבוק פשוטה יחסית, צ'ה לק היא אירוע אחרי לחלוטין. היא שוכנת בקומת הכניסה של מלון פובליקה, קרוב מאד לגרקו הרצליה ומול לולה מרטין, בחלל גדול מאוד.

להבדיל מהפשטות של בית תאילנדי, כאן החלל מעוצב במיוחד, בהשקעה ניכרת. זו לא מסעדה תאילנדית עממית אלא בר-מסעדה עכשווי מלוטש ואלגנטי.

יש בו חלל פנימי צר יחסית וארוך עם אזורי הושבה בשולחנות רגילים וגבוהים, ושני ברים. החלל החיצוני עצום אף הוא ובשונה מלא מעט מסעדות (טאיזו למשל) לא מרגיש סתמי, אלא כחלק אורגני ולא פחות מוצלח מפנים המסעדה.

החלל יפהפה וממשק המשתמש שלו מצוין. התאורה מוצאת את דרך האמצע הנכונה בין אפלולית לאור עז. האקוסטיקה מוצלחת ומכילה היטב את הדי המולת הבליינים. המוזיקה לא חזקה מדי, והתחושה הכללית היא של מקום עדכני, מתוחכם, נעים לשהייה ולא גבוה או יומרני.

על העיצוב ובניית האווירה מקבל המקום ציון מקסימלי, בקלות. ניכר שעומדים מאחוריו מקצוענים. למרות שהגענו שבועות ספורים מאד מפתיחת המקום, השירות היה מקצועי לגמרי - ידעני, קשוב, חביב ובלתי מעיק.

כמו במסעדות אסיאתיות, התפריט בצ'ה לק ארוך ומאתגר במפגש הראשון. הוא מחולק לכמה קטגוריות: "להתחלה", "למרכז השולחן", " בלהבות על ווק", "ברזל", "מבחר תבשילים" ו"אטריות". בכל אחת מהן חלוקה פנימית לים, יבשה ואדמה.

התמחור משמח באיפוקו. למרות התפאורה ושפע הסטייל בואכה פנפון, המחירים אינם משדרים יוקרה. יש גם תפריט יין גדול ונאה במיוחד, עם דגש מתבקש על יינות לבנים. רק יינות הכוס הלבנים הם שישה במספר, עם אופציות מצוינות ממש, מתונות תמחור אף הן. בחירת היינות בכל האגפים אינטליגנטית, ותמחורם הגון.

המנות עצמן אינן משדרות יצירתיות. אלו מנות מסורתיות ברובן. צ'ה לק הולכים אל שורשי האוכל התאילנדי מאזורים שונים שלו, ולא מקצרים שום תהליך, ופורמט ההגשה עדכני.

התחלנו, איך לא, עם סום טאם (58 שקלים), סלט פפאיה, קלאסיקה תאילנדית ובוודאי קלאסיקת בית תאילנדי, שהיה רענן וכייפי. נשנשנו ממנו מעט והותרנו את רובו על תקן תוספת מעט חמצמצה וכיפית למנות שיבואו אחר כך.

דילגנו על מנות הביס לפתיחה ועברנו למנת בקר צלוי "נאה יאנג" (78 שקלים). כ-120 גרם בשר פלדה, שנצרבו כנתח ונחתכו דק יחסית, הגיעו לצד סטיקי רייס בנייר אפייה, עם רוטב שהתבסס על פיש סוס, שאטה מעושנת, תמרינדי וקאוקואה - אורז קלוי וגרוס. זו הייתה מנה נהדרת עם בשר מצוין שהצריבה הותירה בו חריכה נכונה.

הדבקנו אותו לאורז, טבלנו ברוטב, שהיה לא פחות מנפלא - מורכב, חריף במידה ומרתק - ואכלנו עם הידיים. עונג צרוף.

לצד ה"נאה יאנג" הזמנו "הטפאדקטייאם" (68 שקלים) - פטריית רעמת האריה מוקפצת עם שום, יין אורז ורוטב פטריות שיטאקה. זו הייתה תוספת אומאמי נכונה, עם פטריות טובות במיוחד ששמרו על בשרנות מדויקת.

ליווינו את הארוחה בבקבוק ריזלינג 2025 של יקב ספרה המקומי, שאין מושלם ממנו לארוחה מהסוג הזה. הוא אוחז בכל המקדמים הרלוונטיים לאוכל מהסוג הזה: פרי נהדר אבל מאופק ולא שתלטני, חמיצות נאה אך מעודנת גם היא, ומינרליות מרשימה שעוטפת בקורים פתלתלים שמוסיפים מימד אנין משמעותי לטעמי האוכל. 55 שקלים כדמי חליצה זה סכום הגון לגמרי.

המשכנו למנה גדולה מקטגוריית "למרכז השולחן": פלה הו באי טונג (148 שקלים) - לברק שלם עטוף בעלי בננה. זו הייתה ללא ספק מנת הוואו הבאה בארוחה.

הדג נוקה מרוב אדרותיו, נעטף בעלה בננה שבתוכו הוטמנו גם למון גראס וקפיר ליים, ונצלה בגריל פחמים. לא זוכר מתי אכלתי דג שטעמי היסוד שלו עדינים כל כך ועסיסו נשמר טוב ונקי כל כך. את גריל הפחמים הרגישו אבל בעדינות רבה, הלמון גראס והקפיר ליים הוסיפו בשומת כמו שהם יודעים. שני רטבים - אחד מבוסס חצילים, טעים מאוד וחריף מאוד, ושני חמצמץ - חרפרף ומצוין - נתנו נגיעה נוספת אף הם. גם כאן היה אורז דביק בנייר אפייה שספג קצת את הטעמים. מצוינות אמיתית.

"באמי הנג פט" (76 שקלים) - אטריות באמי ובשר אווז, הייתה המנה האחרונה לפני הקינוח. את אטריות הבאמי מבוססות הביצים מכינים צ'ה לק בעצמם ומרקמן היה מושלם. עוד היו במנה נבטים, באקצ'וי, בצל ירוק, שום מטוגן, כוסברה, סויה שחורה ונתחי אווז פריכים. לא מנה נהדרת כמו הדג או נתח הפלדה אולי, אבל נודלס טעימים ביותר שטעמיהם מאוזנים וכיף לאכול מהם.

חלקנו פודינג שה קייאו לקינוח (48 שקלים) - חלב קוקוס מושרה בחליטת תה ירוק תאילנדי, עם קרם קוקוס מלוח, קשיו, בוטנים, שומשום שחור וטוויל בצק פריך. הפודינג היה ירוק, על רקע ההשריה בתה הירוק, טעמי הקוקוס היו דומיננטיים. זה היה מתוק אבל לא מדי, מעניין לגמרי וטעים ממש.

אם מנכים מהחשבון את עלויות השתייה, נעצר המונה על 476 שקלים - בעבורם אכלנו הרבה, יפה וטעים. יריב ולק מלילי לא פתחו את צ'ה לק כדי לפרק, להרכיב ולהמציא מחדש את סודות הבישול התאילנדי לסועדי השרון. הם משתמשים בבסיס הקיים והמוכר, בונים אותו בקונספט עכשווי של מנות קטנות עד בינוניות ברובן, יורדים לפרטים הקטנים ביותר ללא פשרות או קיצורי דרך - ואת כל זה אורזים עדכנית.

התוצאה מעודנת בהרבה מבית תאילנדי העממית, וטעימה להפליא. במסעדה בראשית ימיה סביר שיהיו באגים בביצועי המטבח. לא גילינו כאלו בביקור כאן. מקצוענות זה שם המשחק בצ'ה לק, פועל יוצא של הרבה מאוד שנות ניסיון.

אם משקללים את איכויות האוכל, שנע בין "טוב","טוב מאוד" ל"מצוין", מקדם ה-Value for money של הארוחה הזו יוצא דופן. אנחנו רגילים להשאיר סכומים כאלו על כלום פינת שום דבר בכל מקום כמעט. כאן יש אוכל מלא אופי, שמיטיב להישמר מגנריות ומשקף בהחלט את פסגת הסוגה.

אפשר בהחלט לשבת בצ'ה לק גם על פחות מנות, לצד דרינק, להוציא פחות כסף ולחוות אותה כבר אוכל תאילנדי עדכני. איזו פתיחה נהדרת. כמה הרצליה והסביבה זקוקות למקום כזה. אחזור, והרבה.

• בקר צלוי נאה יאנג - 78 שקלים
• סום טאם- 58 שקלים
• פטריות רעמת האריה הטפאדקטייאם - 68 שקלים
• דג בעלה בננה - 148 שקלים
• אטריות באמי ובשר אווז - 76 שקלים
• פודינג שה קייאו - 48 שקלים
• דמי חליצה - 55 שקלים
• מינרלים גדול - 24 שקלים
• סך הכל: 555 שקלים

צ'ה לק - שדרות אבא אבן 9, הרצליה